"ביום חמישי, 18.8.2011, נעלה לקברו של אבי (שנפטר ב-21.7.11), ונגלה את מצבתו. לאחר אזכרתו אמור לצאת מכרז, בהתאם לנוהלי הקיבוץ, אשר במסגרתו יוצע הבית לחברי הקיבוץ. זוהי בקשתי מכם, חברי בית קשת היקרים, וזוהי גם צוואתו של אבי המנוח: אני פונה אל לבכם בבקשה נרגשת לאפשר לי לעבור להתגורר בביתו של אבי ז"ל. אני מבקש מכם, חברים יקרים, בשמו של אבי המנוח: אל תיגשו למכרז. כך נוכל להנציח ולשמר את פועלו. אנו נכבד כל החלטה וכל גזירה, ובלבד שנדע שעשינו הכל על מנת לקיים את רצון אבי".

עוד ענייני שיוך דירות בקיבוצים:
בית גוברין: כמה דירות לשייך לזוג שהתגרש
גבעת חיים איחוד: לא מספיק זמן חברים - אין שיוך
עוד עניינים משפטיים וסיפורים קיבוציים בעמוד הפייסבוק של "ידיעות הקיבוץ"

כך כתב לחברים בן הקיבוץ, המתגורר כתושב בבית-קשת, שאביו הלך לעולמו ורשם בצוואתו כי הוא מוריש לבנו את דירת המגורים שלו. הבן, שנכנס לדירה, ואף לן בה פעמים מספר מדי שבוע, מסרב לפנותה על פי דרישת הקיבוץ, בטענה כי יש לו זכות שהקיבוץ ישייך לו את הדירה המסוימת הזו, בה התגורר אביו המנוח.

אין מדובר רק בדירה, מתאר הבן, אלא ביצירת אמנות של ממש שיש לה עבורו ערך רגשי רב. אביו של התובע, חבר קיבוץ בית-קשת, שהתגורר בדירה הזו, מתאר הבן, היה אמן יוצר, והשקיע בדירה כספים ומשאבים רבים. האב הקים גינה יוצאת דופן, השקיע באדריכלות הנוף, הקים גן אבנים והניח משטחי פסיפס, ובתוך הדירה הקים סדנה וגלריה ואף ביצע, במרכז הדירה על הרצפה, פסיפס מיוחד.

הקיבוץ הורה לבן - שתפס לטענתו חזקה בדירה והתקין מנעול חיצוני לדלת - לפנות את הדירה, ואף התריע כי יעשה זאת בכוח. הבן מיהר להציע לקיבוץ שכר דירה בעד השימוש כדי שיוכל להוסיף ולהתגורר בדירה זו, והסביר כי לבית יש ערך רגשי ייחודי ופינויו יגרום להרס ולאובדן של אוצרות אמנות.

הקיבוץ לא השתכנע. "בסוף חודש ינואר", אומר בן הקיבוץ, "מנעה רעייתי בגופה את פינויה של הדירה, וסילקה את קבלן הפינוי ששכר הקיבוץ לשם כך". הקיבוץ נתן לבן ארכה של שבועיים, ולכן מיהר הבן לבית משפט השלום בעפולה.

באמצעות עו"ד הראל טיקטין מבקש הבן, בצו מניעה זמני, לאסור על הקיבוץ לפנותו מהדירה, ולהורות לו לא למסור אותה לחבר אחר, וזאת עד להכרעה סופית בבית המשפט בדבר זכויותיו בה.

קיבוץ בית-קשת, באמצעות עורכי הדין עומר כהן וגיל דגן ("שלמה כהן ושות'") אומר שעל בית המשפט להשיב על השאלה למי נתונה זכות החזקה בדירת המנוח, כאשר הקיבוץ, לפי החלטותיו, כבר הקצה אותה לשימוש זוג חברי קיבוץ ותיקים אחרים (בני שבעים). הדירה, מציין הקיבוץ, שימשה בעבר את החבר המנוח, אביו של התובע, "וזה סבור, בטעות, כי עצם היותו יורש מקנה לו זכויות בדירה".

פסיקת בית המשפט העליון בעניין קיבוץ שדות ים, אומרים הפרקליטים, אינה מותירה ספק כי ב"תקופת הביניים" (שבין היום הקובע ועד להשלמת הליך השיוך) ממשיך הקיבוץ להיות הבעלים בדירות. לפי החלטות קיבוץ בית-קשת, במקרה שבו נפטר חבר, חוזרת החזקה בדירה לידי הקיבוץ, יורשי החבר מפנים את חפציו מן הדירה, והקיבוץ מעמיד אותה למכרז בין חבריו ומשתמש בה לצרכיו.

משיוך קנייני לחוזי
עו"ד הראל טיקטין, פרקליטו של הבן, מדגיש כי הליך השיוך נמשך וטרם הסתיים, אף שחלפו שמונה שנים מהמועד הקובע בשנת 2004, והוא מלין על הסחבת שנוקט בית-קשת במשך שנים רבות, שבמהלכן שינה את "מנגנון השיוך" והפך אותו, בהחלטת הקיבוץ, שש שנים לאחר המועד הקובע, מ"שיוך קנייני" (שסופו בהפניית החברים לחתימת חוזה מול המנהל ורישום דירתם על שמם), ל"שיוך ייחוד חוזי" (על דרך של חוזה פנימי בין החבר לבין הקיבוץ).

עו"ד טיקטין מבקש מבית המשפט כי לא יחיל על המקרה את "הלכת שדות־ים". לדבריו זהו מקרה שונה, הבא לידי ביטוי בסוג מנגנון השיוך (קנייני לעומת חוזי), במשך הזמן שחלף מאז המועד הקובע (משנת 2004 ועד היום), ובשינוי שביצע הקיבוץ במודל השיוך והסבתו משיוך קנייני לייחוד חוזי, שבכך יש פגיעה, הוא טוען, בזכויות היורשים. פרקליטי בית-קשת משיבים כי כל עוד לא הסתיים הליך שיוך הדירות, אין בשינוי ההחלטה ובשינוי מודל השיוך כדי לשנות מההוראות שחלות ב"תקופת הביניים" ומכך שלקיבוץ הזכות בדירה, ולא לתובע-היורש.

השופטת שאדן נאשף-אבו אחמד אומרת כי מחומר הראיות עולה כי לתובע לא מוענקות זכויות קנייניות בדירת אביו המנוח, ואף לא זכויות חזקה בלעדיות בדירה, ואין בהליכי שיוך הדירות כדי להעניק לו מעמד בתקופת הביניים בטרם הסתיים הליך השיוך. השופטת מוצאת כי זכותם של היורשים, בקיבוץ בית-קשת, היא זכות עתידית, ובשלב זה טרם הוחלט לגבי טיב הזכויות שיוענקו לחברים וליורשיהם. מדובר בתהליך, כפי שהעיד נציג הקיבוץ, שצפוי להימשך לפחות עוד שנתיים־שלוש.