אין בוכים על חלב שנשפך? בוכים גם בוכים. ובעיקר בוכות. "במקרה הזה הביטוי לא תופס", צוחקת אורטל אפורי, רגע אחרי שמיתר סיים לינוק ונרדם עליה רגוע, ושנייה לפני שהיא שולפת את המשאבה להעניק מנת חלב אם לתרומה לתינוק שהיא לא מכירה. "אם אני מפילה ושופכת את החלב בטעות אחרי ששאבתי, וזה קורה לפעמים, בעלי יודע שכדאי מאוד שהוא יטפל בזה וינקה הכל, כי אחרת אני באמת נשברת. לא מסוגלת לראות את זה. זו ממש הלקאה עצמית".

אורטל אפורי עם סער ומיתר. "אחת לחודש אני מפרסמת פוסט בפייסבוק, בקבוצה של תרומת חלב אם, ובו אני מציעה את החלב שלי. העדיפות שלי היא לתת לפגים, בגלל מה שאני חוויתי"

היא מיניקה מנוסה, שצברה קילומטראז' מכובד על המשאבה החשמלית, ומצאה את דרכה הייחודית לעשות טוב. "אני תורמת חלב אם", היא מסבירה. "אחת לחודש אני מפרסמת פוסט בפייסבוק, בקבוצה של תרומת חלב אם, ובו אני מציעה את החלב שלי. העדיפות שלי היא לתת לפגים, בגלל מה שאני חוויתי. הם אלו שצריכים את זה יותר".

אורטל אפורי (35) מעברון, במקור מושבניקית מנתיב השיירה, התגלגלה לקיבוץ לפני חמש שנים בעקבות בעלה סער. הם הורים לשלושה: שירי (בת 4), סול (בן שנתיים וחצי) ומיתר (בן תשעה חודשים). היא פיזיותרפיסטית התפתחותית, ועובדת בעיקר עם תינוקות וילדים, חלקם בהתפתחות תקינה וחלקם עם אוטיזם או עם לקויות אחרות.

מה מביא אישה שעובדת קשה, ושבסוף יום העבודה מחכה לה בבית שלישייה צוהלת ותובענית, לקחת על עצמה גם שליחות מאתגרת של נתינה? כדי לחבר את החוטים של הסיפור אפורי גולשת קצת לאחור, להריון וללידה של מיתר במשקל 1.700 קילוגרם. "סיפור קשוח" היא אומרת. בשבוע ה־23 להריון גילו בסקירה השנייה שהוא סובל מעיכוב גדילה תוך־רחמי (IUGR).

מיתר (אז תחת ההגדרה "העובר", שגורלו נשמע די גרוע) היה בגודל שמתאים לחמישה שבועות פחות. "אמרו שיש בעיה גנטית, ומיליון בעיות נוספות, ועל הדרך גם מיעוט מי שפיר. מצב קטסטרופלי. הרופאים כולם דחפו אותי באגרסיביות להפסקת הריון, אבל התעקשתי להמשיך. אני לא יודעת אם זה היה אומץ או טמטום. הגבול היה דק. ידעתי שלא משנה מה יקרה ולא משנה מה יגיע - אדע לקבל ולהכיל. בעבודותיי הקודמות עבדתי באקי"ם ובבית ספר לחינוך מיוחד, והכרתי טוב את כל הפגיעות וההתמודדויות. ידעתי שאוּכל לאהוב ולתת את מה שצריך. כל שבוע ביקשתי מסער שייתן לי עוד שבוע לפני שמוותרים על ההריון".

למרות התחזיות הרפואיות הקודרות, האינטואיציה האימהית נתנה פייט מהנשמה. בתוך המערבולת הרגשית, אולי כמוצא אחרון, הם הלכו לייעוץ חיצוני אצל פרופסור יואב ינון ("מלאך. אין רופאים כאלה"). הוא בדק, סדק את תמונת המצב, והבטיח שמהריון הזה יצא ילד בריא. "בשבוע 34 החליטו לאשפז אותי. השארתי את בעלי עם שני ילדים קטנים, ארזתי מזוודה ועברתי לתל השומר".

ואם כבר הריון מסובך, אז עד הסוף, באקסטרים. בשבוע 37 הוחלט להפעיל לידה, רק מה, העובר החליט להתהפך באמצע. הוא שלח זוג רגליים החוצה, והטיס את אמא שלו לניתוח קיסרי חירום בהרדמה מלאה. כשהתעוררה הוא כבר שכב באינקובטור. "מכאן בעצם התחיל הסיפור של לתרום את החלב שלי. שלושה שבועות היינו בפגייה. מיתר היה קטן מאוד ולא ינק ממני, ופשוט שאבתי עבורו כל הזמן. היו לו נפילות סוכר, שזה אירוע מסוכן מאוד, והיה לחץ היסטרי סביבו. כמות הדקירות שהוא חווה שם היתה מטורפת".

לא הינקת אותו בכלל?
"עד גיל שלושה חודשים לא. הוא אכל רק חלב שאוב. לאט־לאט התחלתי להיניק, עד שעברנו להנקה מלאה. אבל שאבתי הרבה, ונוצר לי מלאי שהוא לא הצליח להשתלט עליו. ידעתי שיש צורך ודרישה לחלב אם בארץ. דובר על כך שאמור לקום בקרוב בנק כזה בישראל, ושמנה אחת תעלה כשבעים שקלים. זו עלות לא נורמלית למי שזקוק".

אז החלטת לתרום את הסטוק שהצטבר בפריזר.
"מאחר שזה ילד שלישי, אני יודעת כמה לחץ יש סביב הנקה בבתי חולים, ועל אחת כמה וכמה בפגייה. פניתי לאימהות שהכרתי. הצעתי, אבל הן לא רצו. אחר כך העליתי פוסט, אבל לא היו פניות. ככל שנחשפתי יותר הבנתי שיש קבוצות של תורמות, ומשם התחילו להגיע אליי הורים".

מי פונה אלייך?
"אימהות שמתקשות בהנקה, או לא יכולות להיניק, אבל חשוב להן לתת לתינוק שלהן את האוכל הכי טוב שיש; כאלו שנאלצות לקחת תרופות ואסור להן להיניק; היה גם זוג הומואים, אבות לתאומים שהובאו לעולם בתהליך פונדקאות, והם חיפשו חלב אם עבורם. אני תמיד שולחת הודעה אחרי כמה ימים לשאול אם התינוק אהב את החלב, ובדרך כלל שולחים לי בחזרה תמונה שלו ומוסיפים שהוא מודה על השומנים החדשים".

מה עומד לך מול העיניים בזמן שאת מחוברת למשאבה?
"אני משתדלת לחשוב על דברים אחרים ולא להסתכל על הבקבוק, כדי לא להלחיץ את הגוף וכדי לאפשר לחלב לצאת. כשאני תורמת את החלב ופוגשת את מי שבא לאסוף אותו, אני רואה את הכרת התודה שלהם בעיניים ואת הרצינות שבה הם לוקחים את זה. זה מחמם לי את הלב וגורם לי להמשיך עם התרומות. אני מאושרת שאני יכולה לעזור לתינוקות שצריכים ולא מקבלים מאמא שלהם, מסיבה זו או אחרת, את החלב שהכי מתאים לתינוקות".

היא שואבת שלוש או ארבע פעמים ביום, כל שאיבה כעשרים דקות. ויש כמובן הכנות לפני, וסטריליזציה, והטיפול בחלב אחרי, כולל רישום מוקפד על האריזה של התאריך, השעה והכמות.

סער, בן הזוג, הוא שותף פעיל במיזם הביתי. אומנם לא מתחבר בעצמו למשאבה, אבל מחובר לערכי העזרה ההדדית של אשתו ולגמרי בעדם. הוא מעסיק את הילדים בזמן שאמא שואבת, ותומך לוגיסטית בכל מה שצריך. במקפיא המשפחתי יש שתי מגירות עמוסות בצנצנות פלסטיק ובשקיות הקפאה, וכשנגמר המקום משנעים את החלב למקפיאים של הסבים. "הם כבר שאלו מתי אני מפנה להם את המקפיא לשימושם".

ומתי את צופה שזה יקרה?
"אני אוהבת להיניק, ואמשיך ככל שמיתר ירצה. חוץ מזה אני מכורה לזה שיש לי מלא חלב במקרר, אז אני לא יכולה להפסיק. ואני ממש אוהבת לתת אותו".

יוצאת לצוד

ההמלצות של ארגון הבריאות העולמי בנוגע להאכלת תינוקות מופיעות בסדר עדיפויות ברור: הנקה ישירה של האם את תינוקה; חלב אם שאוב של אם התינוק; חלב אם מאישה אחרת; תרכובת מזון לתינוקות (תמ"ל).


במדינות מפותחות בנק חלב אֵם ברור מאליו, כמו בנק הדם. אבל אצלנו, מעצמת רפואה פורצת דרך, מדשדשים מאחור בחשכה. ב־2018 חלה סוף־סוף התקדמות ממשית בהקמת בנק חלב אֵם כחול־לבן, אלא שחלב לבן עדיין לא זורם שם. בירוקרטיה איטית והריון ארוך ודי מביך למוסד שאמור לבעור למדינה שמעודדת יולדות להיניק, שמתחזקת סוללת יועצות הנקה, ושלא שוכחת את פרשת רמדיה.

הבנק מוקם בירושלים בחסות משרד הבריאות, בשיתוף מרכז שירותי הדם של מגן דוד אדום והעמותה לתרומות חלב אם. קיומו חשוב במיוחד לפגים, והוכח מדעית כי חלב אם מעלה באופן משמעותי את סיכוייהם לשרוד.

ועד שהתחום יעבור לידיים ממסדיות, הוא ימשיך לפעול בשטח, משד ליד, באופן פיראטי, רצוף כוונות טובות אך נטול בקרה. החשש קיים, ולא כל ההורים מוכנים להסתכן בזיהומים מחלב שלא נבדק ושלא עבר שום תהליך פסטור.

אחת האימהות שאינה עוצרת באדום, ודאי לא בתמ"ל, היא נׂגה פסו (38) מקיבוץ דן. היא נמצאת בצד המקבל, זה שחורש את הארץ לאורכה ולרוחבה בצידנית ובקרחונים. "כל שבועיים־שלושה אני יוצאת לצוד", היא מורחת חיוך ענק. "קשה לחשב כמה זמן אני בדרכים, אוספת חלב אם, כי אני עושה את זה בכל הזדמנות שיש. אם אני שומעת על מישהו שנוסע לעיר רחוקה, שאני יודעת שיש שם תורמות חלב רבות, אבקש ממנו להביא לנו חלב אם.

נׂגה פסו. בצד המקבל. "לשליו יש המון אחים דרך החלב" | צילום: אלינה פסיקוב

"יש הבדל של שמיים וארץ בין לתת אבקה שמדמה חלב אם, לחלב אם עצמו, שמלא בנוגדנים, בתאים ובמרכיבים שאבקה - מתוחכמת, מהונדסת ומשתדלת לְדמות חלב אם, ככל שתהיה - לא תצליח לתת. ולכן עבורי זה שווה את המאמצים".

בדן היא תושבת די טרייה, ומעריכה מאוד את החיבוק של נשות הקהילה, שדאגו לצייד אותה מייד כשחזרה מבית החולים בעגלה, בטרמפולינות ובכל מה שנחוץ. היא סופרת, שדרנית רדיו ועיתונאית. "אם יחידנית מבחירה, ושליו זה הילד הראשון שלי. קסם של תינוק בן שבעה חודשים".

איך הפכת לציידת תרומות?
"שליו היה סרבן הנקה מהרגע הראשון. הוא נולד בלידה קיסרית בהרדמה מלאה, ולפי האחיות זאת הסיבה שהחלב התעכב. עוד בבית החולים ניסינו כל מיני טריקים כדי שינק. יועצת ההנקה שלי הביאה לנו חלב אם מהבת שלה, ומהרגע שהשתחררתי הייתי אצלה מבוקר עד ערב. בדרך אספתי חלב אם מחברה ומעוד נשים בסביבה. ידעתי איפה לפרסם ומה לשאול, כי עשיתי זאת בעבר עבור חברה. הקשיים בניסיונות ההנקה המשיכו, והיו לי כאבים מטורפים. גילינו שיש לו פטרייה בלשון, ואחרי זה טיפלנו בלשון הקשורה. המשכתי ללכת ליועצות הנקה. החלפתי משאבות חלב. הפטרייה בלשון חזרה בכל פעם. כמויות החלב ששאבתי הלכו ופחתו. הייתי במפגשי תמיכה קבוצתיים, ניסיתי את כל העזרים והטריקים שיש, ואני עדיין מנסה מדי פעם להיניק. למזלי יש תרומות חלב אם רבות, ואני יכולה להגיע אליהן".

ביקורת מהסביבה יש?
"יש. בעיקר אמירות כמו מה הבעיה לתת תמ"ל?; את לא מפחדת?!; אני לא הייתי עושה את זה. וזה בסדר. עם זאת, אני מקבלת הרבה עזרה - מחברות שמציעות לשאוב חלב עבור שליו, או לאסוף עבורי חלב אם, וגם מאבא שלי, שאוסף ומאחסן אצלו בבית, והוא ובת זוגו ממיינים לפי תאריכים. זאת הזדמנות להגיד לכולם תודה על העזרה הרבה".

את לא חוששת מזיהומים, מחיידקים?
"אם יש חיידקים אז הם באים עם נוגדנים לאותו מזיק ספציפי. היו גם מקרים של תמ"ל מקולקל שילדים חלו בגללו. למה לזה לא נתפסים? אימהות צריכות לבחור מה שנראה להן נכון יותר. בכל דבר יש סיכון, ודאי באבקה שיוצאת ממפעל".

מה את חושבת על התורמות?
"זה הדבר הכי נדיב שאישה יכולה לעשות, לתת מעצמה - פשוטו כמשמעו. וזה מרגש. אין די מילים להודות. תורמת דרוזית סיפרה לי שלפי האמונה שלהם, כשאם מיניקה שני ילדים - הם אוטומטית הופכים לאחים. אז לשליו יש המון אחים דרך החלב. אני מאמינה שהעובדה שהוא מקבל נוגדנים של הרבה אימהות מחסנת ומחזקת אותו. אולי הוא אחד התינוקות הכי מחוסנים בארץ, ואכן נדיר שהוא חולה.

"הקשר עם התורמות מרגש אותי. הן תמיד מתעניינות לשלומו של שליו, מבקשות לראות תמונה, שואלות אם אהב את החלב. שליו מעולם לא סירב לחלב של אף אמא".