לילך מוצפי־הראל. "הליקוט בטבע מחבר בין אנשים ומפיל מחיצות" | צילום: שירלי גולן

בזמן שרובנו דוחפים עגלות עמוסות בסופר אימתני, או אוחזים סלי קניות בכולבו המקומי, לילך מוצפי־הראל משוטטת לה בסופרמרקט הכי שווה בעולם - הטבע, ומלקטת באושר מציאות טריות, עונתיות, שלא ראו מפעל ולא נכנעו לחומרי טעם וריח ואי־אלו אבקות קסמים לחיי מדף נצחיים.

מוצפי־הראל (41) אוחזת בסדר יום מעורר קנאה. המשרד שלה, וגם חדר הישיבות, הם מרחבי הטבע, בעיקר בגליל. העסק שלה נקרא 'בת קיימא - ליקוט ותזונה אקולוגית', ובשבע השנים (הטובות) האחרונות היא מיקדה את עיסוקיה לשם בלבד.

"זה מה שאני עושה, מדריכת ליקוט", היא מסבירה בחיוך ענק, "מלמדת אנשים למצוא אוכל בטבע. עושה סיורים פרטיים, גם לאירועים. משוטטים בטבע, מכינים ארוחה מטורפת ממה שליקטנו, ויש גם קורסים שנתיים".

סיעור מוחות בחדר הישיבות. "מלמדת אנשים למצוא אוכל בטבע"

בעבר עסקה בתכנון סביבתי ביחידה לאיכות הסביבה במועצה האזורית הגליל העליון והייתה נציגת השר להגנת הסביבה בוועדה המקומית לתכנון ובנייה, וגם עצמאית בבניה ירוקה - תכנון בתים חסכוניים באנרגיה ומותאמים לאקלים, "שיודעים לנצל את הרוח ואת השמש באופן פסיבי עם פחות מזגן".

יש לה תואר ראשון במדעי הסביבה ותואר שני בבנייה אקלימית, ועד שהחליטה שהיא רוצה להיות מדריכת ליקוט וזהו, הספיקה ללמד במכללת תל חי בחוג למדעי הסביבה. אשת שטח אמיתית, עם רזומה משכנע של אקטיביזם סביבתי ושל ייעוץ לארגונים בתחום.

כמעט עשרים שנה חיה באיילת השחר לאחר שנישאה לבן הקיבוץ. כשהתגרשו עברה לעמיעד, ושם היא מתגוררת בשנים האחרונות. היא אם לשלושה: גבע בן 12, שחר בת 9 ואיתמר בן 6.

איך הגעת למקצוע הכיפי הזה?
"בעצם ליקטתי כל החיים. גדלתי במושב מרגליות, לצד שתי סבתות מדהימות, שיהיו בריאות - אחת עיראקית והשנייה פרסייה. למדתי מהן לבשל ולאהוב את הטבע, ועד היום אני מתענגת על כל יום במחיצתן. סבתא הייתה מכינה סילאן טבעי, בידיים. זו עבודה ממש קשה".

ובבית אוכלים רק אוכל מלוקט?
"ממש לא. אני לא פנאטית. מלקטת מה שקל לי ונוח לי, קרוב לבית. אני טבעונית, אבל הילדים שלי לא, והם אוהבים גם פסטה בקטשופ. משתדלת לשלב כמה שיותר מזון מלוקט במטבח, כמה שיותר טרי ופחות מעובד. מתבססת על ירקות מגידול אורגני של החקלאים באזור, כי ככה אפשר לתמוך בקהילה, במְגדלים, ולעשות טוב".

"לא משנה עד כמה עצום השפע שיש בסוּפר, זה לא משתווה לחיבור הזה לאדמה. הליקוט בטבע מחבר בין אנשים ותרבויות, מפיל מחיצות, יוצר שפה משותפת. אני חווה את זה יום־יום".

מן הסתם כלים חד־פעמיים הם מחוץ לתחום.
"ברור. בראש השנה אמא שלי עשתה ארוחת חג גדולה והתעקשה לעשות אותה בלי חד־פעמי. אני ממש גאה בה. אכלנו בסט החגיגי של סבתא, ובסוף עמדנו והדחנו כלים. פעם היה ברור לכולם שככה אוכלים. בעיניי זה מוריד מאוד מהחגיגיות של החג להשתמש בחד־פעמי שעושה כל כך הרבה נזק - לאכול ולצאת בסוף הערב עם שקיות עצומות של כלים באשפה, והיא הרי לא נעלמת לשום מקום. הכול חוזר אלינו בגדול".

מלקטת מלידה. "גדלתי לצד שתי סבתות מדהימות, שיהיו בריאות"

מה את הכי אוהבת לזלול?
"שאלה קשה. גבעולי גדילן הם נשנוש נפלא, אספרג החורש, פירות אשחר (עכשיו העונה), קטניות בר ירוקות, אפונים ואספסת ועוד המון".

ממה הלקוחות שלך הכי מתלהבים?
"אספרג ופטריות בר הם הלהיטים. את שניהם צריך לצוד, ואי אפשר לדעת אם נמצא, אז יש אלמנט של ריגוש. יש עכשיו שפע מדהים של פירות בר שמבשילים בסתיו - דומים, אגס סורי - ויש עוזרר וסומק, שהוא תבלין נפלא".

מוטו לחיים?
"ליקוט. פשטות. חזרה את הטבע בצורה מתוקנת. גם כשהכול נראה יבש - יש שפע מסביבנו. רק צריך לשנות את נקודת המבט ולהתבונן".

בפייסבוק: בת קיימא - ליקוט ותזונה אקולוגית