מור כרמלי (משמאל) ואיתי שגיב. נרגשות מהתמיכה הציבורית

הן רק בנות 22, אבל כבר מצעידות את אחד המיזמים המרעננים יותר בתחום אהבת הארץ והטיולים. מור כרמלי ואיתי שגיב, שתי חברות מכרם שלום, יצאו בפנייה נרגשת והפצירו בגולשים לצאת ולטייל במערב הנגב כחלק מקמפיין שהן מקדמות ושבסופו, כך הן מקוות, תסמן החברה להגנת הטבע שביל חדש החוצה את עוטף עזה לאורך 95 קילומטר - שביל מערב הנגב.

הואיל והרשויות הרלוונטיות - קק"ל, החברה להגנת הטבע ורשות הטבע והגנים - מתנות הכשרה וסימון שביל כזה במניין גדול של צועדים ומטיילים, קיבלו מור ואיתי את ברכת הדרך מהמועצות האזוריות חוף אשקלון, שער הנגב ואשכול, ופרסמו בפייסבוק את הפוסט הבא, שזכה לשיתופים נלהבים:

"אנחנו מור ואיתי, תושבות כרם שלום בשנה וחצי האחרונות, ואנחנו צריכות את עזרתכם. אנחנו עובדות כרגע על מיזם של שביל הליכה באזור עוטף עזה - מערב הנגב - שהמטרה שלו היא לחבר את הקהילה לאזור, לחשוף את הציבור לאזור חדש ומהמם, להראות נקודות עניין, להיחשף לעסקים מקומיים במערב הנגב ולהכיר עוד אזור מופלא בארץ. כדי לגרום לחלום בצבעי כתום־אדום־לבן (צבעי השביל המיועד) לקרות, אנחנו צריכות אתכם. כדי שנוכל לסמן את השביל כחלק מסימון השבילים הארצי, אנחנו צריכות להביא כמה שיותר אנשים לאזור בתקופה הקרובה, כדי שנוכל להראות שהשביל עונה על צורך ושיש לו ביקוש. אנו מבקשות שתגיעו לטייל בשביל המהמם שלנו, ולאחר שתטיילו קטע מהשביל (כמה שעות או כמה ימים), תמלאו משוב שנשלח לכם. אנו נראה לוועדה לסימון שבילים את כמות המטיילים שהגיעו, ורק לאחר מכן נוכל להתחיל בסימון השביל".

פורצות דרך. שואפות להקים חניוני התרעננות ולמסד מלאכי שביל

מור כרמלי, קצינת סימולטורים בחיל האוויר המשרתת בבסיס חצור, מוצאת לצד עיסוקה כקצינה בקבע - האחראית בין השאר על ניהול מדריכות ועל פיתוח הדרכה בנשקים למערך הקרב - זמן לקדם את השביל שיחבר בין מקטעים שונים הקיימים גם כיום, דוגמת שביל הגולן המשתרע לאורך 130 קילומטר. עם שותפתה ליוזמה, איתי שגיב - חיילת משוחררת ובדרך להיות מדריכת טיולים - היא מקדישה לכך את מרבית זמנה מחוץ למסגרת הצבאית. "הגענו לכרם שלום לפני שנתיים כמעט במסגרת גרעין חיילים התיישבותי שייסד אשר כץ ושכמוהו יש עוד, בצפון ובדרום, דוגמת חצור, שתולה, ערד וקריית שמונה. באנו לכרם לאחר שהקיבוץ היה בתת־אכלוס, ונכנסנו להתגורר בדירות צעירים לא מאוישות. אנחנו עובדים בחינוך, בגד"ש, בתיקון מזגנים ועוד.

"את הפרויקט של השביל התחלנו בפברואר 2018. היינו נוסעות בכביש 232 של עוטף עזה, ואף פעם לא יצא לנו לטייל בשביל ארוך שעובר דרך האטרקציות של האזור מחוף זיקים ועד מצפה גבולות. נכון שישנם מקטעים אחדים, אבל אין חיבור ביניהם, וזו מטרת־העל שלנו: להקים חניוני התרעננות, לכוון לתצפיות נוף ולמסד מלאכי שביל. ממש כמו שביל חוצה רמת הגולן שבו טיילתי בפסח".

איך התחלתן למנף את הרעיון?
"דיברנו עם מורי דרך, ודרכם התעדכנו ש־85 ק"מ למעשה כבר מוכשרים בשטח להליכה. לאחר שהבנו ששביל כזה שיחבר בין המקטעים השונים עובר בשלוש מועצות אזוריות שונות, פנינו אליהן וקיבלנו את ברכתן למיזם. לאחר מכן פנינו לוועדה לסימון שבילים של החברה להגנת הטבע, ושם נמסר לנו שאין אישור לסמן שביל בסדר גודל כזה אם לא עובר בו מניין גדול של אנשים לאורך השנה. כל קילומטר של סימון עולה כמה אלפי שקלים. פנינו למנכ"ל משרד התיירות, לגופים ולעמותות בבקשה שיתרמו כספים לטובת הכשרת השביל לאחר שהוא יאושר.

"רק לאחר מכן שינינו גישה ופנינו לציבור בבקשה לצאת לשטח ולהפגין נוכחות במקטע או בכמה מקטעים. אנחנו מניחות שמאז הפרסום כבר עברו כ־150 איש, וזו רק ההתחלה".

מקטע שביל. כל קילומטר של סימון עולה כמה אלפי שקלים

מה הצפי שלכן להשקת השביל בהנחה שהאישור המיוחל יתקבל מהחברה להגנת הטבע?
"בסביבות פברואר 2020 אנחנו רוצות להאמין שהשביל יושלם וייפתח לקהל הצועדים".

ואי אפשר בלי שאלת הצבע האדום המתבקשת. זה לא יהיה מסוכן?
"אנחנו בקשר גם עם רשויות הצבא, ומרבית הקטעים של השביל המתוכנן אינם מסוכנים להליכה. שביל אחד שעובר בסמוך לאתר ההנצחה חץ שחור אולי בעייתי מהבחינה הזאת, אבל תהיה התרעה מוקדמת של הצבא אם הליכה שם תהיה מסוכנת. אנחנו נרגשות מהתמיכה הציבורית והאזורית בשביל חוצה העוטף, ומקוות שבתוך שנה נוכל לברך על המוגמר".