הכל קטן עלינו. ללדת בלי אפידורל, לרוץ מרתון, לנהל עסק, לקפוץ בנג'י, לדבר מול קהל, לגדל ילדים שירגישו טוב עם עצמם. אבל ללכת עם בגד ים בראש מורם? עד כאן. נסחפתם. כי בנקודה שבה נפרדת האישה משמלתה מתחת לשמשייה, מתעוררים מרבצם השדים כולם: שד הירכיים העבות, שד הציצים והתמיכות, שד הבטן הארורה, שד המותן הלא מספיק צרה, שד האגן הים־תיכוני השתלטן, ושד העל - איך השמנתי אללה איסטר, חבל על הזמן.

את התסביכים הנשיים של שיפוט עצמי נטול רחמים מכירה עירית גרומי־פונטין - מעצבת המותג Beacha - בעל פה, ואף מודה בכנות שגם היא חוטאת בהם לפעמים. בגדי הים שלה הם הפתעה מרעננת לנשים באשר הן. "חוף ים הוא מקום של חופש", היא אומרת (ומבינה משהו בים) מביתה שבפלמחים, "אבל יכול להכניס אותנו לתחושות לא נוחות בגלל המצב החשוף שלנו. רציתי בגדי ים שישחררו את הנשים מדאגות. שיהיו שלמות עם עצמן ושיוכלו לרוץ חופשי אחרי הילדים".

מודל יופי אמיתי. "בגדי ים שמבינים מבנה נשי". צילום הדס פרץ

ואכן, האימהות הצעירות גילו את ביצ'ה, שפותח עונת רחצה שישית לקיומו, ולפי שעה הן פלח הלקוחות העיקרי של המותג. בגדי הים - "שלמים עם אופי" - אוספים, מחזיקים טוב־טוב, ושומרים ששום איבר לא יתמרד ויברח בזמן בניית ארמון החול. הגזרות עושות כבוד לרטרו ולגוף הנשי, עם צבעים שמחים אבל לא תוקפניים, שבעיקר עושים נעים בעין.

גרומי-פונטין (33) ממש לא גדלה על החוף. להפך. ירושלמית גאה שהתגלגלה לפלמחים בעקבות האהבה, "ולמרות שעברו כבר כמה שנים, זה עדיין לא נתפס לי שאפשר ללכת לים ברגל ולא צריך לנסוע". היא נשואה לגל, בן פלמחים, ואמא לעידו (שנתיים וחצי) ולרני - הדגם הכי חדש שלה (עיצוב בלעדי) - בת שבועיים בלבד. הסטודיו שלה נמצא בקיבוץ, החנות ממוקמת בדיזנגוף, ויש גם חנות אינטרנטית ומכירות מתגלגלות שמגיעות לקיבוצים וליישובים בכל הארץ.

שלמים עם אופי. "זה התחיל מלמצוא לעצמי בגד ים שארגיש איתו מספיק מגניבה" צילום: הדס פרץ

החברות רצו גם
החיבור של גרומי לעיצוב אופנה היה די מקרי. היא למדה בכלל עיצוב תעשייתי ועבדה בחברת הייטק, אבל כשחיפשה לעצמה בגד ים שתרגיש איתו בנוח, ושיתמוך בה ברגעי השיא של משחק המטקות החביב עליה, הבינה שאין על מי לסמוך, בטח לא על כתפייה רופסת שבזינוק הירואי לעבר הכדור הקטן עלולה לפשל בגדול. "תמיד הרגיש לי לא בנוח עם ביקיני. זה התחיל מלמצוא לעצמי בגד ים שלם, אבל לא כמו של סבתא שלי, אחד שארגיש איתו מספיק מגניבה". גרומי תפרה לעצמה את הדגם הראשון, החברות אהבו ורצו גם, וכדור הים התחיל להתגלגל.

"הבנתי שיש הרבה בנות, כמוני, שבא להן להרגיש בנוח, ונוסף על כך ישנן האימהות הצעירות שמרגישות שהגוף הוא כבר לא מה שהיה מבחינתן, שהחזה דורש תמיכה, וצריך על הדרך לתפעל ילדים. הבנתי שיש קהל גדול שזקוק לזה, והתחלתי לפתח את בגדי הים בהתאם לסטטוס שלי בחיים; כשהייתי בהריון - עיצבתי בגדי ים להריוניות; כשילדתי - אז בגדי ים שיתאימו לגוף של אחרי לידה".

בהתחלה היתה אורזת את הקולקציה וחורשת את הארץ במכירות ביתיות. אחר כך פתחה את החנות התל־אביבית, אבל גם כיום היא מדרימה ומצפינה כדי להגיע לנשים בפריפריות, והשירות האישי, אחת על אחת, עושה לה את זה.

עירית גרומי-פונטיין. "אם גרמתי לבנות להרגיש בנוח אז עשיתי את שלי". צילום: עינת גרומי

איך את מגדירה את בגדי הים שלך?
"בגדול הייתי אומרת שהם מבינים מבנה נשי. העיצוב נקי מאוד, בחיתוכים מחמיאים, אבל שומרים על צבעוניות קיצית".

בואי נודה בעובדות. למדוד בגד ים זה סוג של סיוט עבור רוב הנשים. את נתקלת בזה?
"בטח. יש מקרים של נשים שלא מוכנות אפילו לצאת מתא המדידה. אחרי חודש הן פתאום שולחות לי תמונה מהים, ואני רואה את העמידה הבטוחה שלהן ואומרת לעצמי ואללה, עשית את זה! אני שואלת את הלקוחה אם היא מרשה לי להעלות את התמונה, והיא אומרת בטח. פתאום היא הולכת בנוח, וזה השינוי הכי גדול".

יש אמירות קבועות של נשים מול המראה?
"בהחלט. זה הולך ככה: וואו, מה קרה לגוף שלי; פעם הכל עמד; יש לָך משהו שמכסה/ מרים/ שואב/ מכניס/ מטשטש?
זה מתחלק לדעתי לשתי קבוצות: נשים שקשה להן עם הישבן, ונשים שקשה להן עם הבטן".

את מן הסתם כבר נגמלת מזה וחיה עם עצמך בשלום.
"ממש לא, ולכן אני הכי מבינה אותן. אני יכולה לכעוס כי הן נראות מדהים אבל לא מרגישות כך. זה ממקום של תסביך אחד גדול שלי. הינה, עכשיו בהריון של רני עשינו צילומי קטלוג של בגדי ים להריון ולא הצטלמתי בעצמי, כי הביטחון שלי עוד לא אפשר לי".

חוף ים הוא מקום של חופש. "רציתי שנשים יהיו שלמות עם עצמן ושיוכלו לרוץ חופשי אחרי הילדים". צילום: טלי דברת

בלי רזון מוגזם
בצילומים של ביצ'ה אכן בולט בלי מילים המסר הנשי: תרגישי טוב עם מי שאת, עם המשקל שלך, תעמדי זקופה ותפסיקי להתנצל! הדוגמניות נעות בין מידה 36 ל־44 וגורפות תגובות נלהבות מכל אחת שאת הג'ינס מידה 36 האחרון שלה השאירה אי־שם בתיכון: "סוף־סוף דוגמנית אנושית", כותבת אחת הבנות, "מודל יופי אמיתי, בלי רזון מוגזם".
מרגישה שותפה בשינוי דימוי עצמי נשי?
"אני מקווה שכן, בחלקת אלוהים הקטנה שלי. ואם גרמתי לבנות להרגיש בנוח וללכת עם בגד ים בנוח, אז עשיתי את שלי".

מה תעשי כדי שרני לא תגדל מתוסבכת כמונו?
"לצערי זה לא כל כך תלוי בי. הסביבה שלנו מלאה בביקורת, ומציגה מודל יופי שקצת קשה לעמוד בו, אבל אני בהחלט רואה מגמת שיפור בתחום. הלוואי שנצליח לגרום לבנות שלנו לאהוב את עצמן בדיוק כמו שהן".

עם איזה בגד ים את הולכת?
"עם כל הדגמים שלי, אבל בשנה שעברה חרשתי בעיקר עם דגם אמה בצבע אדום. השנה אני עוד מתלבטת, כנראה משהו שילך טוב עם ההנקות".

מה מרגש אותך בעשייה?
"קהילת הבנות שנוצרה בפייסבוק ובאינסטגרם זה אחד הדברים שאני הכי גאה בהם. הבנות משתפות וכותבות, ואני מתייעצת איתן לפני שאני לוקחת החלטה - מה לבחור, איזה צבע עדיף, באיזה שם לקרוא לדגם חדש. הבנות הן אלו שנותנות לי את הכוח להמשיך".

מה הלאה? יש לך תוכניות קדימה?
"ביולי אני משתתפת בתערוכה בפריז, והשאיפה היא להגיע לכמה בוטיקים בעולם, וכמובן לגדול במכירות ברשת ולהתפתח לתחומים נוספים"

משהו שמאפיין את הקיבוצניקיות?
"יש לי הרבה חברות ולקוחות בקיבוצים, וכולן מספרות שלהיכנס לבריכה של הקיבוץ בבגד ים זה לא פשוט בכלל. אני חושבת שברוב המקרים מדובר באימהות שצריכות לתפעל ילדים, שמעדיפות שהכל יחזיק ויעמוד כמו שצריך, ולכן בעיקר חשוב להן שלא תברח איזו פטמה בבריכה הקיבוצית".