בנות בתפקידי לחימה בצה"ל כבר לא נדיר מאוד למצוא, אבל שלוש אחיות שמשרתות בו־זמנית בתפקידים כאלה - זו כבר מציאה!
בסופי השבוע הנדירים שבהן מצליחות שלוש בנות משפחת סגל משדות ים להיפגש, כי ממש במקרה יצא שכולן יצאו שבת, גם מכונת הכביסה בבית ההורים בקיבוץ הופכת לקרבית ונותנת עבודה סביב השעון. ככה זה כשצריך להשלים פערים ולתקתק בזמן קצר ערמות של מדים ירוקים.

פייטריות בדם (מימין: גל, שני וים). "אין מה להתלבט, חייבים לעשות צבא. זו תרומה ענקית למדינה, וגם של כל אדם עבור עצמו" | צילום: דגנית סגל

ארבעה ילדים יש לדגנית וליגאל סגל, חברי שדות ים. הוא מנהל את המסגרייה בקיבוץ, היא מזכירה רפואית במרפאה. מאז שהתגייסה הבת השלישית שני, והצטרפה לאחיותיה ים וגל, נשאר בבית - על אזרחי ועם תיק בית ספר - רק הבן הצעיר שחף (15).

עקשנית מצטיינת
הבכורה, סגן ים (22), היא קצינת חימוש בגדוד הנדסה 601. הגדוד תופס גזרות מבצעיות, ובתקופה זו מגן על גזרת זרעית בגבול הלבנון. כמה חודשים לפני כן שירת בגזרת איו"ש, ובכל חמישה חודשים תופס גזרה אחרת. במסגרת תפקידה אחראית ים על הכלים של הגדוד - רק"מ (רכב קרבי משוריין), כלי נשק, נגמ"שים ועוד - שיהיו כשירים ללחימה. היא מפקדת על 45 חיילי סדיר ונגדים בקבע.

אבל בהתחלה, היא מספרת, לא הכול הלך חלק, ואפילו קצת חרק. "כשהתגייסתי, קיבלתי שיבוץ שלא התאים לי. התעקשתי להגיע להדרכה ולא נתנו לי. לא ויתרתי. ישבתי כמה ימים במעצר עד שקיבלתי את ההדרכה בבה"ד 20. בהמשך השירות לא רצו לתת לי לצאת לקצונה. שוב התעקשתי, וסיימתי השלמה חילית של קורס קצינים כמצטיינת הקורס".

תפקידה הראשון היה קצינת חימוש בגדוד הנדסה 603. בתפקידה השני פיקדה על המסלול הייעודי לקצונה בבה"ד 20. כלומר, לא זו בלבד שהתעקשה ויצאה לקורס קצינים, ואף סיימה אותו בהצטיינות, היא גם חזרה לבה"ד כמפקדת בקורס קצינים. "השירות נותן לי ערכים, לדעת להסתדר עם אחרים ולהתחשב בהם. אני משתדלת להצטיין במה שאני עושה, והרגשתי שאני יכולה לתרום יותר".

מה את חושבת על כך שאתן שלוש אחיות שמשרתות בתפקידים קרביים?
"מרגש ששלושתנו משרתות בו־זמנית, ואני נותנת להן מוטיבציה להישאר בצבא. אני גאה מאוד באחיות שלי. הן רוצות לשרת ונותנות כל מה שהן יכולות. הקטן הוא הבא בתור".

יוצא לכן להתראות בהרכב משפחתי מלא?
"בקושי. כולנו סוגרות שבתות. כשאנחנו ביחד יש מלא כביסות, וגם בישולים ואוכל, וזו ממש חגיגה לכולנו - לאחיות ולהורים".
ים משרתת כבר ארבע שנים. נותרה לה שנה בתפקיד הנוכחי, ואחר כך? הכול פתוח, גם המשך שירות. וכמו שהיא נשמעת - המוטיבציה עדיין בשיאה. "אין מה להתלבט, חייבים לעשות צבא. זו תרומה ענקית למדינה, וגם של כל אדם עבור עצמו".

מארבים בשטח
האחות השנייה, סמ"ר גל (20), היא לוחמת בחיל איסוף קרבי (אנחנו, "הזקנים", מכירים אותו כמודיעין שדה) בגדוד 595, על הגבול עם סוריה. היא אינה יכולה לספר הרבה, אבל היא מוכנה לגלות שבמסגרת תפקידה היא וחברותיה יוצאות לשטח במטרה לאסוף מידע מודיעיני. על פי מידע מוקדם הן יוצאות יחד, קבוצה של לוחמות, למארבים שאורכים בין 48 ל־72 שעות. הן מסתוות בשטח ומתצפתות בעזרת מכשור מודיעיני מתקדם.

גל ידעה שתהיה לוחמת, ואף על פי שקיוותה להגיע ליחידת סנפיר שבחיל הים, שמחה מאוד על השיבוץ לתפקידה הנוכחי. מסלול ההכשרה ארך שמונה חודשים של אימונים מפרכים בבסיס סיירים. "מייד כשהתחלתי, הבנתי שזה מה שחיפשתי", היא אומרת. היא נדרשה לחתום שנתיים ושמונה חודשים, כמו השירות של הלוחמים, ויש לה מחשבות על המשך שירות.

האם השירות הקרבי של ים, אחותך הגדולה, השפיע על המוטיבציה שלך לשירות קרבי?
"תמיד רציתי להיות לוחמת. אני מסתכלת על ים בהערצה על שיצאה לקצונה ושהיא מצטיינת".

משפחת סגל בהרכב מלא (מימין שחף, שני, גל, דגנית, ים ויגאל). "אנחנו תמיד בקשר; לא מרפים לרגע"

האחות השלישית, שני (18.5), המכונה הג'ינג'ית, התגייסה למג"ב ובקרוב תסיים טירונות. היא עדיין אינה יודעת היכן תשובץ, אך ברור לה שיהיה זה באחד מתפקידי השיטור. למג"ב היא רצתה מאוד להגיע ולשם גם כיוונה. מה משך את הקיבוצניקית הצעירה דווקא לזרוע המבצעית של משטרת ישראל? "העיסוק בפלילים, במעצרים, בחיפושים, בחקירות ובפח"ע", היא מסבירה, "מסקרן אותי". ומתברר שכבר בילדות מול החוף, בריח מלח ורוח ים, ידעה לאן נושבת הרוח שלה. "כבר כשהייתי קטנה רציתי לשרת במשטרה. זה תמיד עניין אותי".

מתי יש זמן לדייט אחיות, לשתף קצת בחוויות?
"כשיוצא פעם בהרבה זמן ששלושתנו בדיוק יוצאות באותה שבת".

הרוח הגבית
דגנית ויגאל סגל, ההורים, מתגאים בשלוש הבנות היפות שלהם. "יש דאגות", אומרת דגנית, "אבל אני סומכת עליהן", היא מוסיפה בהשלמה ומגלה ששלוש הקרביות אינן מספרות לה הרבה דברים. היא לא הייתה מופתעת כשים וגל הלכו למסלול קרבי. "הן מנהיגות, לא מתרגשות, חזקות באופי ובנשמה. ושני הקטנה, גם היא כבר התחשלה. היא תמיד רצתה להגיע למג"ב, והיא עומדת בזה בגבורה".

יגאל מוסיף שעם הגאווה הגדולה יש גם לילות ללא שינה. "הבנות משתפות אותי, וגם אני שירתי בכל החורים שהן נמצאות בהם. בשתי המשפחות, שלי ושל דגנית, היו הרבה לוחמים - באצ"ל ובלח"י, ולצערנו גם הרוגים, כך שהסיפורים, התמונות ורוח הלחימה חלחלו גם אל הבנות".

ומה הסוד? "אנחנו תמיד שם בשבילן", אומר יגאל, "תמיד בקשר; לא מרפים לרגע, והבנות חשות שיש תמיכה ויש גב והולכות קדימה ללא היסוס". ודגנית מוסיפה: "פעם שאלו אותי במה אני מאכילה אותן, והתשובה היא הרבה אהבה, ביטחון, אוכל טוב, ובעיקר - שנינו בשבילן כל הזמן".

ובמה בכל זאת את מאכילה אותן כשהן באות לשבת?
"כל מה שהן חולמות עליו מחכה להן על השולחן. להן ולחצי הגדוד שהרבה פעמים מגיע איתן".