משפחת זיידן לפני שעולמה התהפך (מימין: יובל, גיא, מיכל, סתיו, טל ואיילה). "אנחנו רואים תמונות ומתגעגעים, ובוחרים שוב ושוב להמשיך"

זה קרה ביום בהיר אחד בתחילת 2014, יום שהיה אמור להיות חגיגי ומאושר לטל זיידן, שבדיוק חגג יום הולדת עם אשתו מיכל. אבל לגורל היו תוכניות משלו, ואותו יום היה השחור ביותר בחייהם של בני הזוג מקיבוץ מגל. סיבוך של שפעת תקף את בנם הצעיר גיא בן ה־4.5, וכעבור יומיים הוא נפטר. "מייד כשנפרדנו מגיא יצאנו לדרך חדשה, ומאז אנחנו ממשיכים בה יום־יום, שעה־שעה. זו לא הצהרה סתמית. הבנתי שאם לא אצמד לדרך הזו באדיקות, ואם לא אהיה נאמן למה שהחלטתי, אשקע בקלות ואחריי גם שאר בני הבית", הוא מספר.


חמש שנים עברו מאז לכתו של גיא זיידן, ילד יפה ומוכשר שזכה לחיות זמן קצר מדי בחיק הוריו ושלוש אחיותיו בקיבוץ מגל. הכאב עדיין קשה לעיכול, הגעגועים קשים מנשוא, אבל בצד אלו יש גם בית שמח וצוחק, מתגבר ומתבגר, מנציח בדרכו את זכר הילד השר והרוקד שידע כבר בגילו הרך לספור מאחת עד מאה ובחזרה, ולכתוב "אמא מיכל" וגם "אבא טל".

טל וגיא. הבפנים נקרע לגזרים


לאחר תקופת שבר, שלא ברור היה אם יתאחה, החליטו בני המשפחה לבחור בחיים. לתמונה המשפחתית הצטרפה גם ליבי הקטנה. אומנם היא לא הכירה את אחיה, אבל היא מדברת שוב ושוב אל פניו שבתצלום. עכשיו מגויסים כל בני המשפחה - וגם רבים אחרים - להקים בקיבוץ גן מוזיקלי חווייתי, "גן גיא", שיבטא ברוחו את נשמת הילד שלא חדל מלפזר שמחה. לצורך גיוס הכספים לפרויקט מופיע האב טל זיידן מול קהלים שונים בערב שיח שהוא קרא לו "מסע ומשא", ובו הוא מספר על דרכי ההתמודדות המשפחתית עם השכול ועם הכאב.


"זה מפגש על אבהות בצל השכול", הוא משתף. "זו שיחה על פרידה ועל המשכיות; דיוקן אישי של אהבה ושל געגוע, המעורר מחשבה על הבחירות שאנחנו עושים, ועל האופן שבו הן מעצבות את החוויות, את החלומות ואת הזיכרונות שלנו. אני אב לארבע בנות מהממות - יובל, איילה, סתיו וליבי - ולבן אחד שלא פה, אבל איתי כל הזמן. במפגש אני חושף את הסיפור הפרטי שלי ומשתף בעיקר בבחירה בחיים: לקיים, לחוות, לצאת, לגלות ולעשות הכל חוץ מלשקוע בתהומות השחור".


זה לא היה אותו מבט


טל (48) ומיכל (47) זיידן הצטרפו להרחבה של קיבוץ מגל לפני כעשור. שם מתגוררים גם אחיו ומשפחתו. האמת היא שטל הכיר את הקיבוץ כבר מגיל צעיר יותר, מימי שהותו שם כחייל משוחרר. זה היה אך טבעי מבחינתו לעבור לשם. כיום הוא עוסק בתחומי רכש ולוגיסטיקה, ואשתו מיכל מורה לחינוך גופני בבית הספר גוונים של המועצה האזורית מנשה. לשניים נולדו שלוש בנות טרם בא לעולם בנם גיא.


"הוא היה ילד בריא לחלוטין", מספר טל, "אבל כמו ילדים רבים אחרים, הוא חלה בשפעת. זה קרה בדיוק בזמן שמיכל ואני התארגנו לצאת לחופשה קצרה של 24 שעות בתל אביב, לאחר זמן רב שלא עשינו זאת. זה היה יום ההולדת שלי, וחודש אחרי יום ההולדת של מיכל. את הבנות השארנו בקיבוץ עם משפחתו של אחי, וגיא היה אצל משפחה ברמת גן.


"ביומיים שלפני הנסיעה היה לגיא חום קל עם תסמיני שפעת, אך ממש לא דאגנו. נראה היה שהוא מתאושש, ויצאנו רגועים למלון. בזמן השהייה שלנו בתל אביב עוד נשלחו אלינו תמונות של גיא שותה מיץ תפוזים ומשחק. הכל נראה תקין. רק בשבת בצהריים, כשבאנו לקחת אותו בחזרה הביתה, הבנו שמשהו לא בסדר. המבט שלו היה אפתי ומוזר. לא היתה בו הנוכחות של הילד שהכרנו".


על גופו של גיא הקטן הופיעו כתמים, מה שבדיעבד העיד על קריסת מערכות. היה למיכל ברור - צריך לנסוע בדחיפות לבית החולים. בתוך רבע שעה הם כבר התייצבו בחדר המיון של תל השומר, אלא שהתברר שהמצב היה חמור הרבה יותר משחשבו. כעבור שעה הם הופנו עם גיא לטיפול נמרץ, ושם הוחלט להרדים ולהנשים אותו.

גיא ז"ל. ילד שר ורוקד, מלא שמחת חיים
זה גם הרגע שבו החלה לחלחל אצלם ההבנה שאת כדור השלג המטורף הזה אולי לא ניתן לעצור. בתוך מערבולת החושים הזאת שאליה הם נקלעו בתוך זמן כה קצר, מאושר עילאי להלם כללי, הם פנו לבנם הקטן ולמעשה לא ידעו שכאן מתחילה כבר הפרידה. "אמרנו לילד האהוב שלנו שהוא הולך לישון", מספר טל.


לא חלפו חמש שעות וגיא כבר חווה דום לב. היה רגע קצר של תקווה, כשהרופאים עוד הצליחו לייצב את מצבו, אבל כעבור זמן לא רב העניינים הלכו והחמירו.
בתוך 42 שעות מרגע האשפוז, ב־24 בפברואר 2014, גיא נפטר.


איך קיבלתם את הבשורה?
"לא ממש ניתן לתאר במילים. זה כאב בלתי מדיד. הבפנים נקרע לגזרים, הרגליים מתקשות לשאת את הגוף. מצאנו את עצמנו מתקשים לראות יותר מעוד דקה קדימה, אבל הבנו שמשימה מטורפת עוד לפנינו, לבשר לאחיות של גיא את הנורא מכל".


והבנות?
"הגדולה היתה אז בת 13, האמצעית בת 10.5, והשלישית בת 8. הן ידעו שגיא חולה ושהוא נמצא בבית חולים, אבל לא מעבר לזה. ביקשנו שיביאו אותן לבית החולים, ואחי הסיע אותן ממגל לתל השומר. זו היתה משימה מטורפת לספר להן. היו צרחות נוראות ובכי גדול. חזרנו לקיבוץ בלעדיו, ולמחרת היתה הלוויה. מאות רבות ליוו את גיא בדרכו האחרונה".


בית שמח ובוכה


ימי השבעה במגל היו חמים ועוטפים. כל הקיבוץ התגייס לסייע, לחבק ולבשל למשפחה הכואבת. בקושי רב, לאט־לאט הם חזרו לעמוד על הרגליים. הבנות שבו ללימודים, וההורים שבו לעבוד. למרות הכאב העצום, בעצה אחת עם ד"ר אתי אבלין שטיפלה בבני המשפחה, בחרו בני משפחת זיידן בחיים ובהמשך היצירה. "אנחנו בית שמח וצוחק, וגם בוכה", אומר טל. "אנחנו רואים תמונות ומתגעגעים, ובוחרים שוב ושוב להמשיך, גם כשגיא נוכח רק ברוחו ובזיכרון שלנו".


ההחלטה להביא לעולם את ליבי היא אולי חלק מסגירת המעגל?
"היתה לנו התלבטות קשה. חשבנו לא מעט כיצד יגיב ילד נוסף על הצעד שעשינו, והאם המוות של גיא יהיה כמשקולות על כתפיו. בסוף החלטנו לנסות, עם הפחדים, להביא חיים. ליבי יודעת מהרגע הראשון שישנו גיא, ושהוא חלק מהבית. היא הכניסה הרבה אור למשפחה, ובשום מצב לא מקבלת הרגשה שהיא פיצוי על הילד שאיבדנו. אולי היא עדיין לא מבינה שזה היה אח שלה, אבל היא מדברת אליו כל הזמן".


מתי החלטת להרים את המפגש ואת השיח בעקבות האסון הפרטי שלך?
"במשך שנה וחצי קראתי את כל מה שניתן על שכול, על אובדן ועל דרכי התמודדות עם המוות. נפגשתי עם חבר קיבוץ שעוסק בתחום המשחק, ויחד כתבנו חומרים למפגש, שאיתו אני מופיע זה כחצי שנה. בעבר כתבתי לא מעט, ואפילו למדתי משחק במשך תקופה קצרה, כך שהכל התחבר לי. בערב הזה אני מספר על מה שעבר עליי ועלינו. אני משתף איפה היינו והיכן אנחנו כיום, ונותן כלים להתמודדות עם אירוע קשה כזה, שהוא כמו פיגוע משפחתי. אולי בעתיד אצליח לפתח את הנושא כדי שאוכל להיות בעצמי מטפל בהורים ובאחים שכולים".


את המפגש הראשון קיים טל בקיבוצו מגל מול מועדון מלא ב־150 זוגות עיניים דומעות. גם מיכל והבנות היו שם, מה שהעלה את מפלס הרגש. "בזכות התגובות הבנתי שאני רוצה ויכול להגיע לבמות נוספות - לקיבוצים אחרים, למוסדות חינוכיים ורפואיים - כדי לקיים את השיח הפורה הזה. כבר הופעתי לפני צוותים של עובדים סוציאליים ואנשי סיעוד ובריאות. אני פועל במקביל עם משפחתי ועם חברים לטובת הקמת הגן המוזיקלי, והכסף מהמפגשים מוקדש לכך. חשוב לי שיוקם הגן לזכר גיא, כדי שהוא ימשיך לשמח ילדים והורים".

פרטי חשבון להעברת תרומות עבור "גן גיא":
בנק המזרחי, סניף 420, חשבון 554168. טל זיידן - גן גיא.
וניתן גם דרך קבוצת "גן גיא" ב-paybox
האתר של טל: talzaiden.com

כיום. טל, מיכל, וארבע הבנות