חבר-לשעבר בקיבוץ ארז תובע את קיבוצו וטוען לנזקים בסך 200 אלף ש"ח שגרם לו, לטענתו, עקב הוצאתו משורותיו בהחלטת אסיפת החברים הכללית בשנת 2004. לטענתו - בתביעה שהגיש באמצעות עו"ד ויקטור הרצברג לבית משפט השלום באשדוד - נובעים נזקיו מכך שמעמדו כחבר קיבוץ נשלל שלא כדין, ומכך שאיבד זכויות פנסיוניות ודמי עזיבה.

עוד על ענייני חברות בקיבוץ:
בלי בית בקיבוץ - אין חברות?
עין המפרץ: גם חולי נפש יכולים להיות חברי קיבוץ
עוד עניינים משפטיים וסיפורים קיבוציים בעמוד הפייסבוק של "ידיעות הקיבוץ"

קודם לתביעה זו, נתבע אותו חבר-לשעבר (בשנת 2008) בתביעה שהגיש נגדו הקיבוץ, בה ביקש לפנות את החבר-לשעבר מהדירה בה החזיק ולחייבו לשלם לו דמי שימוש. תביעה זו הסתיימה באוגוסט 2010, בפסק דין שנתן בית המשפט "על דרך הפשרה", לפיו חויב החבר-לשעבר לשלם לארז 40 אלף ש"ח דמי שימוש בדירה בה התגורר, אך לא הוצא נגדו צו פינוי. שנה לאחר מכן, בספטמבר 2011, הוכרזו החבר-לשעבר ואשתו כפושטי רגל, לפי בקשתם.

עתה מבקש ארז, באמצעות עו"ד גלי פלד ("חגי שבתאי, שפירא, עורכי דין"), למחוק את התביעה שמוגשת נגדו. ארז טוען כי מאחר שהחבר-לשעבר (התובע) הוא פושט רגל, היה עליו לקבל אישור מראש להגשת התביעה, מבית המשפט שדן בעניינו בהליך פשיטת הרגל. עוד מבקש ארז לחייב את התובע להפקיד ערובה להבטחת הוצאות המשפט, למקרה בו יפסיד בתביעתו ויחויב לשלם הוצאות משפט לקיבוץ. בנוסף טוען ארז כי מאחר שבהליך הקודם נדונה שאלת החוקיות של הוצאת החבר משורות הקיבוץ, לא ניתן לשוב ולדון בכך, מכוח הכלל המשפטי - "מעשה בית דין".

קודם למועד הדיון הגיש התובע החלטה של בית המשפט המחוזי המתירה לו, כפושט רגל, להגיש תביעה לפיצויים, ולכן מתיר השופט עידו כפכפי את המשך ההליכים. באשר לטענת "מעשה בית דין" אומר השופט כי אכן יש משקל לטענת ארז, לפיה אם חויב התובע בתשלום בעד שימוש בדירת הקיבוץ (שהיא נכס של הקיבוץ), יש בכך משום דחיית טענתו כי חברותו הופסקה שלא כדין. מכאן, טוען הקיבוץ, עולה כי התובע מנוע מהעלאת עניין זה לדיון פעם נוספת בהליך משפטי אחר, שכן כבר היה "מעשה בית דין" בקשר לכך. על-אף זאת, לדעת השופט, אין לקבל את טענת הקיבוץ.

השופט מסביר שבהליך הקודם הסמיכו הצדדים את בית המשפט לתת פסק דין בדרך של פשרה וללא הנמקה, ו"הצעת בית המשפט למחוק את עילת הפינוי, ומנגד לחייב את התובע בתשלום, איזנה בין טענות הצדדים מבלי להכריע בתקפות הליך ההוצאה מהקיבוץ".

לעומת זאת מוצא השופט כי יש פגם בהתנהלותו של התובע, שהעדיף להמתין שנים ארוכות, עד לסף תקופת ההתיישנות - עד שהגיש תביעה זו, ונראה כי סיכוייו אינם גבוהים.

התובע הוא פושט רגל, אומר השופט, שממשיך וצובר חובות כלפי הקיבוץ מעצם המשך מגוריו שם. צריך לאזן, אומר השופט, בין זכותו של התובע לגשת לערכאות משפטיות ולהגיש תביעה,
לבין אינטרס הקיבוץ שלא להיות מוטרד בהליך משפטי, כשלא מובטח לו שיוכל להיפרע מהתובע בדבר ההוצאות שיושתו עליו, אם זה יפסיד במשפט.

אכן, מצבו הכלכלי של התובע, כפושט רגל - קשה, והוא גם חייב חובות לקיבוץ עצמו. אך חוסר יכולת כלכלית, מסביר השופט, אינה מונעת הטלת ערובה להוצאות, ולכן הוא מחייב את התובע להפקיד 8,000 ש"ח כערובה להוצאות, שאלמלא כן תידחה תביעתו.

עוד ממליץ השופט לצדדים למצוא פתרון חלופי להתדיינות המשפטית - בהסכמה, בהליך גישור או בדיון בעניין במוסדות המוסמכים של הקיבוץ.