אקטיביסטים עם פוטנציאל. פעילות של תוכנית השגרירים | צילום: יח"צ שותפויות רוטשילד

מי לא היה רוצה להתעורר בבוקר של 'אחרי החגים' אל מציאות חברתית משמחת, לשפשף עיניים ולגלות שבזמן שנחנו, נפשנו וחיסלנו את תווי השי, מישהו פיזר אבקת קסמים על החברה הישראלית והפך אותה לטובה יותר, להוגנת יותר, לכזו שחיה בשלווה עם כל מגזריה, מכבה כל גץ אלימות וקופצת מייד, בדום מתוח, כשהחלשה או כשהחלש זקוקים לחיזוק, לארגז מזון או סתם להזדמנות שווה?

אבל חלומות חברתיים, אתם יודעים, צריכים משוגעים לדבר. שיבער להם מבפנים. שיסחפו אחריהם אחרים. נו, מנהיגים צעירים.
בימים אלו פותחים הסטודנטים שנת לימודים חדשה בדרך לתואר הנחשק, ומתברר שעבור חלקם ההשכלה האקדמית היא רק חתיכה מהסיפור. 300 שגרירים ושגרירות אקטיביסטים עם פוטנציאל מנהיגות נבחרים בכל שנה לתוכנית ייחודית שמחברת אותם לעשייה במיזמים קהילתיים ומכשירה אותם לתפקידי מפתח בחברה הישראלית.

תוכנית שגרירי רוטשילד פועלת במוסדות להשכלה גבוהה בפריסה ארצית. הקימה אותה קרן אדמונד דה רוטשילד כתוכנית הדגל של הקרן, המקדמת פילנתרופיה ועשייה חברתית בתחומי ההשכלה הגבוהה. היא מתחילה כעת את השנה העשירית לקיומה ומיועדת לצעירים השואפים להוביל שינוי חברתי, לפעול לצמצום פערים ולהיות דור המנהיגים והיזמים הבא של החברה הישראלית בכל התחומים.

"ייחודה של התוכנית הוא שילוב בין מנהיגות חברתית לפיתוח אישי, אקדמי ותעסוקתי בזמן הלימודים הגבוהים", מסבירה ענת נחמיה־לביא, מנכ"לית ארגון שותפויות רוטשילד. "משתתפי התוכנית פועלים בקבוצות בתוך המוסדות האקדמיים. הקבוצות עורכות מפגשים שבועיים, סמינרים, משימות ומיזמים חברתיים שהשגרירים מנהלים. כל זאת לצד פרקטיקום בארגונים חברתיים מגוונים. הם זוכים גם למלגת לימודים וקיום המאפשרת להם לפעול ולהשפיע בצורה המיטבית".

בקרב הצעירים המבטיחים וחדורי המוטיבציה ישנם לאורך שנות פעילות התוכנית לא מעט קיבוצניקים שהתחברו לערכים שהיא מיישמת. פגשנו ארבעה שגרירים עסוקים כדי לשמוע מה בדיוק הם עושים, ואיך השפיע הקיבוץ על הבחירה האישית בנתיב של אחריות חברתית עם ראש גדול. 

נועם גולדברג (28), רמת השופט 

נועם גולדברג. "הגיוון המגדרי על מגרש הכדורגל חשוב יותר מהניצחון"

שם הכול התחיל: נולד וגדל ברמת שופט. סטודנט לתואר ראשון בחינוך ורב־תחומי במסלול מגדר, סביבה וחברה במכללת תל־חי. כילד, מודה גולדברג, הוא לא כל כך מצא את עצמו בבית הספר, אבל חינוך בלתי פורמלי וספורט היו מאז ומעולם קרובים לליבו. "מגיל צעיר היה החינוך 'הדבר' שלי. עבדתי כמעט עם כל השכבות בקיבוץ, מפעוטון ועד תיכון". הניסיון שצבר במגרש הביתי, במערכות החינוך הקיבוציות, היה הבסיס להמשך הדרך.

לאחר השירות הצבאי יצא לתוכנית "נטעים", תוכנית חקלאית־חינוכית ברמת הגולן. כשהבין שהוא רוצה לקחת את האהבה לחינוך צעד קדימה, עשה קאמבק ל"חברת הנעורים רעות", המוסד החינוכי שבו גדל, והפעם כאיש חינוך. נוסף על כך עבד בבית ספר בליווי ילד המתמודד עם אוטיזם.

"החוויה הפרטית שלי כתלמיד לא הייתה פשוטה. לא הסתדרתי במערכות הפורמליות, ולכן כשהתחלתי ללוות תלמידים בבתי הספר זו הייתה סגירת מעגל, חוויה פוקחת עיניים. למדתי להכיר את המערכת, ואני מודה שהתאהבתי בה והבנתי שזה מה שאני צריך לעשות - ללמוד חינוך. הבנתי שהמקום להשפיע ולהוביל שינוי הוא מתוך המערכת, לא מבחוץ".

רגע לפני שהחל את לימודיו בתל חי, נחשף דרך חבר מהקיבוץ לתוכנית "שגרירי רוטשילד" ולארגון "שער שוויון" שבו הוא פועל כיום. "התוכנית היא פלטפורמה שמעניקה לי את כל הכלים והידע כדי ליישם פרקטיקה של שינוי חינוכי וחברתי, כך שהאחריות לעשות עוברת אליי".

התפקיד בתוכנית: שער שוויון הוא ארגון המפעיל קבוצות כדורגל בפריפריה החברתית והגיאוגרפית תוך כדי מתן דגש על שוויון מוחלט בין הספורט לחינוך. גולדברג החל את דרכו בארגון כמאמן וכמנהל קבוצה בקריית שמונה. השנה הוא יהיה רכז הפדגוגיה של הארגון במחוז גליל עליון.

מה עושים: "המטרה שלי עם ההצטרפות לתוכנית הייתה לשלב בנות בקבוצות". בכלל, מגדר הוא נושא שמעסיק אותו ומוביל את הלמידה והעשייה שלו בתוכנית השגרירים ובתא לשוויון מגדרי שאליו הצטרף במכללה. "שילוב של בנות בקבוצות כדורגל דורש מאמץ רב, ובעיקר הטמעה של תהליכים חינוכיים. חשוב לי שבכל רגע נתון תהיה על המגרש בת אחת לפחות".

גאווה: "בעיניי, הגיוון המגדרי על המגרש חשוב יותר מהניצחון. השילוב של תפיסות מגדריות בספורט הוא בעצם הפרקטיקה של כל מה שאני מאמין בו - לייצר שינוי בפועל".

בין הקיבוץ לעשייה חברתית: "יש משהו בהתבגרות בקיבוץ, במקום הפתוח והמאפשר שהרגשתי שהיה לי, שיכולתי להתנסות בו, לטעות ולהבין מהם הדרך והכיוון הנכונים עבורי. הפתיחות הזאת מתאפיינת בעיקר במסגרות החינוך הבלתי פורמליות בקיבוץ, אך גם בבתי הספר. אתה מקבל מקום להיות מי שאתה. אני לא יודע אם זה היה מתאפשר לי אילו הייתי גדל במקומות אחרים".

מחנך על המגרש ב"שער שוויון". "שילוב של בנות בקבוצות כדורגל דורש מאמץ רב"  (צילום: שער שוויוון)

נתאי בר (26), מנרה

נתאי בר. "אוספים את הפירות והירקות רגע לפני שהשוק נסגר"

שם הכול התחיל: בן קיבוץ שגדל והתחנך במנרה. בבית ההורים הוא זוכר מאז ומעולם שיח פוליטי וערכי, פתוח ומעצב, שכנראה הוביל אותו בטבעיות לבחור בלימודי פוליטיקה, ממשל ופילוסופיה באוניברסיטת בן־גוריון בנגב.

העזרה לזולת והסיוע לחלשים בקהילה ובחברה הובילו אותו תמיד, אך כשהתבגר הרגיש שלא תרם די בעשייה החברתית וחיפש היכן יוכל להגביר את מעורבותו. מפגש מקרי ובעיתוי הנכון עם תוכנית שגרירי רוטשילד סלל את הדרך לקום ולעשות, ומאז הוא שם, מחובר חזק.

התפקיד בתוכנית: בר מוביל את פרויקט סל"ק - סטודנטים למען הקהילה - מיזם של חלוקת מזון למשפחות נזקקות באמצעות הצלת מזון ותרומות, ומתחיל שנה שנייה בניהול הפרויקט.
"נחשפתי לפרויקט במקרה, ממש בתוך שגרת החיים בשכונה שבה אני גר בבאר שבע, ומייד התחברתי. יום אחד ראיתי קבוצה של אנשים עם ארגזי ירקות ופירות, ולא ממש הבנתי מי הם ומה בדיוק הם עושים. בדיעבד גיליתי שהגעתי למה שאנחנו מכנים 'רחבת המיון'".

מה עושים: "בכל יום שישי נפגשים המתנדבים בשוק העירוני בבאר שבע רגע לפני שהוא נסגר, ואוספים מהבסטונרים את הפירות והירקות שהם לא הצליחו למכור, לפני שהם זורקים אותם. את כל מה שאספנו אנחנו משנעים לרחבת המיון ושם אורזים. מעבר לסיוע למשפחות שידן אינה משגת, הפרויקט הוא גם אמצעי להצלת מזון כדי למזער את הבזבוז האדיר. את הפירות והירקות שלא מועברים למשפחות אנו תורמים לחווה ביישוב טנא עומרים".

בפרויקט סל"ק. "התגבשה קהילה של מתנדבים מכל הגילים בשכונה" (צילום: יח"צ שותפויות רוטשילד)

לצד הצלת הסחורה הטרייה מהשוק אוסף נתאי עם המתנדבים תרומות מזון ממאפיות מקומיות. נוסף על כך הם קונים מכספים שנתרמים לפעילות הפרויקט מוצרי יסוד בסיסיים. את מארזי המזון מחלקים בכל שבוע ומגיעים לכמאה משפחות ברחבי העיר.

גאווה: "את ארגון סל"ק הקים חיים ברגר, שהיה שגריר בתוכנית. הפרויקט צמח מתוך צורך, וסטודנטים נוספים נחשפו אליו באמצעות ילדים שאותם ליוו כחונכים בפר"ח - פרויקט חונכוּת. הם גילו שאחרי הסיוע בלימודים, הילדים שהם מלווים חוזרים הביתה ואין להם מה לאכול, וכך קם הפרויקט. כיום הוא רחב ומספק מענה לכ־300 משפחות. אני חושב שההצלחה הגדולה של סל"ק היא בכך שהוא הפך לפרויקט של הקהילה ולא רק של סטודנטים. התגבשה סביבו קהילה של מתנדבים מכל הגילים בשכונה. המפגש הישיר ביו כל המתנדבים, הצעירים והוותיקים, מרגש וממלא באופטימיות".

בין הקיבוץ לעשייה חברתית: "חוויית הגדילה בקיבוץ בקהילה רב־גילית מייצרת חשיפה גבוהה שלנו זה לזה, וגם למשפחות של כל אחד. המעורבות בקיבוץ היא טוטלית, ולכן נחשפים גם לקשיים של כולם. אני חושב שזה מפתח רגישות ייחודית. יש גם משהו בדור שלנו, במעבר בין החברה הקיבוצית המסורתית לזו המתחדשת, שהטמיע בנו פתיחות, קבלה, הכלה ומעין יכולת להתמודד עם מורכבויות שעבור הדורות הקודמים היו מאתגרות יותר".

טליה וקשטיין (28), עינת

העצמת נשים פלסטיניות במרחב שבו הן סובלות מדיכוי. טליה וקשטיין

שם הכול התחיל: שתי אחיות שיגרה משפחת וקשטיין מעינת לתוכנית - טליה וגאיה. הראשונה שהתייצבה הייתה טליה, שסיימה לפני מספר חודשים לימודי ספרות כללית ותוכנית "אמירים" למצטיינים במדעי הרוח באוניברסיטה העברית.
המעורבות החברתית בבית משפחת וקשטיין היא חלק בלתי נפרד מהחיים, ובעיקר הסוגיה המדינית והחיים המשותפים שלנו עם הפלסטינים. כבר בתיכון השתתפו גאיה וטליה בקבוצות מנהיגות שמטרתן ליצור הידברות וקשר בין יהודים ישראלים, ערבים אזרחי ישראל, פלסטינים ואמריקאים.

לפני גיוסה לצה"ל למדה טליה במכינת הנגב בשדה בוקר. בצבא שירתה כקצינה בחיל החינוך. לקראת לימודיה באוניברסיטה חיפשה מסגרת קבוצתית שניתן לפעול בה עם אנשים הרוצים להשפיע על מה שקורה בחברה הישראלית.

התפקיד בתוכנית: הייתה פעילה בתנועה לאיכות השלטון וב'נשים עושות שלום' - שם הקימה את תא הצעירות של התנועה. "נשים עושות שלום הוקמה ברובה על ידי אימהות ונשים מבוגרות, ולכן הן נתקלו בקושי לגייס צעירות, ובעיקר סטודנטיות, למהלך השינוי שהן מובילות. מתוך הבנה שצריך להתאים את השפה ואת המסגרת, הובלתי בנייה של אסטרטגיה ופעילות שתאפשר גם לצעירות להשתתף בעשייה המדהימה של הארגון".
נוסף על כך הצטרפה לעמותת ליסאן ולפרויקט "מדברות עברית", שם היא בחרה להמשיך ולעבוד כמרכזת פרויקטים וקהילה גם לאחר סיום לימודיה.

מה עושים: "מדברות עברית" הוא פרויקט המספק קורסי עברית מסובסדים לנשים פלסטיניות ממזרח ירושלים. הפרויקט פועל מתוך תפיסה של צדק לשוני, תפיסה שלפיה שפה היא כוח. המרחב הירושלמי והמצב הפוליטי מזמנים אתגרים והתמודדויות לא פשוטים עבור רבות מהנשים הללו, והדגש בלימודים הוא עברית שימושית ויום־יומית מוכוונת תעסוקה. לפרויקט יש גם היבט מגדרי פמיניסטי של מתן כוח והעצמת נשים במרחב שבו הן סובלות מדיכוי כפול, בהיותן פלסטיניות ונשים גם יחד.

בפעילות "מדברות עברית". "המפגש האנושי הוא ייחודי ומרגש"  (צילום: יח"צ שותפויות רוטשילד)

לאורך השנה מפעילה התוכנית גם קורסי ערבית לצוותי רפואה. "השפה היא לעיתים מכשול שמפריד בין חיים למוות", מסבירה טליה, "ולכן יש חשיבות גדולה גם בלימוד הערבית, בייחוד כשמדובר באבחון הראשוני של צוות מד"א שמגיע לטפל בחולה במצב חירום".

גאווה: "המפגש האנושי בפרויקט הוא ייחודי ומרגש. המציאות הישראלית מציבה מחסומים וחומות בין קבוצות ומגזרים שונים, וקשה לייצר אינטראקציות ומפגשים במסגרות שאינן מאורגנות. ברגע שהמפגש מצליח הוא מיוחד מאוד, עוצמתי ומלא טוב, שונה בתכלית מהשיח שאנחנו חשופים אליו בתקשורת ובפוליטיקה, שיח שרווי בהפרדה ובהסתה".

בין הקיבוץ לעשייה חברתית: "במהלך השינוי וההפרטה של עינת נחשפתי לתהליך שבו הקיבוץ - שהיה מסגרת חזקה מאוד מבחינה אידיאולוגית בדור הסבים וההורים - משתנה ועובר תהליך של שבר. החברה הקיבוצית, ובפרט בני גילי, חיפשה מסגרת ערכית מארגנת מחדש, משום שהעולם הערכי שגדלנו עליו התפרק. נאלצנו למצוא מסגרות אחרות כדי לתרום בהן ולעשות בהן טוב. נחשפתי למציאות ולסוגיות חברתיות דרך החברים הבוגרים ממני בקיבוץ. כך, מגיל צעיר, זו הפכה להיות משימת החיים שלי".

טליה וגאיה וקשטיין. גדלו על כבוד לזכויות אדם

גאיה וקשטיין (26), עינת

יוצרים חיבורים ומגשרים על הסטיגמות הקיימות. גאיה וקשטיין

שם הכול התחיל: לגאיה וקשטיין, סטודנטית לעבודה סוציאלית באוניברסיטת חיפה, הייתה היכרות מוקדמת עם התוכנית בזכות אחותה טליה. גם היא מן הסתם ספגה מגיל אפס מעורבות חברתית כשפת אם ואב, והתחנכה בבית קיבוצי שרחש כבוד לזכויות אדם ולחיים משותפים לשני עמים.
כבר בנעוריהן, בין שלל הפעילויות, התנדבו יחד האחיות לבית וקשטיין במרפאה הפתוחה של רופאים למען זכויות אדם שפעלה ביפו. גם לחוויה זו הייתה השפעה מעצבת על הבחירות שלהן בחייהן הבוגרים.

גאיה יצאה לשנת שירות דרך תנועת תרבות בחיפה. בצבא שירתה כמפקדת בגדנ"ע בג'וערה, ולאחר מכן כקצינה של מורות ומורים חיילים. הבחירה בלימודי עבודה סוציאלית הייתה המשך טבעי.
"זה תחום שמשתלב עם הערכים שמובילים אותי בחיים, עם הניסיון לתרום בכל מה שקשור בצמצום פערים בחברה הישראלית. נראה לי שבלימודי העבודה הסוציאלית מבינים כיום כי צריך לתת מענה לאנשים מתוך ראייה שהם שותפים לדרך, לא מטופלים".

"אף על פי שבלימודי העבודה הסוציאלית יש הכשרה מעשית, רציתי להמשיך וללמוד על החברה הישראלית ולתרום בעשייה חברתית־קהילתית ביום־יום, לפעול בקבוצה שמעורבת באמת מכל הקבוצות והמגזרים השונים בחברה הישראלית. בתוכנית שגרירים למדתי להכיר אנשים מעבר לכותרות ולסטיגמות. זו ממש חוויה פוקחת עיניים".

התפקיד בתוכנית: בשנה הראשונה פעלה בארגון "פעמונים", המעניק ליווי כלכלי למשפחות. בהמשך השתלבה בארגון שאג"י - שבט אחים גם יחד - בסניף היהודי-ערבי בחיפה, והחל מהשנה היא רכזת הסניף. "זו יוזמה שצמחה מסטודנטים בעקבות נאום ארבעת השבטים של נשיא המדינה רובי ריבלין בשנת ה־70 למדינת ישראל. לכן הייתה המטרה ליצור מיזם שיקרב בין השבטים השונים בחברה הישראלית. לארגון יש קבוצות שונות של חילונים ודתיים וגם קבוצות של ערבים ויהודים שנפגשות ביחד".

מפגשים מקרבים. "הדרך הטובה ביותר לצמצם פערים" (צילום: יח"צ שותפויות רוטשילד)

מה עושים: "אנחנו נפגשים בכל יום שישי, סטודנטים מהטכניון ומאוניברסיטת חיפה עם תלמידים בבית הספר שיזף אל־מותנאבי. הם מלמדים אותנו ערבית ואנחנו מתרגלים איתם עברית - קריאה, כתיבה וחיזוק הביטחון שלהם בשיחה. נוסף על כך אנחנו לומדים על התרבויות השונות דרך פעילויות מגוונות".

גאווה: "התאהבתי במיזם ובקשרים המיוחדים שנוצרו שם בין הסטודנטים לתלמידים. אני מאמינה שהמפגש וההיכרות הבלתי אמצעית הם הדרך הטובה ביותר לצמצם פערים. ככה יוצרים חיבורים ומגשרים על חוסר ההיכרות ועל הסטיגמות הקיימות; ככה מייצרים שינוי אמיתי".

בין הקיבוץ לעשייה חברתית: "מהחיים הקיבוציים שאבתי את הרצון לעבוד עם אנשים וגם את האמונה שקהילה היא כוח. זו גם הבחירה להיות חלק מהשגרירים - להיות חלק מקבוצה שמנסה ליזום ביחד ולשנות. אני מקווה שגם בעתיד אהיה חלק מקהילות שיצליחו לעשות דברים חשובים ומשפיעים".