הבחירה של בנג'ילה - הלא הוא בנימין יסעור (83), חבר קיבוץ מגן - לקרוא לספרו בשם "האוחז באַמַּת הבניין - מסע בדרך לא סלולה" (הוצאת יד יערי), מכוונת לנושא המרכזי שבו עסק במשך שנים: הבנייה בכלל והבנייה הקיבוצית בפרט.

אלא שאותי שם הספר מפנה דווקא לתהות על פירוש הצירוף "אמת הבניין". רש"י פירש ביטוי זה כפשוטו: מקל שהוא אמת אורך ומודדים בו את אורך הבניין. ואילו אצל שמאי - שבניגוד להלל דחה ודחף אנשים באמת הבניין שבידו - המדידה מייצגת את התכונות האופייניות לו: דייקנות וחוסר רצון להתפשר בעולם התורה, כמו שבנאי אינו יכול להרשות לעצמו לפספס ולו בסנטימטר אחד את הבניין.

בנימין (בנג'ילה) יסעור. מבט לעתיד, תכנון ורגישות לנושאים חברתיים־מדיניים

עם המידע הזה בידי יצאתי למסע בדרך הלא סלולה (עבורי) לקריאת ספרו של בנג'ילה, וזה, אני מודה, לא היה פשוט. כל זמן שהספר נגע בתפקידיו של בנג'ילה כמזכיר הקיבוץ, או בהדרכה ובהקמת קינים של תנועת הנוער (השומר הצעיר, אלא מה), או בנטיותיו הפוליטיות ותפקידיו, או בסיורי למידה ברחבי העולם - ניחא.

אבל כשהגעתי לפרקים הרבים העוסקים באחיזה באמת הבניין, הבנתי שאין לי דרך אחרת אלא ללכת בעקבותיו ולעמוד על אין־סוף הימים והלילות שהקדיש לתפקידי הניהול הרבים, בנושאים השונים זה מזה, כשקיבל עליו את דין התנועה, ובדרך כלל נחל בהם הצלחה.

גילוי נאות: הפרק הראשון בספר, זה העוסק בילדוּת, שבה מייד את ליבי. ולמה? מפני שגם אני, כמו בנג'ילה, גדלתי ברעננה. לא רעננה של היום, אלא זו של אז. גדלנו באותם גנים, עם אותן גננות, באותו בית ספר (טוב, אז היה רק אחד חילוני), עם אותו מנהל - משה מגד, אביהם של הסופרים אהרון ומתי, ובאותה תנועה - המחנות העולים. "שנות ילדותי ברעננה זכורות לי כתקופה מופלאה", כותב בנג'ילה בהתרגשות. "געגועיי נתונים לחברי ילדותי, לריחות הפרדסים, למבנים עם החצרות הפתוחות, לגני הירק ולעצי הפרי, לטיולים בטבע ולמורים שנטעו בי אהבה ללימודים. זו הייתה חוויה מכוננת שהשפיעה על בניית אישיותי". שיר הלל לילדות ברעננה. "הָאָדָם אֵינוֹ אֶלָּא קַרְקַע אֶרֶץ קְטַנָּה/ הָאָדָם אֵינוֹ אֶלָּא תַּבְנִית נוֹף־מוֹלַדְתּוֹ", כתב טשרניחובסקי, ואין ספק ששנותיו של בנג'ילה ברעננה, לאחר שנמלט אליה עם משפחתו במלחמת העולם השנייה מאימת ההפצצות על תל אביב שבה נולד, זיכו אותו בילדות מאושרת, כשטביעות אצבעותיה נחרטו בו לתמיד והשפיעו על חייו. רק מי שגדל ברעננה יבין זאת.

כשאני שואלת את בנג'ילה לפשר העשייה הבלתי פוסקת הבאה לידי ביטוי בספר; תחושת התזזיתיות; ה"אין לו רגע דל"; הקפיצה מנושא לנושא - תגובתו היא חד־משמעית. "הספר מבטא את אופיי ואת פעולותיי. עשייה בלתי פוסקת, אולם לא קפיצה מנושא לנושא. יש לי די זמן לנשום, ללמוד, לקרוא וליהנות מתיאטרון, מאופרה או מקונצרט. יש זמן לנשום כאשר יודעים לנצל נכון את המשאב החשוב ביותר - הזמן".

מה מחבר נושאים השונים כל כך זה מזה? ואיזה מין מנהל אתה?

"לכל עשייתי יש קו מחבר - מבט לעתיד, תכנון ורגישות לנושאים חברתיים־מדיניים. נכנסתי לתפקידים השונים באופן מתוכנן, וקבעתי לעצמי לא להיצמד לתפקיד אחד ליותר מחמש שנים רצופות. אני מנהל משתף, אבל מעורב מאוד בפרטים. ניתן לראות זאת בשינוי שביצעתי במחלקה הטכנית של הקיבוץ הארצי, באמצעות הקמת צוותי תכנון ושיתוף העובדים בהנהלה. בלעדיהם אינני מאמין שייתכן תכנון נכון. התכונות הנדרשות להצלחתו של המנהל הן הקשבה, תחקור כל אירוע, היכולת ללמוד והיכולת להודות בטעויות".

ואיך מגיב הקיבוץ שלך על פעילותך רבת השנים והנושאים?

"הקיבוץ בדרך כלל פרגן ונתן לי ליישם רעיונות מהפכניים, כמו פיתוח חדשני במפעל, פתרונות חברתיים, ובעיקר לשמש מעבדה לפיתוח מבני ציבור וחברה בקיבוץ".

לא תמיד הלכו הדברים כרצונך ועל פי כוונותיך.

"נכון", מודה בנג'ילה. "בספר אני מציין מספר אכזבות ואי־הצלחה בהעברת רעיונות שנראו לי חשובים לעתיד הקיבוץ. אין לי בעיה להודות בכישלונות, והיו כאלו, וגם להודות על כך שמה שאחרים עושים בארבע שעות אני עושה ברבע שעה, ויכול לעסוק במספר נושאים בו־זמנית".

למי מיועד הספר?

"לחבריי ולשותפיי לדרכי הארוכה, בתנועה הקיבוצית ובעיר, אבל הוא מופנה בעיקר לדור הצעיר, שיפנים את השגיאות שלנו ולא יחזור עליהן".

והמשפחה התומכת?

"לבית היתה השפעה עקיפה. את נושא התכנון והבניין למדתי מאבי, ואת הרגישות החברתית ינקתי מאמי. הוריי תמיד עודדו ופרגנו. רעייתי - כך נהוג לומר אצלנו - היתה ועודנה עזר כנגדי, ובכל דרכי הארוכה והמורכבת עמדה לצידי. אנחנו יחד כבר שישים ואחת שנה. אני לא מאמין שאפשר להצליח בלי פרגון ועזרה בין בני הזוג. אני מודה שאני לא שבע נחת מהזמן המועט שהקדשתי לחינוך ילדיי ולטיפול בהם".

וזו ההזדמנות להציג את שרשרת הנושאים שבהם עסק בנג'ילה לאורך השנים, כשלמנעד הרחב יש חוט מקשר המתבטא במוטו שלו - "הסכנה הגדולה נתונה למחשבה שהסדר הקיים הוא הטוב ביותר":

חבר בהנהגה הראשית של השומר הצעיר, ראש הקן הצעיר ביותר בתנועה (בן 16).

מזכיר קיבוץ מגן במשך חמש קדנציות. קדנציה ראשונה בגיל 23, כשהפעילות המרכזית מתרכזת בעצירת ההידרדרות החברתית והכלכלית של הקיבוץ הצעיר במתן תשובות לא שגרתיות.

מְרכז הבניין של הקיבוץ, תוך כדי מתן תשובות תכנוניות לא שגרתיות לענפי המשק, למבני הציבור ולחברים.

ראש משלחת תנועות הנוער החלוציות להלסינקי ולוורשה, בדגש מיוחד על מסלול הנסיעה מעבר למסך הברזל והצלחה בהקמת משלחת ייצוגית ומאוזנת תקציבית.

ניהול המחלקה הטכנית של הקיבוץ הארצי - מעבר מחברה שאינה יודעת לסדר את חייה לחברה נורמלית. עם פרישתו מהמחלקה השאיר אחריו את המשרד התכנוני הגדול והאיכותי בארץ.

ניהול המפעל במגן - בתוך שלוש שנים הפך המפעל מבית מלאכה למפעל תעשייתי מודרני.

מעבר מתכנון ומטכנולוגיה לפוליטיקה - ניהול מערכות הבחירות של המערך בשנים 1981 ו־1984 וניהול הבחירות להסתדרות. בין התקופות נבחר לתפקיד מזכיר מרכז מפ"ם. בשנים אלו התרכז עיקר המאבק נגד שלטון הליכוד ונגד מלחמת לבנון הראשונה.

פיתוח מערכות לשינוי פני ההסתדרות כנגד העסקונה השמרנית.

הקמת חברת נגב 2000 לפיתוח הנגב ובאר שבע. טיפול בנושאים לאומיים וניהול מבצע "אל הנגב".

מנכ"ל המרכז הבין־לאומי לשלום - מאמץ לחיבור כל הכוחות במחנה השלום.

ראש אגף תכנון ומטה בהסתדרות - ניהול הרפורמות לחידוש פני החברה הישראלית.

חזרה סופית הביתה מפעילות חיצונית בגיל 63, בהנחה שבגיל זה אתה עדיין רצוי ונדרש בביתך. פיתח את תפקיד מְרכז הבניין והוסיף לו פעילות בסביבה הקרובה (מנתיבות ועד צאלים) - בתכנון, בתיאום, בתכנון ובפיקוח. בפעילות זו הוא עדיין מצוי במלוא המרץ זה עשרים שנה.

ומילים לסיכום?

"אני עדיין לא מסכם. הספר הזה נכתב במהירות, משום שאני צריך להספיק לכתוב עוד שני ספרים. האחד על קיבוץ מגן ועל המשפחה; והשני יהיה ספר מחקר על הקשר שבין החברה הקיבוצית והתכנון הפיזי - במבט רחב על החברה הישראלית ועל ההשפעות ההדדיות של כל הגורמים".

בקצב הזה, נראה שניפגש במהרה בימינו.

הספר יושק במועדון לחבר בקיבוץ מגן ביום ו' 25 בינואר בשעה 10:30 בהשתתפות השר וחבר הכנסת לשעבר חיים אורון (ג'ומס), פרופסור אביבה חלמיש מיד יערי וההיסטוריון מוקי צור.