"אתמול, כשכל הילדים הגיעו לאכול, רצה חבר פלוני להידחף ולקחת מזון. אחראי חדר האוכל ביקש ממנו להמתין בתור, כמו כולם. הוא סירב, בתוקפנות מילולית, הושיט את המזלג שלו בין הילדים, וניסה 'לדוג מזון'. האחראי עצר בו, וביקש ממנו לעמוד ולחכות כמו כולם.

עוד עניינים משפטיים מקיבוצים:
עבודות שירות לחבר קיבוץ שדחף חבר אחר
שדות ים: שתי נשים הטרידו חבר קיבוץ
עוד עניינים משפטיים וסיפורים קיבוציים בעמוד הפייסבוק של "ידיעות הקיבוץ"

פלוני איים על האחראי: 'אתה לא תגיד לי מה לעשות', וקירב את המזלג שלו כמה פעמים בניסיון להפחיד אותו. האחראי נהג בסבלנות על-אנושית במצב המביך הזה, מול כל הילדים שעמדו והסתכלו המומים. בסופו של דבר האחראי ויתר, ופלוני לקח מזון כרצונו ללא כבוד למקום, לחוקי המקום, ולקהל הסובב אותו".

ויש המשך: למחרת בבוקר החבר פלוני "עבר בקופה, ישב לאכול, ופתאום קם שוב וניגש לעגלת המזון, לקח לעצמו עוד מזון וחזר לשבת. האחראי על חדר האוכל, שישב בקופה, ראה ורשם את תוספת המזון. פלוני שם לב לרישום ודרש לבטל אותו. שוב קיבל הסבר על נוהלי החיוב של המזון. פלוני דרש ביטול, ומכיוון שלא נענה - תלש את מקלדת המחשב, ואת כל החוטים החשמליים שעל השולחן. רק לאחר שהאחראי סיפר לו על המצלמה הקיימת בחדר האוכל, הוא הלך".

הנאמר לעיל, כך נטען בתביעה המתבררת בימים אלה, הופיע במכתבה של מנהלת ענף המזון באותה תקופה, אוגוסט 2006, אל מזכירי הקיבוץ.

התביעה הנוכחית קשורה לתביעה אחרת עליה סיפרנו לפני כשנתיים, בה תבע חבר בבית משפט השלום בנצרת את קיבוצו, עין גב, להעסיקו בתפקיד מנהל החשבונות בקיבוץ במקום עובד שכיר, וגם להתיר לו לעבוד תמורת תשלום בשבתות.

החלק הראשון של התביעה נדחה משום שהסמכות לחייב את הקיבוץ, כבקשת החבר, להעסיקו בתפקיד מסוים - אינה נתונה לבית משפט השלום, והשני נדחה בנימוק כי מתן אפשרות לחברים לעבוד בשכר בשבתות, מבלי לקיים את חובת העבודה שלהם - יוצר תמריץ שלילי.

בין יתר טענות הקיבוץ בבית המשפט נאמר: "סירובו להעסיק את התובע בתפקיד מנהל חשבונות נבע משיקולים ענייניים ומקצועיים, הקשורים לאי־התאמתו של התובע לתפקיד. לתובע עבר עשיר של עימותים עם חברי הקיבוץ ועם בעלי תפקידים בו".

כעת מתברר שאירועים מסוימים, שהועלו על הכתב במסגרת תצהיר עדות ראשית שנתן אחד החברים לתמיכה בעמדת הקיבוץ באותו תיק משפטי, ואשר קטע מהם הבאנו בתחילת הדברים - משמשים עתה עילה לטענה של חבר הקיבוץ כי בכך הוצאה דיבתו רעה.

בבית משפט השלום בטבריה תובע עתה החבר את נזקיו בסך 100 אלף ש"ח. לטענת החבר-התובע, פנה הנתבע בשני מקרים למנהלת הקהילה "ובפיו טענות שונות ומשונות כלפי התובע והוציא דיבתו רעה בקשר להתנהגותו של התובע בחדר האוכל בקיבוץ".

כשהגיש החבר את תביעתו (לפני חודשים מספר) הוא נדרש, ככל תובע אחר, לשלם אגרת משפט. בבית משפט השלום יש לשלם בעד הגשת תביעה כספית 2.5% מסכום התביעה (ולא פחות מסכום מסוים שקבוע בתקנות). האגרה משולמת בשני שיעורים: המחצית הראשונה בעת הגשת התביעה, והשנייה - עת מגיע התיק לדיון.

בפני הרשמת ברכה לחמן, מבית משפט השלום בטבריה, ביקש התובע כי יפטרו אותו מתשלום האגרה, בטענה שהוא חסר יכולת כלכלית לשלמה. כתמיכה לבקשתו צירף טופס תקציב חודשי וטען כי מעבר לכך אין לו נכסים וחשבון בנק, למעט 10,000 ש"ח בקרן השתלמות. עוד נמצא כי לחבר יתרת זכות בתקציבו בסך 7,438 ש"ח.

השופטת דוחה את בקשת התובע לפטור מתשלום האגרה, ופוסקת כי די בכך שלחבר יתרת זכות בתקציבו בסכום העולה על סכום האגרה, ולזכותו 10,000 ש"ח בקרן ההשתלמות, כדי לקבוע כי הוא לא הוכיח שאין לו יכולת כלכלית לשלם את האגרה.

משקיבל הנתבע את התביעה נגדו - הוא פנה לבית המשפט בבקשה "למחוק את התביעה על הסף". זהו הליך שנוקט נתבע כשהוא סבור שאין כלל צורך להגיע לשלב הדיון לגופה של התביעה, באשר לטענתו, אין לתובע "עילת תביעה". הוא מנמק זאת בכך שהדברים שמיוחסים לו נאמרו במסגרת הליך משפטי, ולכן חוק לשון הרע, לטענתו, נותן לו "הגנה מוחלטת מפני תביעת לשון הרע".

מאחר שמדובר עדיין בשלב מקדמי, "חוזר" התיק אל רשמת בית המשפט. התובע מסביר לבית המשפט כי "הפרסומים" נאמרו למנהלת הקהילה שלוש שנים קודם להליך המשפטי של התיק הקודם,
והדברים שאמר הנתבע בתצהיר שהגיש במסגרת ההליך המשפטי היו חזרה על הפרסומים.

הרשמת מוצאת כי אכן אין התביעה מבוססת דווקא על התצהיר שהגיש הנתבע לבית המשפט. לפיכך, היא פוסקת, אין מקום לטענה כי אלה פרסומים שחוסים תחת ההגנה של דברים שנאמרו בהליך משפטי.

עוד טוען הנתבע כי החבר השתהה למעלה משנה, מאז שנודע לו על זהות "המפרסם", עד שהגיש את התביעה, אך התובע הסביר שכל עוד היה הנתבע חבר