לפני כחמש שנים זכתה חברת קיבוץ רעים בתביעה לפיצויי פיטורים בעד שנות עבודתה כאחות בקופת חולים. בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב מצא שבין החברה, אחות במקצועה, לבין "שירותי בריאות כללית" היו יחסי עובד-מעביד, ובמהלך כל שנות עבודתה היא שילמה לה את משכורתה, ניכתה דמי ביטוח לאומי, תשלומי מס הכנסה ודמי ארגון, אך את המשכורת העבירה לחשבון הבנק של קיבוץ רעים.

עוד עניינים משפטיים מקיבוצים:
השופט לעין חרוד איחוד: דמי השכול לא יקוזזו
מטה אשר: סכסוך בין עיתונאי למועצה האזורית
עוד עניינים משפטיים וסיפורים קיבוציים בעמוד הפייסבוק של "ידיעות הקיבוץ"

החברה טענה כי היא זכאית לפיצויי פיטורים שכן לא בוטחה בביטוח פנסיוני, בעוד ש"כללית" טענה כי העבירה את כספי הביטוח הפנסיוני לתובעת דרך הקיבוץ.

השופט אילן איטח פסק אז כי הכללית לא הוכיחה את טענתה ש"העבירה את כספי הביטוח הפנסיוני לחברה ועבורה, דרך הקיבוץ", וכי לכן עליה לשלם לחברה פיצויי פיטורים מלאים בעד כל השנים בהן לא בוטחה בקרן הגמלאות.

לחברה נפסקו (ביוני 2007) 70,658 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה ממועד סיום עבודתה, ועוד הוצאות משפט בסך 5,750 ש"ח. הכללית לא השלימה עם התוצאה והגישה, באמצעות עו"ד קרן בלום-ברקין ("תמר גולן ושות'"), תביעה נגד קיבוץ רעים בסך זהה של 70,658 ש"ח, הדורשת מהקיבוץ להשיב לה כספים ששולמו לקיבוץ ככפל, עד לגובה הסכום בו חויבה הכללית בבית הדין האזורי לעבודה.

עבודתה של החברה במרפאת הקיבוץ, טענה התובעת, היתה בדומה להצבה של כל חבר לעבודה באחד מענפי הקיבוץ, והיתה נקבעת בהתאם להחלטת מוסדות הקיבוץ במסגרת סידור העבודה. לפי "מהות ההוויה הקיבוצית", טענה התובעת, היא נדרשה באותה תקופה להעביר את כל התמורה מעבודתה של החברה־האחות לידי הקיבוץ וכך עשתה.

עוד אמרה התובעת כי "מדובר במערכת יחסים משולשים, עמה נמנים חבר הקיבוץ, הקיבוץ ומקום העבודה. כל התשלומים בעד עבודתה של החברה במרפאת הקיבוץ (שכר, דמי גמולים בשיעור של 12%) הועברו לקיבוץ, לפי הוראה מפורשת שלו ושל החברה.

מכאן, היא טוענת, עולה שמשמעות פסק דינו של בית הדין לעבודה היא כפל תשלומים בגין סכומים אשר הועברו זה מכבר לידי הקיבוץ, ויש בכך עשיית עושר שלא כדין על חשבון התובעת,
ולכן על הקיבוץ להשיב סכומים אלה לתובעת.

באמצעות עו"ד איל טלמון מבקש הקיבוץ לדחות את התביעה נגדו וטוען כי התובעת שילמה רק את שכרה של החברה, ולא העבירה תשלומים מעבר לכך. השופט בוחן את הראיות ופוסק כי התובעת "לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח כי העבירה לקיבוץ את דמי הגמולים וכספי הפיצויים בעד חברת הקיבוץ".

השופט מסביר כי לפי הכלל הבסיסי של "המוציא מחברו - עליו הראיה", על התובעת היה להוכיח את טענתה בצירוף מסמכים ואסמכתאות הנוגעים ישירות לחברת הקיבוץ, ולא ניתן להסתפק בהצגת מסמכים אקראיים הנוגעים לקיבוצים אחרים. עדים שאינם בעלי ידיעה אישית באשר לפירוט הכספים אשר הועברו לקיבוץ בעד החברה, אינם תורמים להוכחת התביעה, מוסיף השופט, דוחה את התביעה ופוסק כי התובעת תשלם לקיבוץ 7,500 ש"ח בעד הוצאותיו המשפטיות.