ד"ר שושן הרן (63) מבארי היא אשת אדמה - בגוף ובנשמה. במשך שנים היא עסקה בחקלאות בקיבוצה, ולאחר מכן עבדה בחברת הזרע. רגע אחד מכונן בטיול להודו שינה לחלוטין את מסלול חייה. היא הביטה סביב, וראתה חקלאים רבים, אבל גם דלות רבה.

ד"ר שושן הרן (במרכז) עם חקלאי וחקלאית ממזרח אתיופיה המודרכים על ידי פייר פלאנט. החקלאים הצליחו להכפיל את ההכנסה השנתית שלהם ועברו מחקלאות קיומית, לחקלאות שהיא מקור פרנסה רווחי צילום: ליאור ספרנדאו, עבור פייר פלאנט.

היא קלטה שלא מעט מהחקלאים שם בהודו, כמו בארצות מתפתחות אחרות, מקדישים את כל מרצם ואת כל חייהם לעבודת האדמה - אבל לא מצליחים להתפרנס ממנה. הם נותרים עניים ונלחמים כדי לשרוד. "לא היתה להם מודעות או נגישות לזרעים האיכותיים של זני הגידולים החקלאיים שהם בסיס ייצור המזון בעולם", היא אומרת. "ראיתי שהפתרונות כבר קיימים בעולם המפותח וזמינים לחקלאים שם, ושכל מה שצריך לעשות זה לגשר ולהנגיש את היכולות ואת הידע שכבר פותחו למקומות שבהם הכי צריכים אותם".

את המשימה הזו היא החליטה לקחת על עצמה, והקימה עמותה בשם "פייר פלאנט" (Fair Planet), שזה עיקר עיסוקה. לדבריה, היא חשה בת מזל להיות חברת בארי, קיבוץ שתומך בעמותה ושנתן לה גב מהרגע שהתובנה הזאת נבטה אצלה (גם כשעדיין שררה אי־ודאות גדולה סביב היכולת להגשים את הרעיון ולהפכו למציאות). זמן קצר לאחר הקמת העמותה הצטרף אליה ד"ר אלון הברפלד, גם הוא עובד לשעבר בחברת הזרע, ואמנון טמיר, חבר וקרוב משפחה, שהוא כיום יו"ר העמותה".

"הרעיון נבט אצלי ב־2011 במהלך עבודתי בחברת הזרע", מספרת הרן. "כשבאתי עם הרעיון לנציגי כמה חברות זרעים והצעתי שהם יסייעו עם הזרעים הכי טובים שלהם גם לעולם הרעב, הם התלהבו ואמרו שישמחו לשתף פעולה. כשראיתי שיש נכונות לבחון את הרעיון ולבצע אותו, התפטרתי מהעבודה והקמתי את העמותה, שמטרתה לאפשר לחקלאים בארצות המתפתחות לקבל גישה לזרעים הכי טובים בעולם, ובאמצעות הזרעים האלו לשפר את ייצור המזון, וגם לאפשר להם להתפרנס בכבוד ולצאת ממעגל העוני שבו הם נמצאים".

כמו בימי התנ"ך

יעד הפעילות הראשון של העמותה היה אתיופיה, מדינה של כ־100 מיליון תושבים, שבה חיים כ־10 מיליון חקלאים זעירים הנאלצים להשתמש בזרעים מקומיים מאיכות ירודה, עובדה המובילה ליבול נמוך המשמש בעיקר לצריכה עצמית מוגבלת. ההכנסה השנתית הממוצעת של משפחות החקלאים עומדת על כ־800 דולר. "בשלב הראשון יצאתי עם אלון הברפלד בשלהי 2012 לאתיופיה לברר מה החקלאים צריכים שם", מספרת הרן. "התמקדנו בגידולי ירקות, משום שהם יכולים להביא רווח גדול לחקלאים שיש להם חלקות קטנות. גיבשנו את המידע על הצרכים בצורה מקצועית, ושלחנו אותו לכל חברות הזרעים שהסכימו לשתף איתנו פעולה.

"הראשונה היתה הזרע מקבוצת לימגרין, ואליה הצטרפו באייר, סינג'נטה, איסט ווסט, ואנזה זאדן. על סמך המידע שאספנו מהשטח ידעו המטפחים בחברות הזרעים להגיד לנו איזה זנים עשויים להתאים לצרכי החקלאים בהתאם למאפייני האזורים".

לחמש חברות הזרעים המתקדמות בעולם, שעימן עובדת העמותה, יש מגוון עצום של זני ירקות היכול לפתור את בעיות החקלאים בארצות המתפתחות. בפייר פלאנט בחרו, בשיתוף פעולה עם משרד החוץ, להתחיל לפעול בשלהי שנת 2012, באיזור בוטג'ירה באתיופיה. מומחי פייר פלאנט, בשיתוף פעולה עם משרד החקלאות האתיופי ובעזרת עשרות מתנדבים ישראלים, הדריכו מאות חקלאים מובילים בעשרות כפרים באזור.

צוות המתנדבים והרכזים עם הצוות המקומי, על רקע חלקת מבחני הזנים בדיר דאווה. יוצאים כל יום אל הכפרים, ומדריכים כמה עשרות כפריים בשדות שלהם | צילום: ליאור ספרנדאו, עבור פייר פלאנט

בד בבד פיתחה העמותה מערכי הדרכה ייחודיים להכשרת מומחי משרד החקלאות האתיופי והמדריכים הכפריים, הכוללים בין השאר שיטות וחומרי עזר להדרכה, המלצות בשפה האמהרית לגידול ירקות וידע בתחום הגנת הצומח, סמינרים חודשיים וביקורי הדרכה שבועיים אצל החקלאים.

"חברות הזרעים שולחות לנו את הזנים לפי הגדרות הצרכים ששלחנו להן", מסבירה הרן, "ואנחנו בוחנים אותם בשטח בכל אזור אקלימי, כדי לראות איזה זנים יתאימו הן לתנאי האקלים והן לשיטות הגידול. החקלאים באתיופיה עובדים עדיין כמו בתקופת התנ"ך, חורשים בעזרת שוורים ומשקים בתלמים. הרעיון שלנו הוא לשפר להם את היבול, אבל בצורה שהם יכולים ליישם בעצמם בשטחים שלהם.

"השיפור ביבול בא, כמו בכל העולם, בעקבות איכות הזרעים. אנחנו, אנשי המקצוע שעובדים בחברות הזרעים, כבר יודעים את זה זמן רב, ולשמחתי בשנים האחרונות הכירו בזה גם גופים מובילים בעולם. הבנק העולמי פרסם ב־2017 סקר מקיף, שקבע שהזרעים הם התשומה הבודדת הכי חשובה מבחינת הצלחת החקלאי, שכמובן צריך גם לעבד את הקרקע, לדשן ולהשקות את הצמחים".

לבנות את הגשר

הגידול הראשון שבו בחנו אנשי העמותה את התאמת הזנים לאזור, היה העגבנייה, נסיכת הכתר של כל הירקות בעולם. אחרי כן הם עברו לפלפל, לבצל ולכרוב, והשנה הם יוסיפו עוד גידולים. הם עושים את מבחני הזנים בסטנדרטים הגבוהים ביותר, ולאחר איתור הזנים המצטיינים הם מתחילים להדריך את החקלאים בחלקות שלהם. "כדי להנגיש את הזרעים גם מבחינה כלכלית, אנחנו נותנים לחקלאים בעונת ההדרכה הראשונה שתילים חינם לדונם אחד של גידול. השיטה הזאת מקובלת לשיווק הזרעים לחקלאים בעולם המפותח, ולכן זו לא תרומה לעניים אלא זו השיטה המקובלת".

יש כיום באתיופיה חקלאים שקונים את הזרעים ומרוויחים טוב מהגידולים שלהם?
"לגמרי. מאז שפתחנו את מרכז ההדרכה הראשון באתיופיה לפני שש שנים, הדרכנו כבר מעל אלף חקלאים ב־150 כפרים ברחבי אתיופיה, ואנחנו גם יודעים את התוצאות שלהם. בעגבניות עלה היבול של החקלאים פי ארבעה מהממוצע, לעומת היבול המקובל ברחבי המדינה. בפלפל עלה היבול פי שמונה מהממוצע. זה קרה בזכות שני גורמים: איכות הזרעים וגם ההדרכה שניתנה לחקלאים מאנשי המקצוע ומהמתנדבים שמגיעים מהארץ לתקופות קצובות ותורמים להצלחת המיזם. מה שחשוב יותר הוא שהחקלאים הצליחו להכפיל את ההכנסה השנתית שלהם מדונם אחד בלבד, ועברו מחקלאות קיומית־הישרדותית, שבה הם גידלו את עיקר התוצרת לעצמם, לחקלאות שהיא מקור פרנסה שניתן להרוויח ממנו".

איך זה מתבטא במספרים?
"ממוצע הרווח של מאות החקלאים שעבדנו איתם הוא 800 דולר לדונם, ומחיר הזרעים עומד על 60-50 דולר לדונם. זה אומר שמהרווח שלהם אין להם בעיה לקנות את הזרעים ושאר התשומות לגידול, ובעצם להמשיך להצליח בלעדינו. דוגמה אחת מני רבות: ג'מברו, נשוי עם שמונה ילדים, מעולם לא גידל עגבניות לפני שהצטרף לתוכנית. כבר בשנה הראשונה הוא קטף יותר משבעה טון עגבניות, שזה פי עשרה מהממוצע באתיופיה, והרוויח יותר מאלפיים דולר. בשנים שלאחר מכן הוא הרחיב את שטחי הגידול והכפיל את רווחיו. ג'מברו סיפר לצוות העמותה בגאווה שהרווחים האלה יאפשרו לו לשלוח את ילדיו הקטנים לבית הספר ואת הגדולים לאוניברסיטה.

"באיזור בוטג'ירה, שבו התחלנו לעבוד, יותר מתשעים אחוזים מהחקלאים רוכשים זרעים מקצועיים ומייצרים ירקות באיכות גבוהה, ומערכת ההדרכה המקומית הוכשרה להמשיך ולהדריך את החקלאים באופן עצמאי. אנחנו יצאנו מהאזור והרחבנו את הפעילות למזרח אתיופיה, שם אנחנו מפעילים שלושה מרכזי הדרכה נוספים ומדריכים אלפי חקלאים. המטרה שלנו היא לבנות את הגשר ולצאת. ברגע שהחקלאים הוכשרו ויכולים להמשיך ולהתפרנס באופן עצמאי ובכבוד, אנחנו פונים לאזורים אחרים שבהם זקוקים לנו".

כבר לא רעבים

שושן הרן, ד"ר למדעי הצומח, בת למייסדי בארי, נשואה לאבשלום, עד לאחרונה מנכ"ל משקי הקיבוצים וכיום יו"ר קיבוץ בארי, יו"ר חברת "מסר" ומנהל הפיתוח העסקי של דפוס בארי. הם הורים גאים לעדי (33), יובל (32) ושקד (29), וסבים, עוד יותר גאים, לנווה (3.5). מעבר לגאווה על משפחתה וגם על קיבוצה, יכולה הקיבוצניקית מעוטף עזה להיות גאה בהחלט על השינוי שהצליחה לחולל בחייהן של אלפי משפחות באתיופיה, בזכות הרעיון שהגתה, ובעיקר בזכות יכולתה, עם שורה של אנשים וחברות שתומכים בה, ליישם את הרעיון בהצלחה.

רעות לזר, רכזת הפעילות של העמותה בבוטג'ירה עם חקלאית בשוק המקומי. צילום: ליאור ספרנדאו, עבור פייר פלאנט

"ההשפעה הכלכלית על החקלאים שעבדנו איתם היא מדהימה", מתארת הרן. "הם מרוויחים כסף, משקיעים במשקים שלהם, התזונה של המשפחות שלהם משתפרת, והם שולחים את הילדים ללמוד בבית הספר. הם כבר לא רעבים, והם יותר מבוססים. יותר משמונים אחוזים מהם פתחו חשבונות חיסכון בבנקים, שזה משהו שהם לא חלמו עליו קודם. מחצית מהילדים באזור שבו עבדנו לא הלכו לבית הספר, וכיום כל הילדים לומדים ולא נשארים בבית. זה שינוי יסודי שהפך חקלאים עניים לאנשים שמתפרנסים בכבוד. זו היתה בעצם המטרה שלנו, והצלחנו להגשים אותה".

בהרבה מארצות אפריקה קיימת שחיתות של אנשי השלטון. דרשו ממך שוחד או הציעו לך שוחד כשהתחלת לפעול באתיופיה?
"אני עובדת עם חברות הזרעים הכי גדולות, וממשלת הולנד מסייעת לעמותה מבחינה כספית. אני חתומה על הסכמים דרקוניים לבצע את הדברים בצורה הכי ישרה וחוקית. מעבר לזה, אני קיבוצניקית שלא מכירה את השפה הזאת. גם אם ניסה מישהו להציע לי שוחד, או ניסה לדרוש ממני לתת לו שוחד, האוזניים שלי ערלות לדברים האלו. אנחנו עובדים עם משרד החקלאות האתיופי ברמה המחוזית, וברגע שהם ראו איזה יתרונות הדבר מביא לחקלאים שלהם, הם הידקו את שיתוף הפעולה איתנו. המתנדבים והרכזים שלנו יוצאים לכפרים עם המדריכים המקומיים, ששולטים בשפה המקומית, והם ממשיכים להדריך עם הידע שהעברנו להם לאחר שאנחנו עוברים למקום אחר".

באים מהקיבוצים

היעד הבא של עמותת פייר פלאנט היא טנזניה, ובימים אלו נמצאת הרן במגעים עם שותפים אפשריים ומנסה להלהיב אותם לצאת לעבודה משותפת בארץ החדשה. כדי להצליח להרחיב את המיזם באתיופיה ולפתוח את הסניף הטנזני, זקוקה עמותת פייר פלאנט למתנדבים רבים, והיא מנסה למצוא אותם בין השאר בקרב קוראי כתבה זו, חברי קיבוץ צעירים שמחפשים פעילות משמעותית בארצות מתפתחות או גמלאים צעירים מהקיבוצים שמחפשים אפיק התנדבות ותרומה לעולם. "אנחנו מדריכים את החקלאים בשדות שלהם", מציינת הרן. "הרכזים והמתנדבים שלנו יוצאים כל יום אל הכפרים, ומדריכים כמה עשרות כפריים בשדות שלהם".

מה נדרש מהמתנדבים מבחינה מקצועית?
"המתנדבים שלנו מגוונים מבחינת הגיל והידע המקצועי. המתנדבת הצעירה ביותר שלנו היתה בת 20 והכי מבוגר בן 75. רצוי שיהיה להם ידע בתחום החקלאות, אבל גילינו שיכולת הדרכה וגישה פתוחה ומכבדת למקומיים חשובות לא פחות. מי שניחן בשתי התכונות האלו ואין לו ידע חקלאי, יוכל להיעזר בידע שנמצא אצלנו בעמותה וזורם מישראל לאתיופיה בתקשורת ישירה. מי שנתקל בבעיה מקצועית בשטח, פונה לאנשי המקצוע שנמצאים בארץ ומקבל פתרון דרך הטלפון בתוך זמן קצר".

צבא המתנדבים

הם היו שם, תרמו מעצמם וראו לנגד עיניהם את גם את האושר וגם את ההצלחה של המיזם. קולות המתנדבים באפריקה

המתנדבים הם לב לבה של העשייה במיזם. הם הצועדים לצד החקלאים, הם שם לא רק כדי לשתול, ללמד ולייעל, אלא כדי לתת כתף ואוזן קשבת. וכמובן, מהווים גם חלק אמיתי מחיי הקהילה שם. אליה גוטמן שהשתתפה בפרויקט סיפרה: "להתנדב בפייר פלאנט זה להרגיש מחוברת כל כך לאנשים שחיים שם – לפשטות, לחיוך ולשמחה; לעולם שלם שעורר בי כל כך הרבה תחושות, ועם זאת גרם לי להתאהב לחלוטין". דקל שונפלד סיפרה כי אחת החוויות היתה ללמוד לתקשר עם מישהו שהוא שונה ממך ובכל זאת דומה לך מאוד. "התחלנו להכיר את השפה המקומית, אבל תקשרנו גם בעזרת הידיים והחיוך".

גם אור לוי היה אחד מאלה שזכו לעבוד במיזם חוצה הגבולות. "מדובר בארגון הנשען על מארג אנושי יקר מפז, ואשר בפועלו מציל חיי אדם, פשוטו כמשמעו. אני הייתי אחד מבני המזל שנפלה בחלקם הזכות להיות חלק ממפעל אדיר זה". הדס זילבר מחזקת אותו ומסכמת שהדבר שהיא הכי מתגעגעת אליו הוא ההרגשה לקום בכל בוקר ולעשות משהו משמעותי למען אנשים ולמען העולם.

המתנדבים באים לתקופה מינימלית של שלושה חודשים, שבה הם חיים עם הקהילה המקומית. נוסף עליהם מחפשים בעמותה מתמחים שבאים לשישה חודשים להכשיר את צוותי ההדרכה המקומיים, ויכולים לאחר מכן להשתלב בפרויקטים של פיתוח בין־לאומיים. לעמותה דרושים גם רכזים מקצועיים שעובדים בשכר. "המתנדבים יוצאים אל הכפרים ומתחברים אל החקלאים", מספרת הרן. "זו חוויה מדהימה. אנחנו שומעים מהחבר'ה שחוזרים התלהבות עצומה. זו באמת חוויה משמעותית וייחודית לחיים".

מהפכה, לא פחות

ניר מאיר, מזכ"ל התנועה הקיבוצית מספר על פייר פלאנט

"גילוי נאות: אני מכיר את ד"ר שושן הרן שנים ארוכות. שושן היא רעייתו של חברי הוותיק אבשלום הרן, מי שכיהן עד לאחרונה כמנכ"ל משקי הקיבוצים. את היוזמה של ד"ר הרן ואלון הברפלד הקרויה "פייר פלאנט" הכרתי מרגע שיצאה לדרך.
כמי שגם למד בעבר גנטיקה והשבחה, הבנתי (באופן כללי) במה הם עוסקים ועקבתי מרחוק אחרי הניסיון המרתק הזה "לעשות טוב לעולם". אני זוכר היטב את אותו ערב בשנת 2012 שבו הראתה לי שושן את הגרפים שתיארו את הישגי השנה הראשונה של "פייר פלאנט" באתיופיה. ידעתי בוודאות שאני חוזה במהפכה. לא פחות.

לא טעיתי, "פייר פלאנט" עשתה מאז מהפכה של ממש באתיופיה. בעיני, שושן הרן היא היום חברת הקיבוץ המשפיעה ביותר בעולם.

כמזכ"ל התנועה הקיבוצית אני גאה בה מאוד, וכחבר, אני חושב שמחובתנו לפרסם את היוזמה ולאסוף מתנדבים בני קיבוץ המחפשים דרך מיוחדת לשלב בין הידע הטבעי שלהם בחקלאות לבין המוטיבציה הטבועה בכולנו לשפר את עולמנו. תתרשמו בעצמכם".

ליצירת קשר: חפשו Fair Planet בגוגל, ובאתר לחצו על צור קשר.