עד היום זוכר אפרים כוכבא (75) מקיבוץ נען את הרגע שבו בישרו לו הוריו שאין הוא בנם הביולוגי אלא בן מאומץ. "זה היה בגיל 13, לקראת הבר מצווה שלי", הוא משחזר. "כיום מספרים לילדים כבר בגיל ארבע או חמש שהם מאומצים, אבל אז זה לא היה מקובל". במקרה שלו היתה אימו המאמצת, עדינה כוכבא, דודתו מצד אביו, חברת קיבוץ נען. היא ובעלה אורי גידלו אותו לצד ילדיהם לאחר שהוריו - מרתה ופריץ, ילידי הולנד - נרצחו בשואה.

אפרים כוכבא עם תמונות הוריו שנספו. "הם רצו להבטיח את המשך קיומי, וזה נראה להם הסיכוי היחיד שזה יקרה"

הגילוי הזה היה רק קצה הקרחון בסיפור חייו, שבו שזור מעין משפט שלמה שנערך בהולנד, בין משפחתו שדרשה אותו אחרי מלחמת העולם השנייה, לבין זוג הולנדי שקיבל אותו מהוריו מרגע היוולדו וגידל אותו בתקופת המלחמה. בביתו שבנען משחזר כוכבא בקור רוח את הטלטלות שעבר בחייו בעקבות התקופה הסוערת ששינתה סדרי עולם והביאה לשואת העם היהודי.

הוא נולד ב־13 באוגוסט 1943, בעיצומה של המלחמה, לזוג יהודי צעיר, מרתה ופריץ ון־קוייוורדן, בעיירה קטנה בהולנד. הוריו נישאו כשנה וחצי לפני כן תחת הכיבוש הנאצי, כשעדיין לא החלו המשלוחים למחנות המוות בפולין. "אני מניח שההריון לא היה מתוכנן", מספר כוכבא, "כי כבר התחילו בחיפושים אחרי היהודים, והיה צורך להסתתר מהגרמנים. להסתיר זוג עם תינוק היה ממש בלתי אפשרי, לכן הוריי חיפשו פתרון אחר. הם פנו לז'קלין ולמקס - זוג הולנדי, היא גויה והוא יהודי, חשׂוכי ילדים - וביקשו מהם להסתיר את התינוק שייוולד. במשך כל תקופת ההריון של אימי הלכה ז'קלין עם כרית בבטן כדי שיחשבו שהיא בהריון. הן סיכמו ביניהן שהתינוק שייוולד יירשם כבנה של ז'קלין הגויה, וכך היה. ביום הלידה נכנסו שתיהן לבית חולים באמסטרדם, הרופא המיילד היה בסוד העניין, ולאחר שיצאתי לאוויר העולם נרשמתי כבנה של ז'קלין, והיא זו שיצאה איתי מבית החולים. זה היה רגע גורלי מאוד בחיי. הרגע שבו נולדתי היה גם הרגע שבו נפרדתי מהוריי לנצח".

אפרים עם ז'קלין, האם המאמצת הראשונה. "היא זו שיצאה איתי מבית החולים"

הוריו של כוכבא הסתתרו לאחר לידתו בעיר אוטרכט, מדרום לאמסטרדם, ואילו הוא הסתתר עם בעלה היהודי של ז'קלין בביתה שבאמסטרדם. בשנתיים שחלפו עד תום המלחמה הוריו מעולם לא נפגשו איתו. "ז'קלין היתה אישה נפלאה ואצילה", מציין כוכבא, "והיתה מוכנה לקחת על עצמה סיכון אדיר, כי כל מי שנתפס מסתיר יהודים הוצא להורג. במשך כמעט שנתיים הייתי עם מקס במרתף הבניין. היא עבדה בתפקיד בכיר בעיריית אמסטרדם, ודאגה לספק לנו את כל מחסורנו. הוריי הסתתרו באוטרכט עד ינואר 1945, ובעקבות הלשנה נתפסו ונשלחו לאושוויץ".

לאביו של אפרים היו אח ושתי אחיות. אחיו ויקי נמלט מהולנד לאנגליה והתגייס לצבא האנגלי. בתום המלחמה חזר ויקי להולנד, בידיעה שפריץ ומרתה נספו, והחליט לחפש את בנם ולאמץ אותו. הוא ידע על הסידור שנערך בין פריץ ומרתה לבין ז'קלין ומקס. הוא הגיע לביתם של ז'קלין ומקס וביקש לקבל את אחיינו. הם לא הסכימו לכך. "הם טענו", אומר כוכבא, "ואני בטוח שזה נכון, שההורים שלי הבטיחו להם שאם הם לא חוזרים, אני הופך להיות הבן שלהם. צריך להבין שהיהודים כבר ידעו שמי שנשלח ברכבת לאושוויץ לא חוזר משם. לכן הם רצו להבטיח את המשך קיומי, וזה נראה להם הסיכוי היחיד שזה יקרה".

מה גם שהיה לך אבא מאמץ יהודי.
"נכון. הם לא היו מוכנים לוותר עליי, על סמך הסיכום שהיה בינם לבין הוריי".

אפרים עם מקס, האב המאמץ הראשון. "כמעט שנתיים הייתי איתו במרתף הבניין"

מהולנד לנען
משפט שלמה המודרני החל ב־1945. ויקי פנה לבית המשפט המחוזי בהולנד ודרש לקבל את אחיינו. השופטים קיבלו את טענת ההורים המאמצים בדבר הסיכום המוקדם, ופסקו שאפרים בן השנתיים יישאר בחזקתם. הדוד ויקי לא ויתר, וערער לבית המשפט העליון.

"מדובר במקרה חסר תקדים", מתאר כוכבא. "כל הילדים היהודים שנשארו בחיים הוחזרו להוריהם או לקרובי משפחתם ששבו מהתופת. המקרה שלי היה חריג, והוא סוקר בהרחבה בכלי התקשורת בהולנד. במהלך המשפט חלתה אימי המאמצת ז'קלין, שהיתה חשׂוכת ילדים, במחלה ממארת, ואושפזה במוסד רפואי. אני הייתי איתה. הטענה היתה שיהיה לה קל יותר להתמודד עם המחלה אם אהיה לידה. כשהיא נפטרה חזרתי עם מקס, האב המאמץ, לאמסטרדם, והמשפט נמשך".

במשך שנה התנהל המשפט במחוזי ובעליון, והסתיים ב־1946 בפסיקה של העליון שהילד יוחזר למשפחתו המקורית. הנימוק של שופטי העליון, שהפכו את פסק דינו של המחוזי, היה שהאב המאמץ האלמן לא יוכל להתמודד לבדו עם גידול הילד הפעוט בתנאי המחסור ששררו אז בהולנד. לעומתו, הדוד שנישא בינתיים ונולד לו ילד, יוכל לגדל את אחיינו היטב במסגרת התא המשפחתי שיצר. הדוד ויקי הפך לאפוטרופוס של אפרים, והם עלו לישראל ב־1947. בארץ כבר גרה בנען עדינה, אחותם של ויקי ופריץ, לאחר שבתקופת המלחמה ברחה לשווייץ ולאחר מכן נישאה לחבר הקיבוץ שהיה בזמנו מדריך של תנועת החלוץ בהולנד. עוד לפני העלייה לארץ הוחלט שאת אפרים תאמץ דודתו, שכבר היתה אם לילד משלה, מאחר שהתנאים לגידולו בקיבוץ יהיו טובים יותר מאלו שיהיו לדוֹד, שהגיע כעולה חדש.

"הגעתי לחברת הילדים בנען בגיל ארבע", מספר כוכבא, "ומהר מאוד נקלטתי בין בני גילי. עד גיל 13 לא סיפרו לי הוריי שהם אימצו אותי. הגילוי הזה לא היה פשוט, ולא היה לי קל איתו. כנראה חשבו אז שככה צריך להיות. עברתי בקיבוץ את הלימודים, התגייסתי לצבא, ואחרי זה נישאתי לרותי".

תלתל ראשון ביומן
לאחר שנודעו לו הפרטים על ילדותו, החליט אפרים לנסוע עם רותי לביקור בהולנד. ב־1965 הם נסעו לפגוש את מקס, אביו המאמץ הראשון, וגם את אחותה של אימו שנשארה בהולנד עם משפחתה לאחר המלחמה. "לא זכרתי את מקס", מציין אפרים, "אבל אני חייב לו הרבה מאוד. המפגש היה טעון. מצד אחד, לא הייתי מחובר אליו מבחינה רגשית כי נותקתי ממנו בגיל צעיר מאוד; ומצד שני, ידעתי שהוא ואשתו הצילו את חיי. לוֹ היה קשה הרבה יותר. מבלי שהוא אמר לי זאת במפורש, ידעתי שמבחינתו הוא איבד גם אישה וגם אותי כבן. זה היה מבחינתו אובדן אמיתי של ילד.

מתוך היומנים שכתב מקס. "הוא תיעד את מה שעבר עליי בכל יום כדי שהוריי יוכלו לדעת כשיחזרו"

"לשנינו היה לא קל, אבל שמחנו לראות זה את זה. הוא עבר לגור בבית אחר, אבל לקח אותי לראות את הבית שבו הסתתרנו. הדבר הכי חשוב שקרה בביקור היה שהוא שלף יומנים שבהם הוא תיעד את מה שעבר עליי בכל יום בזמן המלחמה. הוא כתב את זה כדי שהוריי יוכלו לדעת מה עבר עליי כשהם יחזרו מהמלחמה. הם לא חזרו, אבל הוא שמר את היומנים אצלו. בביקור הזה הוא נתן לי את היומנים, וכיום יש לי תיעוד של השנתיים הראשונות בחיי, כולל תלתל מהתספורת הראשונה, שהוא הדביק באחד הדפים. הוא גם ביקר בארץ, ונשארנו בקשר עד יום מותו".

ב־2005 הופתע אפרים כוכבא לקבל הודעה מיד ושם, ולפיה התגלו עצמותיו של אביו באתר בנייה של בסיס חיל האוויר האמריקאי בשטוטגרט שבגרמניה. עד אז הוא חשב שאביו נספה באושוויץ, אך התברר שהוא עבד בשדה התעופה, שהיה אז גרמני, ונקבר שם בארון ליד עובדי כפייה אחרים. ביד ושם הוחלט לקיים טקס קבורה יהודי בשיתוף אנשי הקהילה בשטוטגרט. כוכבא ביקש להביא את אביו לקבורה בנען לאחר הטקס, אך בלחץ של גורמים חרדיים, שטענו שאסור לטלטל את המת, הוא החליט לוותר והשתתף עם בני משפחתו בטקס הקבורה המשותף בגרמניה.

סגירת מעגל. אפרים, אשתו רותי וארבעת ילדיהם בביקור באושוויץ-בירקנאו, שם נספתה האם שלא זכתה לגדלו

"הניצחון האישי שלי כניצול השואה", מסכם כוכבא, "הוא שעליתי לישראל, התחתנתי, הולדתי ארבעה ילדים, יש לי 12 נכדים ועוד אחד בדרך. לפני שלושה חודשים נסענו - אשתי, אני וארבעת ילדינו - לטיול שורשים. התחלנו באושוויץ־בירקנאו, שם נספתה אימי, ביקרנו בקרקוב ובוורשה, ומשם עברנו להולנד. ביקרנו בבית שבו הוסתרתי, ובעוד מקומות שבהם חיו בני המשפחה המורחבת של הוריי. הטיול היה ביוזמת הילדים שלנו, ואיתם סגרתי מעגל בחיי".