בריכות הקיבוצים זכו לאזכורים מחמיאים בסרטי פולחן כמו "האיטלקים באים" של אייל חלפון בשנת 86', או "מבצע סבתא" של דרור שאול בשנת 99', ועל הדרך גם להתייחסות קשה מצד ראש הממשלה המנוח מנחם בגין במערכת הבחירות של 81' ("המיליונרים עם בריכות השחייה"). כך או כך, אין ספק שבריכות הקיבוצים, הטובלות בין דשאים ירוקים ועצים מצלים, הפכו להיות מותג ישראלי מובהק לא מעט בזכות המתנדבות, וגם משום שהנפיקו אלופי שחייה רבים וקבוצות כדור־מים מובילות.

לרגל פתיחת עונת הרחצה, בימים אלו ממש, ערכנו משוט קצר בקרב מנהלי בריכות ומצילים מיתולוגיים, תהינו אם דעך זוהרה של הבריכה המקומית, אם מבית גידול ספורטיבי לשחיינים מקצוענים הפכו הבריכות לבית גידול לאירועים פרטיים ולמנגלים מחניקים, ואיזה סיפורים חקוקים בזיכרון הקיבוצי על שמו של המוסד הקיצי


הבריכה של מגן. אבן שואבת הן לשחיינים והן לרכלנים. צילום: אהוד רייכמן

הבריכה של מגן
שקט, חופרים: בריכת קיבוץ מגן נפתחה לרחצה בשנת 1962, ולפני שבע שנים עברה שיפוץ אינטנסיבי. 25 מטרים אורכה ו־12 מטרים רוחבה, נוסף על שתי בריכות לפעוטות. הבריכה שוכנת סמוך לבתי הוותיקים, כך שהשמעת מוזיקה בשעות הצהריים או בשעות הלילה המאוחרות מאוד אינה באה בחשבון, גם לא בליל הכלולות של בן או של בת קיבוץ.

קווים לדמותה: הבריכה מתגאה בעונה ארוכה ונוחה הודות לטמפרטורת מים אופטימלית המושגת באמצעות קולטי השמש, גאוות המפעל המקומי מגן אקו־אנרג'י. היא אבן שואבת לכל קבוצות הגיל, הן לשחיינים והן לרכלנים. בחופשת הקיץ עוברת ארוחת הערב בימי שלישי מחדר האוכל לבריכה באירוע מסורתי שזכה לשם בריחפלה. הבריכה זוכה לעדנה מיוחדת באוקטובר, לקראת שלהי העונה, בטריאתלון מגן. כל הפעילות המבורכת הזאת נעשית בהתנדבות מלאה של החברים ושל הנוער.

מציל מיתולוגי: אשר כהן (55), מפעיל הבריכה ומנהלה זה 28 שנה. החל מהשבוע הוא מתהדר בתואר סבא. אשר הוא תושב בקיבוץ, ובעברו היה חבר צאלים. הוא דור שני למצילים ולמפעילים, ואביו ניהל את הבריכה בעיר שדרות. הוא מקפיד לשמור על אווירה שקטה בממלכה, בלי אירועים המוניים ורועשים - למעט הבריחפלה, הטריאתלון וחתונות של בני הקיבוץ ובנותיו – "כי בכל זאת", הוא אומר, "אנחנו קיבוץ של רומנים".

מי אמר שאין גלים: הבריכה של מגן נמצאת בראש גבעה הצופה אל דרום רצועת עזה. מבצע צוק איתן סיפק את אחד המחזות הסוריאליסטיים ביותר שאפשר להעלות על הדעת. בניסיון לשמור על שגרת חירום תוך כדי פגיעה מינימלית באורחות החיים, פעלו ענפי השירות במגן כמעט כרגיל. כך יצא שילדים וחיילים שכשכו בבריכה בזמן שהדי הקסאמים התערבבו ברעם סוללת התותחים שהוצבה סמוך מאוד לקיבוץ. מאז נבנו חדרי ביטחון בכל הבתים, ואפילו הבריכה קיבלה שתי מיגוניות משלה, אף שלא מתחת לפני המים. "לשחיינים יש 12 שניות לזנק מהמים", מחייך אשר, "ואז לרוץ למיגונית. זה לוח זמנים קשוח באזור מתוח, ואני מקווה שיכולות הריצה של השחיינים לא יצטרכו לעמוד במבחן המציאות".

הבריכה של סעד. כל חבר התבקש לתרום עשרה ימי עבודה לטובת החפירה

הבריכה של סעד
שקט, חופרים: את בריכת הקיבוץ הדתי שבמערב הנגב, 25 מטרים אורכה, חפרו החברים בעצמם בשנים 1960-1959. כל חבר התבקש לתרום עשרה ימי עבודה לטובת עבודות החפירה, הפשיל שרוולים וכך היה.

קווים לדמותה: שעות רחצה נפרדות לנשים ולגברים הוקצו לאורך כל השנים, ויש גם שעות רחצה משותפות. הכניסה חופשית מאז ומעולם.

מציל מיתולוגי: מיכאל (מיקי) פרוכטר (82), חבר סעד שהגיע לקיבוץ במסגרת גרעין בני עקיבא. 32 שנה הוא היה מורה לחינוך גופני, מנהל, מאמן ומציל לצד מצילים נוספים שבאו והלכו. בשנת 2000 פרש מניהול הבריכה הקיבוצית, אבל שלא תבינו לא נכון, הוא עדיין מתייצב לשחות בה.

מי אמר שאין גלים: לסעד היתה בעבר קבוצת שחיינים תחרותית, ומהמים המקומיים יצאו אלופי הנגב ואלופי הארץ משני המינים. בקיץ הם שחו בסעד ובבארות יצחק, ובחורף נדדו לבריכה המחוממת של גבולות. בשנים האחרונות מארחת הבריכה באהבה יחידות צבא רבות השוהות באזור עוטף עזה, וגם את תושבי נצרים וכפר דרום הקופצים להתרענן.

הבריכה של נען. לפעמים צפוף, אבל תמיד אפשר להתנחם בצ'יפס מהמזנון. צילום: יהודה קרן

הבריכה של נען
שקט, חופרים: בשנת 1938 נחפרה הבריכה הראשונה של נען, הנחשב לגדול שבקיבוצים. למעשה היתה זו בריכת מאגר מזופתת (משוחה בזפת), שכשהגיעו מים עד נפש היו מחליפים את מימיה ומשקים בהם את שדות הקיבוץ. בשנת 1975 התגייסו החברים לעבודת כפיים, הקימו בריכה חדשה ונפרדו סופית מהישנה.

קווים לדמותה: הבריכה יושבת בלב־ליבו של הקיבוץ. לא כולם אהבו את ההפרטה שלה, שיצאה לפועל בעונה הקודמת, ואת הצורך לשלם על מנוי משפחתי. לפעמים צפוף, בעיקר בשבתות לוהטות, כשמגיעים הרבה מנויים חיצוניים, אבל בדרך כלל השלווה הקיבוצית נשמרת. פעמיים בשבוע מוקרנים על מסך ענק סרטים לילדים, וכדי שהאבות שלהם לא יקנאו, מובטח להם שיקבלו את חלקם בהקרנת גמר ליגת האלופות. מזנון "הבית האדום" - מבנה אבן ותיק ששימש פעם את בית הספר המקומי - מוציא כיום טוסטים ושניצלונים עם צ'יפס לרעבים, והלהיט החדש השנה - גלידה אמריקאית ממכונה.

מציל מיתולוגי: ועדת הספורט היתה זו שהפעילה את הבריכה בעבר הרחוק, ואת עמדת המציל היו מאיישים בתורנות חברים ממושמעים, גם אם לא היתה באמתחתם תעודת מציל מוסמך. בשנים האחרונות מפעיל את הבריכה יורם שגב (52), בן וחבר נען, שגם דואג לכך שסך הנכנסים לשטח הבריכה לא יעלה על המותר, ושהשחיינים של הבוקר יוכלו לשחות בשקט.

מי אמר שאין גלים: לצורך מבצע חילוץ משעשע במיוחד הוזנק פעם אל שפת הבריכה טרקטור. על הקרקעית המתינה לו קלנועית, לאחר שחברה ותיקה עשתה רוורס וצנחה עם הקלנועית היישר למים. וישנם הלילות, שמאז ומתמיד קסמו לבני הנוער ולזוגות שובבים, ומשכו אותם מעל הגדרות לרחצות אסורות. יורם מעיד שגם עכשיו, לאחר שהותקנו מצלמות, לא חסר אקשן לאור הירח. אומנם בצילום הוא רואה רק בשחור־לבן, אבל משעמם זה לא, והוא מזהה מצוין.

הבריכה של גשר. החברים מעדיפים את הכינרת

הבריכה של גשר
שקט, חופרים: הבריכה הוקמה בשנת 1954 בעזרת כספי השילומים מגרמניה. את עבודות החפירה והציפוי עשו החברים בעצמם. אורכה 50 מטרים ורוחבה 20 מטרים. רק לפני שנים אחדות היא שופצה וזכתה בשעה טובה למערכת ניקוז וסירקולציה, אך מצבה עדיין טעון שיפור ולכן הוחלט בקיבוץ שלא להפריטה בינתיים, בניגוד לשאר תחומי החיים.

קווים לדמותה: ברוב הימים תנועת הרוחצים דלילה ומעטים פוקדים את המקום. חברי גשר, מתברר, מעדיפים את הכינרת או משדרגים את עצמם לבריכה משוכללת יותר באזור. רק בערבי חמישי, אז עושים על האש לצד הרחצה הלילית, נרשמת נוכחות מרשימה. הכניסה מותרת רק לחברים ולאורחיהם הפרטיים.

מצילה מיתולוגית: הגר (הגרי) אמיתי (67), בת וחברת גשר. 30 שנה היא היתה מנהלת ומצילה בבריכה שבעמק, ודורות של ילדי גן עברו תחת ידיה המיומנות ולמדו לשחות. כיום היא שוחה בתחום אחר ומנהלת חנות ספרים שבבעלותה, אבל עדיין מתמלאת גאווה כשהורים מצביעים עליה ומספרים לילדיהם שהיא זו שלימדה אותם לשחות כשהיו קטנים.

מי אמר שאין גלים: באחד הקיצים האחרונים, טרם השיפוץ, כשבגשר היו עדיין מרוקנים מדי שבועיים את הבריכה ומחליפים את כל המים, הופיעו במקום נציגי משרד הבריאות ונחרדו. השחיינים המקומיים המחושלים לא הבינו על מה המהומה; בסך הכל קצת אצות ואי־אלו עצמים בלתי מזוהים על הקרקעית. נו, מה הבעיה? עובדה שאף ילד לא חלה. אבל בסופו של הביקור הבינו שם שאין מנוס, עשו היכרות עם חומרי החיטוי והחלו לפעול להתקנת מערכת סירקולציה.

הבריכה של מעברות. זכתה בציון הגבוה ביותר מבין ענפי הקיבוץ בסקר שביעות רצון

הבריכה של מעברות
שקט, חופרים: הבריכה הושקה בשנת 1956 ושופצה ב־1987 שופצה. במקור היה העומק המרבי שלה שלושה מטרים, אבל לאחר השיפוץ הוא התכווץ ל־1.80 מ' בלבד. מבריכת מעברות יצאו אלופי שחייה רבים וגם שחקני כדור־מים.

קווים לדמותה: בסקר שביעות הרצון מענפי השירות במעברות זכתה הבריכה בציון הגבוה ביותר. בקיבוץ מעידים שבמשך ארבעה חודשים וחצי בשנה הבריכה היא האטרקציה המרכזית. כמאתיים חברים מגיעים לטבילה או עורכים במקום אירועים, כולל השלכת חוגגים למים על בגדיהם.

מציל מיתולגי: שחר ארד (63), בן וחבר מעברות, מתפקד בבריכה כמציל, מפעיל, גנן, מנקה שירותים וגם "האח הגדול" שרואה הכל. הוא מתגורר במרחק 15 צעדים מהבריכה, כך שהוא פוקח עליה עין גם כשאינו בתפקיד, בעיקר בכל הנוגע לפולשים לא רצויים. את כל זה הוא עושה כבר 33 שנה. ואיפה הוא התחתן עם בחירת ליבו? בבריכה, ברור.

מי אמר שאין גלים: בכל קיץ ישנם ארבעה אירועים מרכזיים: בפתיחת העונה ארטיקים ופיתות דרוזיות; בפתיחת החופש הגדול אירוע מושקע מארבע אחר הצהריים עד ארבע לפנות בוקר, כולל שינה באוהלים; בחג האהבה מגיעה להקה שמנגנת על הדשא, ובסיום העונה מתנפחים לילדים. היה קיץ אחד רומנטי במיוחד שבו זוכרים בקיבוץ שבע חתונות שנערכו על שפת הבריכה.

הבריכה של עין השופט. ההחלטה להפריט אותה ולקבל מנויים לא יושמה

הבריכה של עין השופט
שקט, חופרים: בריכת הקיבוץ השיתופי נפתחה בשנת 1962. היא בנויה בצורה מלבנית בניגוד לבריכות קיבוציות שכנות, שצורתן ריש. אורכה 33 מטר ורוחבה 12 מטר. היא יושבת בכניסה לקיבוץ, על מדרון שהיה פעם מטע תפוחים, ומשקיפה על נוף פסטורלי.

מציל מיתולוגי: דני דקל, שאוטוטו מציין שמונים שנה להיווסדו, היה הרוח החיה מאחורי הבריכה בקיבוצו במשך ארבעים שנה, וגם אימן את ילדי הקיבוץ במשך 25 שנה רצופות. בגיל 60 הוא תלה את המשרוקית ופרש מהבריכה, כי הוא ממש לא אהב לראות איך הפכה ממקום של ספורט ושחייה לכזה של בילויים ועשן מנגלים.

מי אמר שאין גלים: בעבר הרחוק נערכו בבריכה מחנות אימוני קיץ של נבחרת ישראל בראשות המאמן המיתולוגי יוסף טלקי. קיץ אחד, אי־שם בשנות השבעים, הגיעה גם נבחרת ברית מכבים עתיד להתאמן בבריכה בזמן ששהו בה שחייני הנבחרת. נחום הוך, מאמן הקבוצה, ויוסף טלקי לא חיבבו זה את זה. באותו יום, זוכרים יודעי דבר, געשה הבריכה, והעימותים היו מעל ומתחת לפני המים.

הבריכה של בית קמה. מקרר הארטיקים בשירות עצמי - כל לקקן לוקח ומשאיר פתק

הבריכה של בית קמה
שקט, חופרים: הבריכה שנחפרה והוקמה אי־שם בשנות החמישים חדלה מלתפקד כמה שנים טובות לפני שנבנתה מחליפתה, במקום מרכזי בין הקיבוץ הישן להרחבה החדשה. עלות הבריכה, חמישה מיליון שקלים לערך, מומנה על ידי הקיבוץ, ששילם עבור חבריו, ועל ידי תושבי ההרחבה.

קווים לדמותה: האטרקציה יוצאת הדופן של בריכת בית קמה, בייחוד לילדים ולחובבי הגלידות, היא מקרר הארטיקים שניצב בגאווה במקומו של מזנון שאינו בנמצא. כל לקקן משאיר פתק עם פירוט השלגונים שלקח ומחויב בתשלום החודשי. איפה עוד תמצאו מידה כזו של אמון בקיבוצינו המופרטים?

מי אמר שאין גלים: לאחר שהקיבוץ נחלץ ממשבר כלכלי חריף וציין השנה 70 להיווסדו, החליטו בבית קמה למסד אירוע שבועי בשם "חמישי על המים". חגי קוצר, מנכ"ל הבריכה ותושב ההרחבה בעשר השנים האחרונות, היה מיוזמי הרעיון שסוחף אחריו בעונת הרחצה כמאה איש מגיל 18 ועד שמונים. הפעם העשייה מכוונת למבוגרים ולא רק לילדים. מדי יום חמישי מתכנסים לרחצה לילית עם בירות ובשרים שחברים מביאים לפי תור. התשלום הוא במחירי עלות, והרווח היחיד הוא קהילה אחת מגובשת - תושבי הרחבה וחברים המתכנסים יחד - מהפך חברתי מרשים מול מים צלולים.