"בקיץ 1998 ישבו התובעים בביתם, במוצאי שבת, ואז נכנס אליהם חבר קיבוץ, צעק עליהם ואמר להם שכדור אחד בראש לכל אחד מהמשפחה יפתור את הבעיה, וביציאתו מהדירה טרק את הדלת בחוזקה, שבר את ציר הדלת והפך שולחנות וכיסאות שהיו בחצר דירתם. התנהגותו ערערה את ביטחונם של התובעים ובני משפחתם ומאז חיו בפחד שמא יממש את איומיו. בידוד חברתי בקיבוץ גרוע ממוות. או חברותא או מיתותא" (כפי שאמר רבא על חוני המעגל). כך נכתב בכתב תביעה בסך 5 מיליון ש"ח שהגישו בני זוג נגד קיבוץ עלומים, באמצעות עו"ד מיכאל אסולין, לבית המשפט המחוזי בבאר שבע.

עוד עניינים משפטיים מקיבוצים:
בית קשת: הקיבוץ הוא בעל הבית ולא הבן היורש
קבלן השליך פסולת מקיבוץ במושב סמוך, והורשע
עוד עניינים משפטיים וסיפורים קיבוציים בעמוד הפייסבוק של "ידיעות הקיבוץ"

השניים התקבלו לקיבוץ עלומים בשנת 1979. בשנת 2006 עזב בן הזוג, התובע, את הקיבוץ. לטענתו, "מציאות חייו בקיבוץ לא הותירה בפניו ברירה אחרת". בת הזוג, עדיין חברה בקיבוץ, טוענת אף היא כי הקיבוץ נהג כלפיה בחוסר תום לב ובחוסר שוויון, תוך אפליה בינה לבין חברי קיבוץ אחרים.

בכתב התביעה הם מגוללים סיפור שזור בטענות קשות כלפי הקיבוץ, אליו הצטרפו "מנימוקים אידאולוגיים ודתיים, כי רצו לחיות בחברה שחבריה דתיים הנוהגים לפי עקרונות השוויון, הצדק והיושר". מהלכים בקיבוץ הביאו "לגירוש התובע מהקיבוץ", הם טוענים, ועתה מתקיימים מהלכים שנועדו "לגרום לגירושה של התובעת מהקיבוץ".

63 שנים, הם אומרים, הקדישו שניהם לקיבוץ, בעבודות שהכניסו לו כספים ניכרים, ואף הפקידו בו בנאמנות (בדרך שמקובלת בעלומים), כספים שקיבל התובע עקב פרישה מעבודתו, כספים שקיבלו מקרנות השתלמות ופנסיה כעובד חוץ, ועתה, "ככלות כוחם, כשהם חולים ונכים", הם מושלכים, לטענתם, "ללא כל תמיכה כלכלית".

כתוצאה מפגיעה בעבודה, מתאר התובע בתביעתו, הוא נותר נכה בשיעור גבוה, עד כדי 75% אובדן כושר, ונזקק גם לטיפול נפשי. אף התובעת "נעשתה חולנית פיזית" כתוצאה מעבודתה בקיבוץ, ולנוכח "מתח ולחצים שמפעיל עליה הקיבוץ כדי שתעזוב", והיא "פגועה נפשית מיחסם של חברי הקיבוץ אליה ומהנידוי והבידוד החברתי שהטילו עליה חברי הקיבוץ".

התובע מפרט כי לא יכול היה "לסבול עוד את השהות בחברת חברי הקיבוץ", שמנעו ממנו עליות לתורה "וחסמו דרכו במכוון כדי לנשק את ספר התורה".

עוד תובעים בני הזוג מעלומים השבה של אותם סכומים שהפקידו "בנאמנות אצל הקיבוץ" ובהם תקבולי דמי שכירות מדירה שהיתה להם לפני שבאו לקיבוץ, ואשר ניתנה לקיבוץ כדי שיהיה אחראי עליה, אך זה ניהל אותה, לטענתם, באופן לקוי, והם נאלצו לשפצה, למכרה ולכסות את חוב המשכנתה שרבץ עליה.

הם עותרים לפיצויים בגין שורה של תביעות, ביניהן: תאונת עבודה שאירעה לתובע בקיבוץ (מעבר לדמי הביטוח שהתקבלו), קצבה חודשית שתבטיח להם רמת חיים סבירה מחוץ לקיבוץ (16 אלף ש"ח לחודש לשני בני הזוג), תשלום פנסיה, סכום שיאפשר להם רכישת דירה מחוץ לקיבוץ - וזאת, לטענתם, מכוח חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שאם לא כן עלול הקיבוץ להותירם, לעת זקנה, נכים וחולים. לאחר שנים ארוכות של עבודה בקיבוץ, הם קובלים, זכאים הם לשווי של של דירת מגורים, שכן כל אדם סביר בתקופה זו, אילולא גר בקיבוץ, היה מסוגל לרכוש בחסכונותיו דירה למגורים.

עוד הם מלינים כי עלומים הפלה אותם בחלוקת מקררים, ריהוט, תקציב ולימודים. הם נאלצו לחיות עם ילדיהם בצפיפות גדולה מאוד, ואף שיפוץ בבית מנעו מהם, עד כדי כך שהתובע החליק בבית וצלעותיו נשברו. הם מציינים גם מקרים של התעללות, בהם נותק קו הטלפון בביתם או נמחק שמו של התובע מהתור למספרה.

עזיבה בצורה מכובדת
באמצעות עו"ד עומר כהן ("שלמה כהן ושות'") דוחה עלומים את הטענות נגדו, ואומר: "תביעת המיליונים של בני הזוג בנויה על טענות נטולות כל יסוד עובדתי וראיה ממשית".

"במשך למעלה משלושה עשורים נהנו בני הזוג ושמונת ילדיהם מאותה רמת חיים ממנה נהנה כל אחד מחברי קיבוץ עלומים, ללא קשר למידת תרומתם לקופה המשותפת, ועתה, לאחר עשרות שנים של חיי שיתוף", אומר עלומים בכתב ההגנה, "מבקשים בני הזוג להשיב את הגלגל אחור למצב בו היו קודם קבלתם לחברות".

עוד טוען עלומים: "בני הזוג התקשו להשלים עם ערכי השיתוף והעבודה למען הקולקטיב", ולא רק שהתובע חדל לשאת בנטל הפרנסה, אלא שבני הזוג החלו "נטפלים" לחברים שונים בקיבוץ, לבעלי תפקידים ולבעלי מקצוע, "חושדים בהם על לא עוול בכפם, עולבים בהם ומתלוננים עליהם". באשר לאירוע הנזכר בפתח הדברים, אומר הקיבוץ שאין הוא יודע על כך דבר, מה עוד שהתובעים לא נקבו בשמו של החבר שנכנס לדירתם. זכות התביעה בגין אירוע זה, אם אכן היתה קיימת, אומר עלומים, התיישנה זה מכבר.

ל