את גיאור מצאו דייגים בעומק הים, מסובך בתוך שק יוטה של תפוחי אדמה. צב ים חום צעיר שהזבל שלנו כמעט הרג אותו, ושאריות החמלה שלנו הצילו לו את החיים. הדייגים משו אותו לסירה והעבירו אותו לאשפוז במרכז להצלת צבי ים. האנשים הטובים שעובדים שם טיפלו בו באהבה, קודם בטיפול נמרץ ואז בטיפול פחות נמרץ. הגפה שנפגעה קיבלה אנטיביוטיקה וניצלה מקטיעה. גיאור לא התלוצץ עם רופאיו, כי צבים לא מתלוצצים. הם תמיד רציניים כאלו. וגם כי זה לא כזה מצחיק למצוא את עצמך פתאום במרכז שיקום, כשגם ככה ביום־יום מרחפת מעל שריונך סכנת הכחדה ממשית.

היה שלום, צב עם שם. רגע מזוקק של אושר. צילום: גיא לויאן

אחרי חודשיים התאושש גיאור, עלה במשקל ושב לאיתנו, והאנשים הטובים שטיפלו בו בחמלה החליטו שהוא יכול ואפילו צריך לחזור לים שלו. זה מצחיק, כי עד לפני חודשיים הוא היה צב ים אנונימי, ועכשיו הוא צב עם שם. ועם זהות. ובטח יש לו גם אישיות. אז מה אם יש לו דם קר. זה לא אומר עליו שום דבר.

צבים מכמירים לי את הלב. בפגיעוּת שלהם. בבדידות. באיטיות. בחוסר היכולת להתגונן או לברוח. אפילו לא לצרוח. רק להכניס את הראש ולעצום עיניים בכל הכוח. עד יעבור זעם, או כריש זועם. והמשהו הלא מפוענח במבט שלהם, קדמוני כזה וחכם, נושא איתו מטען של עידנים אחרים.

אז בצהריים של שישי האחרון יצאה השמש וחיממה את הנפש ואת חוף ניצנים, שיהיה לגיאור נעים. לכבוד המאורע התקבצה על החול חבורה של אנשים, ילדים, פעילים למען החופים וגם סתם פעילים למען להוציא את התחת מהבית. עמדנו בצורת משפך הפוך, ממושמעים וסקרנים, והתרגשנו בשבילו. טוב, קצת גם כל אחד בשביל עצמו, כי לא בכל יום רואים צב - או מישהו בכלל - יוצא לחופשי. שני פקחים של רשות הטבע והגנים העמידו אותנו מעבר לקווים, כדי שלא נסתיר לו את דרכו לים. איך אפשר להסתיר לך את הדרך אם אתה יודע לאן אתה רוצה להגיע?

הם הניחו את גיאור על החול. הוא היסס לרגע, כמו תוהה אם זה אמיתי או סצנה מסרט, עם כל הצלמים האלו סביבו, ואז הרים את רגליו והחל להתקדם בנחישות לעבר הים. ברקע הלכו וגברו קריאות עידוד נלהבות, "גיאור המלך, גיאור התותח", והלב פעם כמו תוף מרים.

איטי אבל נחוש. עם עידוד נלהב

כמה פסיעות מקו המים הוא נעצר, אולי הודה בלב לאנשים הטובים שהצילו לו את הגפה, אולי קלט שזה רגע כזה משנה גורל ושאף אותו עמוק לשריון, לנצור לעולמים. ואז זחל אל הגלים, ובתוך שניות נעלם אל המקום שאליו הוא שייך. דמעה מלוחה של התרגשות התערבבה עם האדווה המוקצפת שהרטיבה את הנעליים. רגע מזוקק של אושר, וכאב מנומק על כל בעלי החיים שלא זכו שנשחרר אותם לחופשי.

בהינו עוד רגע בכחול של האופק, לוודא שגיאור לא מתבלבל וחוזר, ואז קיבלנו הסבר ירוק ושקיות אשפה. יצאנו למבצע ניקיון החוף, לאסוף את מצבורי הפסולת שלנו, הפסולת שכמעט הרגה את גיאור.

היה שלום, צב עם שם. שמור על עצמך במעמקים. הלוואי שתזכור לנו חסד נעורים וערבות הדדית, הלוואי ותפגוש רק רשת ביטחון ולא רשת דייגים, הלוואי ונצדיק את הדברים הטובים שאולי אתה חושב עלינו.