פעם היה שם דיר כבשים, אחר כך לול, ולבסוף אורווה. לפני כשלושים שנה, כשנגמר לה הסוס, הוסב המבנה שבקיבוץ יפעת למקום למפגשים פוליטיים ותרבותיים - פרלמנט העמק. בימי הזוהר שלו, כפי שיודעים לספר קירותיו, עברו בו סוסים מנצחים רבים. עשרות צילומים דהויים, מסגירים בנוסטלגיה שמות גדולים וגדולי אומה שביקרו כאן לטובת ערבי שירה או לפני ערב בחירות. אריק נחמקין מנהלל, קשיש בן 93 ונשיא הפרלמנט הנוכחי, שכיהן בשנים 1988-1984 בתפקיד שר חקלאות מטעם המערך, מתועד כאן מצית סיגריה לפרס ולרבין; רפול, אריק שרון, גנדי, ראשי המערך ומפ"ם לדורותיהם, וגם נכבדים ערבים שהתארחו בפרלמנט והעיפו את הגג המאולתר בעימותים סוערים, משקיפים על הנאספים ממעל.

החברים האדוקים. פעם היו באים לשם סוסים מנצחים

אבל כל זאת נותר נחלת העבר, וכיום מגיעים לפרלמנט כמה עשרות מוותיקי העמק וקומץ מבוטל של צעירים סקרנים. נוכחות נשית כמעט ואינה מורגשת. ח"כים מהימין ממעטים להצפין ליפעת. מרבית הנאספים מצהירים על תמיכה רפה במפלגת העבודה ושמאלה ממנה (מרצ), ואת הבחור החדש בשכונה, כחול־לבן, הס מלהזכיר.

משה תרשיש, חבר יפעת ומפיק פרלמנט העמק, החליף בתפקיד את צביקה לוי ז"ל, שזכה גם הוא לתמונה גדולה על הקיר המרכזי. לקראת יום שישי שעבר הבטיח תרשיש מושב סוער. הוזמן אליו יואב גלנט, וכן אמורים היו להשתתף נציגי סניף הליכוד ממגדל העמק השכנה ובראשם ראש העיר אלי ברדה. אבל ברגע האחרון התבשר המפיק כי "מסיבות טכניות" הליכודניקים לא יגיעו, כך שבזמן אמת נשאר גלנט. הופעתו בַּמקום הוגדרה מאוחר יותר כחלשה, רופסת ולחוצה מכל אלו שקדמו לו. גם משתתפי המפגש כמו קפאו על מקומם ולא הקשו על הח"כ מהימין בשאלות קשות על החשדות נגד ביבי, על הבגידה בכחלון, על פרשת הרפז, על הבית בעמיקם וכולי. "אבי גבאי היה כאן לפני מספר שבועות", מספר תרשיש, "ולא עשו לו הנחות. שאלו אותו על ההדחה של ציפי לבני, על החיבור המקֻווה עם מרצ, וגם על המנדטים שהוא מאבד מדי יום ביומו. וכאן - דממה. אבל גם לו היו שואלים את גלנט, הוא לא היה משיב או שהיה מתחמק באלגנטיות, וניתן היה להבין זאת מנאומו המשמים. פשוט אכזבה גדולה".

על שולחנות ארוכים עמוסי כיבוד מסורתי כיאה למעמד - חומוס, ירקות חתוכים, זיתים, רבעי פיתות ומשקאות קלים (הוודקה המסורתית נעדרה הפעם) - ישבו בין השאר גיל וילף ממצפה עדי שאמו היתה אחותו של מוטה גור ז"ל; צביקי קפלניקוב מעפולה; יעקובי דורון, חבר יפעת, שבתו נשואה ליאיר שמיר; יהודה דרורי ממושב רם און; ד"ר ישראל לשם מאשדות יעקב איחוד, שהיה קצין בכיר בחיל הים; זאב גור מאלונים; דוד דרורי משריד ועוד. מרביתם נושקים לשנתם השבעים או אף יותר מכך. בני פייקוב (73), בן אשדות איחוד וכיום תושב בלפוריה, שנשוי לבת נחל עוז, הוא אחיו של המלחין שייקה פייקוב. החקלאי בגמלאות מגלה לי שכילד רך ישב על ברכיו של בן־גוריון בזמן שזה היה בחופשת מחלה במלון גני כינרת בטבריה, ומאז היתה משפחתו מקבלת בכל שנה ברכת שנה טובה מלשכת ראש הממשלה הראשון.

האשה היחידה שאינה מחמיצה ולו ישיבת פרלמנט אחת ביפעת היא רחלי גליקליך בת ה־92 מקריית טבעון. "אני באה היום להילחם על העמק ולא על הנושא הפוליטי", מצהירה גליקליך ואינה מסתירה את תמיכתה במרצ. "חשוב לי שלא יוקם שדה תעופה אזרחי ברמת דוד אלא בנבטים. גלנט יקבל ממני שאלה על הנושא". לדאבון לב ארבעים הנוכחים שהתייצבו בצהרי שישי, לא הגיע הנשיא אריק נחמקין, ונעדר גם ח"כ איתן ברושי, החבר הקבוע מגבת.

רגע לפני הגיעו של האורח יואב גלנט - אלוף בדימוס, עד לא מכבר שר הבינוי והשיכון מטעם כולנו וכיום מועמד במקום השביעי ברשימת הליכוד לכנסת - אני עובר על רשימת האורחים שפקדו את הפרלמנט מאז חודש ינואר, והיא ארוכה: גברי ברגיל עם הח"כיות מרב מיכאלי ורויטל סוויד; איציק שמולי; לאה פדידה; יא־יא פינק עם אליס גולדמן ותומר פינס, שמתמודדים ברשימת העבודה; תמר זנדברג; אבי גבאי. השבוע עומד להגיע טל רוסו. הרשימה אינה מקרית. לאנשי העבודה ומרצ יש אינטרס ברור לבוא ולנאום לאוזני המחנה המזוהה איתם, ולו כדי לקושש עוד כמה קולות למפלגותיהם הקורסות בסקרים. "אח, היו זמנים", מקונן תרשיש בעיניים מצועפות. "מי לא היה מגיע לכאן, רפול ז"ל היה אורח קבוע שגם אכל הכול בידיים, אולמרט היה שלוש פעמים בפרלמנט, אהוד ברק ואריק שרון פעמיים, גם איימן עודה ביקר כאן. תמיד ידענו לארח ולהסביר פנים גם לאלו שלא היו מהמחנה שלנו. עכשיו זה לא היה קורה. כולם מוזמנים חוץ מחנין זועבי והחבר'ה של כהנא חי. יש גבול לסובלנות".

את פניו של יואב גלנט, בכניסתו לפרלמנט, מקבלות שתי יריעות בד גדולות התלויות ברישול: זו המדברת על התנגדות לשדה תעופה בעמק, והשנייה המכריזה על מפלגת העבודה 2019 בראשות אבי גבאי. האחרונה הוצבה סמוך לפח אשפה כמעין מטפורה מדכדכת. גלנט מגיע לבוש בג'ינס ובחולצת טרנינג בשחור ואדום. הוא מבטיח תשובות קצרות גם על שאלות ארוכות, אבל פותח בנאום ביטחוני השגור בפיו לאחר 35 שנות שירות בצה"ל. גלנט טוען שהימים האלו והזמן הזה הם מהשקטים מבחינה ביטחונית שידעה המדינה. את עפיפוני הנפץ ובלוני התבערה בעוטף עזה הוא מתאר כפגיעה מורלית, ואת הקורה ביו"ש ובגבול לבנון הוא מגדיר משחק ילדים. אז מי מְסכן בכל זאת את מדינת ישראל? בדומה לביבי הוא נוקט את מילת הקסם איראן. "איראן החליטה מסיבותיה שלה להפסיק את המלחמות שלה עם ארצות ערב, כלומר עיראק, ולחמם את הגזרה של ישראל ושכנותיה באמצעות הזרועות הארוכות שהיא שולחת אליהן. בסיוע כזה מרחוק הם לא מאבדים מיליונים כבעבר, אלא ממשיכים להשקיע בכלכלה ובייצור גרעין וטילים, ומשקיעים כסף, משאבים ואימון בחמאס, בחיזבאללה ובסוריה. הממשל האמריקאי הקודם הניח להם לעשות זאת כמעט באין מפריע. האיראנים הם המסוכנים ביותר עבורנו בעת הזאת".

בשלב השאלות לגלנט הקשתה עליו גליקליך כפי שהבטיחה מראש, וביקשה לשמוע מה עמדתו באשר להקמת שדה תעופה בעמק יזרעאל. גלנט הודה שאינו מצוי בפרטים, שהנושא לא היה בטיפול משרדו אלא באחריות רשות מקרקעי ישראל ("מינהל שיש לפרק ומייד"), אבל הוסיף כי סוגיית הטיסות לחו"ל צריכה להיפתר בהקדם, אחרת נגיע למצב שבעוד שלוש עד חמש שנים לא יוכל נתב"ג לעמוד בעומס, והמבקשים לטוס לחו"ל ייאלצו לעשות זאת חודשים רבים מראש. "הדבר הזה לא הובא לדיון בממשלה", הוסיף, "ואין לי מה לומר בנושא".

לקראת סוף הביקור ניכר היה שגלנט כבר רוצה לדהור הרחק מהאורווה לשעבר. שפת הגוף שלו דיברה בקוצר רוח, וכששאל אותו דוד דרורי משריד מדוע הפך הליכוד את כל המחנה הציוני ואת כחול־לבן לשמאלנים, הוא לא ממש השיב. רק טרח לציין שאין הוא עוסק ברגשות, אבל מי שמאמין שהסכם עם הפלסטינים בתמורה להחזרת שטחים יביא שלום ושקט - טועה ומטעה.

שום קריאת ביניים לא הושמעה. גלנט ניצל את השקט, איחל שבת שלום לקהל הדומם וחמק מהמקום. לא רק בסקרים, גם בפרלמנט העמק של יום שישי שעבר נחלה העבודה תבוסה צורבת.