בכל הקשור לאירוע המרכזי שנועד לציין ברוב עם מלאת 70 שנה לקיבוץ זיקים שבעוטף עזה, הייתה ידו של חמאס על העליונה. בליל רביעי בשבוע שעבר, פחות מיממה לפני המופע המושקע וכנס המחזורים שעמד להתקיים לפניו, הוחלט בזיקים לדחות את האירועים לאמצע חודש אוקטובר, בתקווה שרוחות המלחמה ישככו עד אז וניתן יהיה לחגוג בלא מורא ופחד.

זיקים. "הסיכון היה גדול מדי גם עבור מי שכבר התרגל לחיים בעוטף עזה"
דניטו וינגרובסקי, חבר זיקים ומנהל הקהילה בקיבוץ, מודה שהייתה זו הנהלת הקהילה שהחליטה לדחות את המופע ואת כנס המחזורים, ושאין מדובר בהוראה של הצבא. "היו ימים מתוחים מאוד בשבוע שעבר, כולל קולות פיצוץ אדירים, ואלו הביאו לכך שקיבלנו הודעות ביטולים מצד אורחים ועוזבי זיקים שהתכוונו להגיע ביום חמישי שעבר. עם זאת, קיימנו חזרה גנרלית ביום רביעי, כולל ילדים שרקדו ושרו על הבמה. אבל סמוך לחצות נשמע בום שאני מתקשה לזכור כמותו. לאחר התייעצות קצרה, הודענו בשעה אחת בלילה על דחיית האירועים ל־15 באוקטובר, בתקווה שאז ישרור כאן שקט. לא מדובר בבר מצווה או בחתונה שניתן להעביר למקום אחר.

במופע 'זיקים שלי' היו מעורבים עשרות רבות של משתתפים, וכבר הוקמה תפאורה וגויסו אמצעי הגברה ותאורה. לא מעט כסף הושקע בזה לרבות הכנת אוכל".

אתה מתוסכל?
"חבל שנאלצנו לדחות, אבל הסיכון היה גדול מדי גם עבור מי שכבר התרגל לחיים בעוטף עזה. נקווה שלפחות יהיה כאן שלטון חדש שיוביל את המדינה הזו לעתיד טוב יותר".

הספקתם בכלל לחגוג?
"אני שמח בכל זאת שעד עתה, לאורך כל שנת ה־70, הצלחנו לציין את המספר העגול ולחגוג: הפלגנו עם כל הקיבוץ לקפריסין ויצרנו קיר מוזאיקה מרשים. הקדשנו את מרבית החגים ליובל ה־70. באירוע המרכזי, שנערוך למרות הכול בחודש הבא, יהיו שירים, ריקודים ואפילו קטעי סטנד־אפ. מחזורי בנים וגרעינים ייפגשו ויעברו בתחנות רבות בקיבוץ הישן והחדש. תצלום קיבוצי גדול יצולם במעמד המרגש הזה. עבדנו על זה הרבה זמן".

אבל לא הכול אופטימי. אורי אופיר, פעיל שמאל שמילא תפקידים שונים בתנועה ובקיבוץ, עזב לפני שלושה שבועות את זיקים עם משפחתו משום שלא יכול היה לשאת עוד את המציאות המאיימת על שלומם הנפשי והפיזי של ילדיו הרכים. לאחר שמונה שנים בקיבוץ הדרומי (ועשר שנים קודם לכן במצר) עבר עם משפחתו לקיבוץ פלך שבצפון, הרחק מענני המלחמה בעוטף עזה. עם משפחת אופיר עזבו את זיקים עוד חמש משפחות שלכולן ילדים קטנים. "חמאס הכריע אותנו", מודה אופיר. "יש לנו אחריות לילדים שחיים במציאות אבסורדית. צריך להבין שרצינו להישאר. הייתי מעורב בצוות החינוך, בצח"י ואפילו הודעתי על התמודדות לתפקיד מנהל הקהילה. אבל המציאות הפכה לבלתי נסבלת. כעת אנחנו במעמד של עוזבים, אבל בהסכמה על כך שאם נחליט לחזור, לא נצטרך לעבור את כל ההליכים המקובלים של הקליטה. אנחנו קשורים לזיקים ולחבר'ה בקיבוץ, אבל הילדים לא חייבים לחיות תחת איום וחרדה".

התכוונת לרדת לזיקים למופע ה־70?
"ברור. היינו בדלת לפני הירידה לדרום כשקיבלנו את ההודעה על כך שהאירועים נדחו. החלטנו לקיים בקיבוץ להב מפגש של גרעין משפחות בוגרי השומר הצעיר, שבמסגרתו הגענו גם למצר ומאוחר יותר עם שתי משפחות מזיקים. לפחות הרווחנו קצת נחת".

קומדיה צפונית
בינתיים, אחרי שהגזרה הצפונית חזרה לשלווה האופיינית, התפנו החברים והחברות ביסעור לציין 70 שנה להיווסדו. הקיבוץ, שקיבל את שמו מעוף הים המצטיין בשחייה ובצלילה (כתזכורת לימי בראשית, אז הגיעו מייסדי הקיבוץ בספינות דרך הים), ידע ימים קשים מבחינה כלכלית וחברתית, וגם התאוששות מרשימה בשני התחומים, לא מעט בזכות השינוי באורחות החיים. המייסדים בשנת 1949 היו גרעיני הגשמה של השומר הצעיר, ואליהם הצטרפו בתחילת שנות החמישים חלוצים ממוצא הונגרי ואנגלי. בשנת 1956 הגיעה השלמה מברזיל של גרעין השומר הצעיר. כיום בקיבוץ המתחדש 700 נפש לערך.

יסעור. מנקודה דועכת ומתבגרת לנקודה צומחת וצעירה (צילום: מיכל כלפון)

המופע המרכזי של שבעים שנות יסעור, שהתבסס כולו על כוחות מקומיים (למעט אמצעי ההגברה והתאורה) נסב סביב עלילה דמיונית שיכולה להפוך בעוד מאתיים שנה למציאות: המחוקק הישראלי קובע כי תוקם עיר מאוחדת בצפון שתכלול את עכו, את הקריות ואת כרמיאל. שטחי יסעור אמורים לעבור לשליטת העיר החדשה, וחברי הקיבוץ צריכים להוכיח שיסעור היה וימשיך להיות קיבוץ גם בעתיד הנראה לעין. היסעורים מוכיחים שאכן מדובר בקיבוץ לכל דבר ועניין, למרות השינויים שעבר, וזאת באמצעות ריקודים, שירים וטקסטים שופעי הומור.

יאיר בוימל, חבר קיבוץ סער ומנהל הקהילה של יסעור, סיפר על קיבוץ שבשנת החמישים להיווסדו היה בעיצומו של משבר קיומי, ואז החליטו ותיקיו לעשות מעשה ולהתחיל הכול מהתחלה. "קיבוץ יסעור הוא מחלוצי הקיבוצים שהחליטו, מבלי לדעת מה צופן העתיד, לצאת לדרך חדשה. כורח המציאות, הרצון, החזון, אומץ הלב והתעוזה - הם חומרי הגלם הנפשיים והרוחניים שהניעו את גלגלי המהפכה היסעורית המוצלחת.

"כמו עוף החול, הפכה נקודת יישוב זו מנקודה דועכת ומתבגרת לנקודה צומחת וצעירה. אין ספק שכיום, ביום ההולדת ה־70, אנחנו מדברים על קיבוץ יסעור דור 2 ועל הצלחה מלאה של הדרך החדשה שנבחרה".

בהמשך דבריו שיבח בוימל את האוכלוסייה המרכיבה את יסעור. "ליסעור הגיעו אנשים מצוינים, אנשים הרואים בקולקטיביות הקיבוצית החדשה של המאה ה־21 את חזון העתיד. הדור הצעיר, שאני כבר לא נמנה עימו - ברחבי העולם, בארץ וביסעור - לא ממחזר את העבר ואת שגיאותיו, אך כן רוצה ואכן מחזיר מעט את המטוטלת לכיוון השיתופי יותר, החברתי־אחריותי, הקהילתי יותר והפרטני פחות. אנשים צעירים ומשפחות צעירות שאינם משתייכים, למזלם הטוב, למאוכזבי המאה ה־20, מגלים מחדש את חשיבות החברה, את הרווחה הקהילתית, את האחריות ההדדית ואת השותפות המתחדשת, ובקיצור - את הקיבוץ.

"לצד כל אלה, אדגיש שוב ושוב, קיבוץ יסעור לא זנח את ותיקיו. הוא מקיים מערכות טובות ונכונות של פנסיה, רווחה ודאגה לדור הוותיקים, שהקים את הקיבוץ ויצר את התשתית שאליה הגיעו בשני העשורים האחרונים עשרות המשפחות הצעירות. קיבוץ יסעור הוא קיבוץ טוב כי יש כאן אווירה מסבירת פנים ורצון אמיתי לשמש בית של ממש לחברים, לתושבים ולכל הבאים בשערי הקיבוץ".