כלל הוא, כי חזקה על אדם החותם על מסמך שהוא קרא והבין את תוכנו. אדם החותם על מסמך בלי שטרח לעיין בו לא יישמע, בדרך כלל, כשיטען שהכתוב אינו מחייב אותו. כך אומר השופט זכריה ימיני מבית משפט השלום ברמלה, עת הוא מקבל את תביעת קיבוץ כפר עזה נגד שניים מחבריו-העוזבים.

עוד עניינים משפטיים מקיבוצים:
עונש מאסר ל"עוקצת" מקיבוץ נחשולים
פשרה יקרה: זוג ישלם לקיבוץ 500 אלף ש"ח
עוד עניינים משפטיים וסיפורים קיבוציים בעמוד הפייסבוק של "ידיעות הקיבוץ"

אלה הצעירים-פחות מבין הקוראים ודאי זוכרים תקופות בהן היה הקיבוץ משקיע כספים בקופות גמל למשך תקופה ארוכה, משיקולים של חיסכון וגם הטבות מס, כמהלך כולל לרווחת כל החברים, אך רושם אותם על שם חברים מסוימים, שכן השקעה זו צריכה היתה להיות בשמם של "יחידים", ולא בשם "תאגיד".

כדי להבטיח את "החזר" הכספים לקיבוץ, שהרי הם נרשמו לטובת החבר באופן אישי, היה הקיבוץ מחתים את החברים שבשמם נפתחו קופות הגמל, על "כתב ויתור" ו"ייפוי כוח", בהם נרשם כי החבר מאשר שהבעלות האמיתית בחשבונות הללו היא של הקיבוץ וכי מקורם של הכספים הם בכספי הקיבוץ, ולכן הוא מעביר באופן בלתי-חוזר את כל זכויותיו בכספים אלה על שם הקיבוץ, ולא תהיה לו או ליורשיו כל תביעה בקשר לכך.

קיבוץ כפר-עזה פעל אף הוא בדרך דומה, ובשנת 1985, עת השקיע כספים בקופות גמל, רשם את החשבונות על שם חלק מחבריו, ובתוכם שני בני הזוג הנתבעים. בשנת 1993 חתמו חברים אלה על מסמך לפיו ויתרו על הבעלות בכספים הללו לטובת הקיבוץ.

לאחר שעזבו הנתבעים את הקיבוץ הם הוסיפו וחתמו, בשנת 1996, על ייפוי כוח בלתי-חוזר לגבי הכספים הללו. בשנת 2007 משכו הנתבעים את הכספים מקופת הגמל.

הקיבוץ דרש לקבל כספים אלה לבעלותו, ומשסירבו הנתבעים לכך, הוא תובע אותם בבית המשפט, באמצעות עו"ד צבי רויזן, ואומר כי הנתבעים משכו את הכספים בניגוד לחתימותיהם על כתבי הוויתור וייפויי הכוח.

מנגד טוענים הנתבעים, באמצעות עו"ד שוקי רגב, שאין הם חייבים להעביר לבנק את הכספים שמשכו מקופת הגמל, שכן אלה חשבונותיהם האישיים בקופת הגמל, ולקיבוץ אין חלק בכך.

נציגי הקיבוץ העידו בבית המשפט שכספי ההשקעות בחשבונות רשומים במאזן הקיבוץ, ואמרו שמהלך פתיחת החשבונות בשם חלק מהחברים היה תוך הסכמה שהבעלות בחשבונות ובכספים היא של הקיבוץ, והנתבעים חתמו על המסמכים מתוך ידיעה ברורה שהכספים האלה אינם שייכים להם.

בבית המשפט העידו הנתבעים שלא הסבירו להם מאומה וכי ייפוי הכוח עליו חתמו אינו תקף. הנתבע, בעדותו, הביע זעם על הקיבוץ על כי בעת שעזבו קיבלו אך ורק דמי עזיבה, וטען כי "הקיבוץ די עשיר גם ללא כספי החשבונות בקופות הגמל".
השופט מוצא כי גרסת הקיבוץ היא הנכונה לעניין פתיחת החשבונות, הפקדת הכספים והבעלות עליהם, וכי בפועל השאילו אותם חברים את שמם לצורך ביצוע ההשקעה.

השופט מביע תמיהה לגבי גרסתם של הנתבעים ואומר שאם אכן, כפי שהם טוענים, הקיבוץ החתים אותם על מסמכים לפתיחת החשבונות בלי שהסביר להם על מה הם חותמים, כיצד יכולים היו לדעת שהבנק פתח עבורם את החשבונות בקופת הגמל?

יתר על כן, לו היה מדובר בפתיחת חשבונות אישיים לחברים, כי אז היה עושה זאת הקיבוץ, מכוח עיקרון השוויון, לגבי כלל חברי הקיבוץ ולא רק לעשרה חברים בלבד.

עוד "מרים השופט גבה" לנוכח היתממות הנתבע, הטוען שלא הבין את תוכן המסמכים עליו חתם, שכן מדובר, מוצא השופט, במי שסיים קורס בהנהלת חשבונות ועבד בגזברות הקיבוץ כמנהל חשבונות. משכך, הוא אומר, גם אם נכונה טענת הנתבעים שלא הבינו על מה חתמו בשנת 1985, אזי בשנת 1993 ובשנת 1996 בוודאי הבינו על מה חתמו,
לאור ניסיונו המקצועי של הנתבע.

"המסמכים עליהם חתמו הנתבעים כתובים בשפה פשוטה ביותר וקלה להבנה, והנתבעים ידעו, קראו והבינו את השפה העברית על בוריה, כך שחזקה שידעו והבינו על מה הם חותמים. מה עוד שכאשר חתמו על מסמכים, לאחר שעזבו את הקיבוץ, לא היתה כל מניעה מהם לפנות לייעוץ משפטי כדי לברר על מה הם חותמים".

השופט מחייב את הנתבעים לשלם לקיבוץ 172,840 ש"ח בתוספת הצמדה וריבית, וכן הוצאות המשפט, ועוד 20 אלף ש"ח שכר טרחת עורך דין.