"הילדים שאני מחנך יודעים בדיוק את ההרכב המשפחתי שלי, שאני גיי ונשוי לגבר - ומבחינתם זה עניין מקובל לחלוטין", אומר ג'ניה דודוצקין ממעגן מיכאל, האחראי על המועדון לילדי ה'-ו' במסגרת החינוך הבלתי פורמלי בקיבוץ.

דודוצקין (33), בעברו קפטן קבוצת הכדורעף של הפועל מטה אשר, הוא הספורטאי המקצוען הישראלי הראשון שיצא מהארון, והוא חי כיום במעגן מיכאל עם בעלו השף עמיחי שרפשטיין. הוא גם אב גאה לעדי, בנו של עמיחי, אשר בא לעולם במסגרת הורות משותפת עם הילה, חברת הקיבוץ. "עדי נולד ב־2011, והוא היה בן שנה וחצי כשעמיחי ואני הכרנו", הוא מספר. "נוצר בינינו קשר חזק כבר מהתחלה, ואפשר לומר שהוא גדל עם שני אבות. כל המציאות שלו נבנתה סביב הנוכחות של עמיחי וגם שלי, כדמות נוספת שמטפלת בו".

ג'ניה (מימין), עמיחי ועדי. "גם אם המדינה מפלה, הקיבוץ ינסה לתקן את העוול"

הוא נולד בבאקו, אזרבייג'אן, ובגיל 4 עלה ארצה. משפחתו התמקמה בקיבוץ כפר מסריק, שם גדל והתחנך. מרכז חייו, כבר מגיל צעיר, נסוב סביב הספורט. מאז שהיה ילד התאהב בכדורעף, לא מעט כנראה בגלל שגם בבית הוא נחשף למשחק הזה (אמו ודודתו היו שחקניות מקצועניות בענף). ברבות השנים והסנטימטרים (הוא מתנשא לגובה של 1.92 מ'), הפך כאמור לכוכב מצליח, ואף זכה עם קבוצתו מטה אשר בדאבל - באליפות ובגביע המדינה. מעט אחרי הזכייה החליט לפרוש מספורט ובחר להתמקד בלימודי פסיכולוגיה.

את עמיחי הכיר לפני כשבע שנים, בעודו שחקן פעיל. "בתוך כמה רגעים היה ברור שזה זה, ושאנחנו מתחתנים", הוא משחזר בחיוך. "אחרי כמה חודשים של זוגיות עברנו לגור יחד במעגן מיכאל, והוגדרתי בתור בן זוג של חבר קיבוץ. עדי כבר היה אז חלק מעמיחי, ומובן שזה לא היה למכשול, להפך. נעשינו מעין שלישיית הורים. אחרי שמונה חודשים התארסנו, ושנה אחרי כן התחתנו".

חתונה בקיבוץ?
"כן, עשינו את החתונה במעגן מיכאל. זו היתה החתונה הגאה הראשונה בקיבוץ. ההתרגשות של כולם, וכמובן גם שלי, היתה רבה מאוד. עפתי על החתונה".

מדוע בחרתם לגור דווקא בקיבוץ?
"קודם כל - כמובן בגלל הנסיבות. אמא ואבא של עדי במעגן מיכאל, חמישים מטר זה מזה, אבל גם בגלל היציבות הכלכלית של מעגן מיכאל, שהוא עדיין קיבוץ שיתופי ומבוסס. בתוך הקיבוץ השיתופי יש לנו שוויון זכויות הרבה יותר משמעותי לעומת החיים מחוצה לו. כלומר, גם אם המדינה מפלה, הקיבוץ ינסה לתקן את העוול במקומות שהוא יכול. כך למשל, אם אנחנו זקוקים להלוואה אנחנו יכולים לקבל אותה דרך הקיבוץ בתנאים טובים יותר מאשר אם היינו הולכים לבקש אותה בחוץ בתור זוג שהמדינה לא באמת מכירה בו".

אומנם דודוצקין מתאר מציאות מקבלת מאוד, אבל זה לא היה כך בהתחלה. כבר עם ההחלטה של עמיחי להביא לעולם ילד בהורות משותפת, היו תגובות מסויגות. "לאנשים בקיבוץ זה היה מוזר מאוד", הוא מודה. "זה לא שיש להם בעיה עם גייז, וזה לא שהיה להם משונה מהבחינה המוסרית, אלא פשוט הם לא היו רגילים לראות סוג כזה של משפחה".

עם הילה לפיד, אמו של עדי. "נעשינו מעין שלישיית הורים". צילום: אלבום פרטי

כיום, הוא מספר - אחרי שש שנים בקיבוץ - לא זו בלבד שהוא מרגיש חלק ממעגן מיכאל, הוא גם ביחסים מעולים עם אימו של עדי, והוא לקראת סוף תהליך הקליטה. "אני עובד בחינוך, ואני במגע עם הרבה אנשים. מה שאני אוהב פה זה את הקבלה, וכך זה היה מהרגע הראשון בקיבוץ. מעולם לא חסכו מאיתנו משהו, ומובן שלא הפלו אותנו לרעה רק משום שאנחנו גייז. זה שינוי גדול לעומת הימים ההם, בקיבוץ שאני גדלתי בו. אז לא היה דבר כזה, הומו מחוץ לארון. כיום יש פה בקיבוץ סוגים שונים של משפחות: אמא ואבא, אמא ואמא, אבא ואבא, אימהות יחידניות".

המגמה הזאת תימשך?
"כבר עכשיו רואים את הסימנים החיוביים. הילדים כיום רואים סביבם - גם בטלוויזיה - מודלים שונים של משפחה, והם לא עושים מזה עניין. כשהם יגדלו ויהיו לבוגרים בעצמם, הם ייקחו את התפישה הזאת הלאה וכך יֵצא שהמציאות החברתית תהיה שונה לחלוטין. אני אופטימי בעניין".

ומה בכל זאת טעון שיפור?
"צריך כל הזמן לשפר את ההבנה בנוגע למשפחה חדשה. זה הנושא שאיתו אנחנו נתקלים בהכי הרבה קשיים. להיות הורה או ילד ממשפחה 'אחרת' - זה יוצר חיכוכים כבר בגן הילדים. לדוגמה ביום המשפחה - איך מציגים את המשפחה? ואיך מסבירים? לגננות למשל אין כלים. לוקח זמן עד שאתה מנרמל את זה. השינוי המיוחל צריך לקרות לא רק במערכות הבלתי פורמליות, אלא גם באלה הפורמליות. שינויים כאלה לוקחים זמן, וזה לא יקרה בבום. צריך להתאזר בסבלנות ולהיאבק על המוּדעות לדברים האלה".

כבכל קהילה רחבה, גם בקיבוץ מעגן מיכאל - אחד הגדולים שבקיבוצי התנועה - יש סוגים שונים של משפחות ושל צרכים משפחתיים, גם כאלה שהם אישיים. בשנים האחרונות עלו מהשטח יותר ויותר פניות למוסדות הקיבוץ בבקשה לסיוע של הקיבוץ בהליך הרחבת המשפחה או פונדקאות. הנושא נדון בוועדות המקובלות בשנה האחרונה, והנושא הוסדר ואושר. לפי ההחלטה יסייע הקיבוץ במימון הליך פונדקאות לפי כמה וכמה קריטריונים.

אתם מתכוונים להתרחב?
"אנחנו רוצים, אבל לפי התקנון צריך להיות חבר במשך זמן מסוים כדי לממש את הזכות. אילו לא היה המכשול הכספי, עמיחי ואני היינו רוצים הרבה ילדים סביבנו".