(צילום: דיגו הדר)

ביום שישי חגגה החברה המבוגרת ביותר בדפנה יום הולדת תלת־ספרתי כמעט בלתי נתפס והגאווה גדולה. חיינקה גלעד, אחרונת דור המייסדים של הקיבוץ הצפוני, בת 108 (!) ובגילה המופלג היא ממשיכה להפתיע בשמחת חיים ובראש צלול.

בנה אליק גלעד, חבר דפנה גם הוא, מוצא חיבור מעניין בין אימו לבין הקיבוץ. "באופטימיות המדבקת שלה", הוא אומר, "היא מסמלת את הקיבוץ, שלמרות המשברים שעבר בדרך - דבק בחיים ובשמחת החיים".

אז ברור שאין סמלי מכך שאת הברכה המרגשת ביותר בחגיגות ה־80 לדפנה תישא חיינקה. הקטע המצולם שבו היא שרה את "שורו, הביטו וראו" וסוגרת במזל טוב לקיבוץ, הוקרן במופע המרכזי וסחט מחיאות כפיים רועמות והתלהבות גורפת.

קיבוץ דפנה שבעמק החולה מציין השנה 80 שנה להיווסדו בשורה של אירועים והפקות, בהם תערוכה של אומני המקום בעבר ובהווה, מפגשי מחזורים ואירוע גדול בהפקה עצמית שבו השתתפו עשרות חברים וילדים מול קהל ביתי אוהד במיוחד.

החגיגות בדפנה. שורה של אירועים והפקות (צילום מתוך עמוד הפייסבוק של הקיבוץ)

חיינקה, זקנת השבט, הגיעה לקיבוץ בגיל 22 בשנת 1932, כשזה עוד התגבש כגרעין הכשרה בגבעת מיכאל. בעשרים השנים האחרונות היא מתגוררת בבית הסיעודי שבקיבוץ, עטופה במשפחה גדולה. "אנחנו שלושה ילדים", מספר בנה הבכור אליק, "שהביאו לאמא ולאבא, שנפטר בשנת 1987, תשעה נכדים, ואלו הולידו עשרים נינים ונינות. אחיה של אמא, שהיה מבוגר ממנה, היה זה שקרא לה להצטרף להכשרת דפנה בגבעת מיכאל. בהכשרה היא הכירה את אבא, ושם הם נישאו. אני נולדתי בשנת 1938. שנה לאחר מכן עברו חברי ההכשרה, והוריי בתוכם, לישוב הקבע של דפנה כחלק ממבצע חומה ומגדל. בתחילת דרכה בקיבוץ היתה אימי מבשלת במטבח הילדים, ולאחר מכן עברה לעבוד עם הילדים מגיל גן עד י"ב - עבודה שבה התמידה שנים רבות, עד 1972. אחרי כן עבדה במפעל הנעליים, ורק בגיל 97 פרשה לפנסיה".

מה סוד אריכות החיים של אמא?
"הייתי מכנה את זה אופטימיות חולנית. היא הביטה על הכל דרך משקפיים ורודים. היא ידעה להעמיד אנשים על מקומם, אבל תמיד באהבה וברוח טובה".

חיינקה גלעד. מביטה על הכול דרך משקפיים ורודים

ומה סודו של דפנה חוץ מהדן הזורם בשטחו? ננסה לבחון בקצרה, מאז ועד היום: מייסדיו היו עולים מליטא, מגרמניה ומפולין. בחסות הקיבוץ המאוחד הם הקימו בשנת 1932 קבוצת הכשרה בגבעת מיכאל שליד נס ציונה. שבע שנים לאחר מכן תפחה הקבוצה לכמעט 250 איש, ובמאי 1939 עלתה על הקרקע שעליה יושב הקיבוץ כיום. בתחילה הוא נקרא "מצודת אוסישקין א'", אך אנשיו הביעו התנגדות והשם הוחלף לדפנה - כשם העיר הקדומה ששכנה באזור.

דפנה היה הקיבוץ הראשון שניסה לפתח ענף של גידול קנביס לצורכי תעשיית החבלים. בשנות הקמת המדינה וגם במלחמות שלאחר מכן סבל הקיבוץ הקרוב לגבול לבנון מהתקפות רבות של ירי קטיושות ומהפגזות. בשנת 2000 עבר דפנה שינוי לקיבוץ מתחדש. אוכלוסיית הוותיקים ממשיכה להתנהל בצורה הישנה בערבות של כלל החברים.

דפנה. קיבוץ ובליבו נחל (צילום: שירלי זינגר)

המותג המזוהה עם דפנה היה מפעל הנעליים והסנדלים. בשנת 2009 עבר לשליטת "טבע נאות" של נאות מרדכי עם מניות מיעוט לקיבוץ עצמו. גם מפעלים נוספים לא שרדו את צוק העיתים והמשברים הכלכליים, וכיום יש לדפנה ענף תיירות בשם "דגי דפנה" וגם מסעדת דגים מצליחה.

ואי אפשר לחגוג 80 בלי אומנות. תערוכה מיוחדת של אומני דפנה הוצגה במסגרת החגיגות. תחת השם "פעם היה פה הר" (כשם שיר שכתבה האוצרת חיה אור על דפנה) התקבצו 11 אומנים כדי להציג עבודות בהשפעתם ובהשראתם של המקום והזמן. "לפתע התברר שקו וכתם יודעים לספר את סיפורו הפתלתל של הקיבוץ ולחדור ללבבות", מציינת חיה אור. "חוויות, זיכרונות, הרהורים ומסרים שעלו מהעבודות קישרו בין אדם לחברו, בין החיים לאומנות".

מזל טוב דפנה, מזל טוב חיינקה. לחיי הבריאות והאומנות!