גורי, החתול השחור, מסתובב כמו מלך בממלכה הנשית. בינתיים, עד שייוולד לדורון בת השלוש אח קטן, הוא עדיין הגבר היחיד בבית. זוקף זנב, מלכסן מבט ירוק וחוצה את הסלון בגאווה משופמת, בין הצעצועים לערמת הכביסה המתעצמת. בעלות הבית והשמחה, סמדר וסיון לילו ארז, הן בלגניסטיות עם תעודות, אבל למי אכפת. זה בלגאן של בית חי, שמתפקע מצחוק, עם גינת ירק בחוץ לגדל בה גזרים ואושר מתגלגל על השטיח בפנים.

הן יחד כבר שש שנים. נישאו באמסטרדם לפני שנה וחצי. שתיהן חברות משמר העמק. סמדר (40), קיבוצניקית מלידה, דור שלישי, שגדלה על ברכי השומר הצעיר והשיתופיות הוותיקה. סיון (41) עירונית שגדלה בהוד השרון, ולא דמיינה שיום אחד תעשה הסבה בעקבות האהבה.

סמדר (מימין) וסיון עם דורון. "לא הרגשנו שאנחנו שונות בשום שלב". צילום: שי לילו דובדבני

השוני ביניהן בולט. סמדר עובדת בהנדסת ייצור בתמ"ה (תעשיות משמר העמק). היא מהירה וחדה, צינית במידה, עם פתיל מתכלה ודחף עז לרוח שטות. סיון היא הגרסה הרגועה, עם סבלנות נדירה וכושר הכלה, אומנית בדם ובידיים גם, סטודנטית לתואר בחינוך לגיל הרך ועובדת בגן בקיבוץ.

הניצוץ הראשון היה וירטואלי, באתר היכרויות של הקהילה הגאה. "אני התחלתי עם סיון", מצהירה סמדר. "ולא הרפית" צוחקת סיון. החינוך הקיבוצי למוסר עבודה גבוה שיחק לטובתה של סמדר. ההתעלמות של סיון מההודעות לא גרמה לה להתייאש. להפך, רק לעבוד חזק יותר. בסופו של דבר הנחישות השתלמה. "כשפגשתי אותה, בלי קיטש, זו היתה אהבה ממבט ראשון. הרגשתי שהיא בן אדם טוב מבפנים ומבחוץ, ושהיא נכונה לי. חיזרתי אחריה חודש, ואז החלטנו שזה זה". חצי שנה אחר כך ארזה סיון את חפציה ופרקה אותם בביתה של סמדר במשמר העמק. היא נכנסה למסלול קליטה, ובתום שנתיים התקבלה לחברות.

משפחה חדשה. "גאונה של אמא ואמא"  צילום: טוני גלבוע

"היו הרבה חששות לפני זה", מודה סמדר. "לא היו אז משפחות חד־מיניות עם ילדים בקיבוץ, אבל קיבלו אותנו מדהים. שתינו התחלנו במקביל תהליך של הבאת ילד לעולם מאותו תורם זרע. אני נכנסתי להריון והוא לא היה פשוט. הייתי מאושפזת ארבעה חודשים עד הלידה, והקיבוץ תמך מאוד בתקופה הזו".

סיון: כשנולדה דורון הגשתי בקשה לאימוץ דרך הקיבוץ, שעזר מאוד גם בזה. השלמנו את תהליך האימוץ, ודורון רשומה בתעודת הזהות שלי".

סמדר: "לא הרגשנו שאנחנו שונות בשום שלב, וכך אנחנו מגדלות את דורון. היא בת מזל שיש לה שתי אימהות. היא המתנה שלנו ואושר בלתי ניתן להסבר. גאונה של אמא ואמא".

מצפות לאח הקטן. "היא גאה שרק לה יש שתי אימהות"  צילום: שי לילו דובדבני

מצוידת בתלתלים כובשים, שתי גומות, שתי אימהות ושתי משפחות משני הצדדים שעפות עליה בהתלהבות - לא ברור אם דורון מודעת למעמדה הרם, אבל טונות של אהבה והתפעלות עוד לא הזיקו לאף ילד בעולם. היא קוראת להן אמא ואמא ("מה שבטוח, יש תמיד מי שעונה לה").

בסביבות גיל שנה וחצי, כשהתחילה לדבר, היא שאלה איפה אבא שלה. אז כדי לענות בשפה פשוטה שתעשה לפעוטה סדר בראש, כתבו האימהות שלה את "הספר של דורון". חברה גרפיקאית שתלה את התמונות שלהן בתוך העלילה - על הרופא הטוב שעזר, ועל הזרע שנבחר, ואיך היא גדלה בתוך הבטן של אמא סמדר; "שלא יהיה מקום ריק לפחדים".

"גם בגן של דורון הנושא מדובר", מוסיפה סמדר. "היא אומרת 'רק לי יש שתי אימהות!' זה משהו שהיא גאה בו".
בעוד כשלושה חודשים יצטרף למשפחה אח קטן, וההתרגשות גדולה. לאחר כמה שנים של ניסיונות נכנסה סיון להריון מאותו תורם זרע, זה שהן בחרו אז בבנק הזרע לפי קריטריונים של "טוב לב, חכמה וגומות חן, אבל בעיקר אינטואיציה, ונראה שבחרנו לא רע".

טוב, ברור שאי אפשר בלי סיפור היציאה שלכן מהארון.
סמדר: "יצאתי מאוחר, בגיל 34. אחותי הכינה לי את השטח, דיברה עם ההורים, ואז הודיעה לי, 'הכול מוכן לך, צאי'. הם חיבקו ונישקו אותי, ויצאתי לדרך. יש לנו קשר מדהים. השלב הבא היה לספר לסבתא שלי, בת 83. באתי אליה ואמרתי לה, 'תקשיבי סבתא, אני אוהבת בנות'. היא ענתה לי: סמודי, את מאושרת? עניתי שכן, והיא סיכמה את הנושא: 'אז זה לא מעניין אותי'. כולם עטפו את סיון וקיבלו אותה באהבה. אילו ידעתי הייתי יוצאת מהארון כבר בגיל 14, אבל כנראה חיכיתי לסיון".

סיון: "אצלי זה היה בגיל 21. אחרי הצבא. להורים שלי היה קשה מאוד, והם קיוו שזה 'יעבור לי'. בהתחלה הם לא דיברו על זה ולא העלו את הנושא. אחרי ארבע שנים הם נפתחו יותר, ופתאום שמעו מחברים שהבן שלהם יצא מהארון. כיום הם במקום אחר. מאז שדורון נולדה הם בטירוף עליה. היא הנכדה הראשונה, והם כנראה נורא חיכו לזה. היה לי חשש במהלך ההריון שהם לא יקבלו אותה כנכדה, אבל כשהיא נולדה אבא שלי הגיע בלילה ישר משדה התעופה, ושתי המשפחות חיכו מחוץ לחדר כמו אצל משפחה סטרייטית. מאז אבא שלי לא מוכן לטוס ליותר מחמישה ימים כי הוא מתגעגע, ואמא לא מוותרת על היום שהיא מוציאה מהגן. בחיים לא חשבתי שזה יקרה".

דורון במצעד הגאווה. "אנחנו ב'מדינת משמר העמק', ויש לה חוקים משלה, אבל ברור שזה לא המצב בארץ"

סמדר, היו לך ספקות אם חדר האוכל יצליח לעכל משפחה שונה?
"משמר העמק הוא קיבוץ של השומר הצעיר, ועוד 'הארד קור'. בעבר הומואים ולסביות עזבו. היה שלב ששאלתי את עצמי אם אוותר על המקום המדהים הזה כי יהיה לי קשה לחיות בו. אני מרגישה שהבחירה הנכונה היא להישאר פה. מעולם לא נתקלנו באמירה או בתגובה שלילית. להפך, רק תמיכה".

מרגישות שפרצתן דרך עבור אחרים?
סמדר: "במשמר העמק בשנים האחרונות הרבה חבר'ה יוצאים מהארון בגילים צעירים. אני חושבת שכל נער שחווה את הקשיים שאנחנו חווינו ורואה משפחה מאושרת - זה מקל עליו. יש אצלנו מכל סוגי ההורות: חד־הוריות, חד־מיניות, הורות משותפת, הורות מפונדקאות - יש מגוון דרכים לחיות, וכולן מקובלות".

סיון: "אני עובדת עם ילדים קטנים, וזה מחלחל גם ברמה החינוכית. אנחנו מגדלים דור מוצלח הרבה יותר. יש הורים שניגשים אליי ואומרים שהם שמחים שהם והילדים נחשפים לעוד סוג של משפחה".

בית של צחוק ואהבה. "כל נער שחווה את הקשיים שאנחנו חווינו ורואה משפחה מאושרת - זה מקל עליו". צילום: שי לילו דובדבני

ומה התחושה בארץ?
סמדר: "אנחנו עובדות על הוצאת דרכונים זרים למקרה הצורך. הקיצוניות הדתית הימנית לא מרגיעה. ביום שהילדה שלנו תופלה או תיפּגע על ידי המדינה, אנחנו לא נהיה פה. זה קו אדום מבחינתנו. המצב בארץ אינו אידיליה. יש פגיעה בזכויות, ויש ילדים שנזרקים מהבית. זה שתל אביב צבועה בצבעי הקשת זה יפה, אבל אנחנו עוד לא שם. אנחנו, כמשפחה חד־מינית, נמצאות באוכלוסייה שעלולה להיות פגיעה בשלטון כזה או אחר.

"אנחנו ב'מדינת משמר העמק', ויש לה חוקים משלה, אבל ברור לנו שזה לא המצב בארץ. אני מקווה שהשלטון ישתנה ושתהיה התמתנות. ובינתיים, גם השנה נהיה במצעד בתל אביב. זה לא מובן מאליו לצעוד כמשפחה, וזה חשוב לחינוך של דורון".