איה שגיא (צרעה), מנהלת מחלקת המתנדבים בתנועה הקיבוצית, כבר רגילה שחברי קיבוצים שואלים אותה בפליאה אם עדיין יש מתנדבים בקיבוצי התנועה. אז זהו, שיש, אבל מעט. אין אלו עשרות אלפי המתנדבים שהגיעו בשנות השישים, השבעים והשמונים של המאה הקודמת. כ־400 אלף צעירים מרחבי העולם באו לישראל ב־52 שנות קיומה של תוכנית המתנדבים. כיום מדובר על 650 מתנדבים בלבד הנמצאים ב־23 קיבוצים, שהם פחות מעשירית מקיבוצי התנועה.

לנוכח המציאות המשתנה הוחלט במחלקת המתנדבים על מהלך חדש. בפעם הראשונה מאז שהחלה לפעול תוכנית מתנדבי חו"ל בקיבוצים, הוחלט ליצור תכנית עבודה שנתית שאותה יעברו כל המתנדבים בכל הקיבוצים. בכל קבוצה יינתנו דגשים והרחבות על הדברים המיוחדים לאותו קיבוץ.

מתנדבים גרסת 2019. יוצאים להכיר את הארץ, לא רק עובדים ושותים בירה בפאב

"בחמש השנים האחרונות, מאז צוק איתן, יש ירידה הדרגתית אך יציבה במספר המתנדבים", מסבירה שגיא את הרקע להחלטה על יצירת תוכנית העבודה האחידה. "התחלנו לחשוב מה אנחנו עושים עם המגמה הזאת. הסיבה לירידה היא לדעתי לא רק המצב הפוליטי־מדיני־ביטחוני והאופן שבו מדינת ישראל נתפסת בעולם. מעבר לכך, יש כיום תחרות הולכת וגדלה בין תוכניות התנדבות בעולם כולו.

"נכון, בשנות השישים והשבעים היינו סוג של סטרטאפ ייחודי בנושא ההתנדבות, כשפתחנו את ביתנו הקיבוצי לאנשים מכל העולם שבאו אלינו. כיום אנחנו עדיין מפורסמים כמותג בתחום ההתנדבות, אבל צריכים להתחרות עם מאות תוכניות בין־לאומיות של התנדבות ברחבי העולם, וגם עם תוכניות התנדבות בישראל שאינן בקיבוצים. נוסף על כך חל שינוי בתפיסת העולם של המתנדב בימינו. בעבר הונע המתנדב מהרצון להכיר עולם, לפגוש אנשים אחרים וצורות חיים אחרות. אחר כך זה השתנה לרצון לעזור לאוכלוסיות מוחלשות ולבעלי צרכים מיוחדים. כיום המתנדב מחפש חוויה בעלת משמעות שההתנדבות נותנת לו. לא רק להיות משמעותי למקום שהוא מגיע אליו, אלא גם לקבל מהמקום הזה כלים לחיים, כמו אחריות, עצמאות, הכרת האחר ומנהיגות, ולהוסיף את ההתנדבות לרזומה שלו".

איה שגיא. נכיר להם אוכלוסיות שונות שיש לנו בארץ

איך מקנים להם את כל זה?
"החלטנו לייצר תוכנית העשרה חינוכית שנתית, שתספק את הכלים שיסייעו למתנדב להכיר ולחזק את עצמו, וגם תתרום לקיבוץ מתנדב איכותי יותר. אדם שמשקיעים בו יותר יודע להעריך את זה, ונוטה להחזיר את ההשקעה בו במעורבות, בהגדלת ראש ובתרומה רבה יותר לקיבוץ ולקהילה. זה עוזר להסיר את הגדֵרות בין המתנדבים לקיבוץ, והופך אותם משני מחנות לגוף אחד".

ארגז כלים
השינוי, לדברי שגיא, הוא בעובדה שאם עד היום כל קיבוץ וכל רכז מתנדבים בחר אֵילו תכנים לתת למתנדבים (אם ובכמה טיולים, הרצאות או ערבי תרבות לשתף אותם), הרי שכעת מחלקת המתנדבים מעוניינת ליצור האחדה בהיקף הפעילות ובתכנים העקרוניים שיועברו לכל מתנדב, ויהוו עבורו ארגז כלים שבו ישתמש כשגריר של מדינת ישראל כשישוב לארצו. המחלקה מתכוונת גם לפקח על כך שהתוכנית אכן תועבר בשטח, והמתנדבים יקבלו בכל קיבוץ את הכלים הללו בשיתוף הקיבוץ ורכזי המתנדבים. "בימים אלו אנחנו מעבירים ימי עיון", מציינת שגיא, "והכוונה היא לשתף בתהליך הזה את רכזי המתנדבים, מנהלי הקהילה ומנהלי השירותים, ואחרי זה לבנות תוכנית עבודה שנתית לכל קיבוץ בשיחות אישיות עם רכז המתנדבים של אותו קיבוץ".

מה יהיו התכנים העיקריים בתוכנית?
"אנחנו נדבר על הייחודיות של קיבוץ, של קהילה ושל קואופרציה. נְלמד על הציונות, על ההתיישבות ועל היהדות כתרבות. נכיר להם אוכלוסיות שונות ומגוונות שיש לנו בישראל, ונעסוק גם בדמוקרטיה, בביטחון ובחקלאות המתקדמת בארץ. נקנה למתנדבים כלים אישיים באמצעות סדנאות בדגש על מנהיגות ואחריות, ונקיים לפחות שישה סיורים יומיים להיכרות עם החברה בישראל, נוסף על הטיולים הארוכים יותר. נבנה גם מערכת ליווי לרכזי המתנדבים, הן באמצעות מנטורים בדמות רכזים ותיקים, והן בפעילויות אזוריות משותפות למספר קיבוצים".

איך הגיבו רכזי המתנדבים בימי העיון על התוכנית החדשה?
"היה רצון לחשוב ולהבין את המהלך הזה. לא הובעה התנגדות לרעיון, כפי שקורה לפעמים כשמציגים תהליך של שינוי. כרגע הרעיון נמצא בשלב הגולמי, אבל ברור שאין כוונה לקחת מהרכזים את הסמכות של העברת התכנים. הסברנו שאם רכז מרגיש שהוא לא מתחבר לסוג כזה של הפעלה או הנחיה, אנחנו נספק גורם חיצוני, או שחבר אחר מהקיבוץ שלו יעשה זאת. זה לא יבוא על חשבון המתנדבים מאותו קיבוץ".

את מציגה כמטרה שהמתנדבים יהפכו לשגרירים של הקיבוץ, של התנועה הקיבוצית ושל מדינת ישראל. איך עושים זאת במצב שבו רוב חברי הקיבוצים אינם שלמים עם מדיניות ממשלת ישראל?
"קודם כל, אני מחויבת לערכים שאני מאמינה בהם. אני פעילה של התנועה הקיבוצית, ואני מרגישה שלמה עם הקניית הערכים התנועתיים, ובהם דמוקרטיה, ליברליות, הומניזם, כבוד האדם, העבודה, קואופרציה וציונות, שרוב בני האדם יכולים להזדהות איתם. אני לא מרגישה שמדינת ישראל שוללת את הערכים האלה, ואני גם לא מרגישה שאני צריכה להעביר למתנדבים נושאים כמו מדיניות החוץ של מדינת ישראל, שאני לא מכירה אותה. גם לא מצפים ממני שאפעל כעובדת בשירות הממשלתי".

שגיא לא שמעה על ניסיונות של פעילי BDS לשכנע מתנדבים לא להגיע לארץ, אבל שמעה מהם על תגובות אנשים מסביבתם הקרובה, שהביעו דאגה כששמעו על רצונם להגיע לישראל, הנתפסת כמקום מסוכן. "כיום יש קיבוץ אחד בעוטף עזה שקולט מתנדבים, ואנחנו משבצים אליו רק את מי שמרגיש נוח עם זה. מי שמגיע לשם לא עוזב, ויש גם כאלו שחוזרים לקיבוץ הזה פעם נוספת".

היא גם זוכרת זמנים אחרים. כשרק נכנסה לתפקידה, לפני כעשר שנים, היו בטיפולה כ־1,200 מתנדבים. כיום יש כאמור רק כמחצית המספר הזה, כ־650 בשנה. בשנות תור הזהב של תוכנית ההתנדבות בקיבוצים היה מקור המתנדבים בעיקר ארצות סקנדינביה, אירופה וצפון אמריקה, והצבע הבלונדיני שלט. כיום הם מגיעים עדיין מצפון אמריקה אך גם מאסיה (קוריאה הדרומית וסין) ומדרום אמריקה. "ממזרח אירופה אין הרבה, הם לא נמשכים לתוכנית הזו", היא אומרת.

ימי הזוהר של המתנדבות והמתנדבים. כשהבלונד שלט

במה המתנדבים עובדים כיום? איזה יוזמות מיוחדות יש בקיבוצים שקולטים אותם?
"הם עובדים בענפים דומים לאלו שבהם עבדו בעבר: ענפי שירות, חקלאות, תעשייה ותיירות. אין בזה שינוי משמעותי. מבחינת יוזמות זה תְלוי קיבוץ. בעיקר הם יוצאים לטיולים כפי שהיה בכל השנים. אין משפחות מאמצות למתנדבים, אבל נוצרים יחסים אישיים במקומות העבודה ובמקומות הבילוי המקומיים".

אילו תגובות את שומעת מהמתנדבים?
"ההוכחה הכי טובה לזה שזו חוויה מוצלחת עבורם, היא העובדה שהם מאריכים את שהותם בקיבוץ או חוזרים פעם נוספת. בסך הכל, במרבית המקרים החוויה שלהם טובה וחיובית מאוד, וכיום אפשר למצוא בפייסבוק שלנו הרבה מתנדבים שכותבים שזו היתה החוויה המכוננת של חייהם. הם מספרים שזו היתה חוויה משמעותית מאוד, שלפעמים השפיעה על שינוי המסלול המקצועי שלהם, זימנה להם היכרות עם חברי נפש, והותירה אצלם פינה חמה למדינת ישראל".

ב־52 שנות מפעל ההתנדבות בקיבוצים, נוצרו אלפי זוגות של מתנדבים עם חברי קיבוצים, שנישאו ובנו את ביתם בקיבוץ או מחוצה לו. "יש עדיין זוגות כאלו", מאשרת שגיא, "אבל בניגוד לעבר, קשה יותר לבן זוג שאינו יהודי להישאר בארץ. כיום המדיניות של משרד הפנים נוקשה יותר, וזוגות כאלו צריכים להיאבק על זכותם לחיות יחד בישראל".

איפה האירופים?
הלל דן (40) משמש בשלוש השנים האחרונות בתפקיד רכז המתנדבים בקיבוצו עין חרוד איחוד. 11 המתנדבים משולבים במספר ענפים, בהם הנוי, חדר האוכל, האירוח הכפרי, המכבסה, הגד"ש והכלבו. "ארצות המוצא של המתנדבים שונות מאלו שהיו בעבר", מציין דן. "בעבר הגיעו תשעים מאחוזים מהמתנדבים מאירופה. כיום בקבוצה שלנו יש רק שתי אירופיות. השאר מגיעים מדרום אפריקה, מארצות הברית, מאוסטרליה ומקוריאה הדרומית. בקבוצות קודמות היו לנו גם דרום אמריקאים וסינים".

הלל דן. המתנדבים מאושרים וגם חברי הקיבוץ מרוצים

אתה עובד איתם על פי תוכנית שנתית?
"אני עובד על פי תוכנית שאני פיתחתי, והם מקבלים אצלנו תנאים מעולים. עין חרוד איחוד הוא קיבוץ עשיר, ואין לנו מטרה להרוויח כסף על המתנדבים. הכסף שהענפים משלמים תמורת העבודה שלהם מושקע בפעילות וברמת החיים שלהם. על פי התקן הם צריכים לקבל 600 שקלים דמי כיס לחודש, ואנחנו נותנים להם 1,200 שקלים. התקן אומר לתת להם טיול אחד בחודש, ואנחנו נותנים להם טיול בכל שבוע. ראיתי שאין בעיה שמתנדב ינהג ברכב, וככה הם מטיילים בעצמם בארץ במכוניות של הקיבוץ. אני חושב שהתוכנית האחידה תשמור על זכויות המתנדבים, וזה טוב".

מה אתה חושב על התוכנית להקניית ערכים ולהיכרות עם ישראל?
"יש אצלנו מישהי שמרצה להם על ישראל, והם מעורבים בכל החגים בקיבוץ. אני חושב שזה רעיון טוב שכל הקיבוצים יהיו מחויבים לפעילות כזו".
דן מספר שהוא מקבל תגובות חיוביות מאוד מהמתנדבים. "העובדה היא שהם באים לחודשיים עד שלושה", הוא אומר, "ונשארים חצי שנה ואפילו שנה. הם מאושרים בקיבוץ ובישראל, וגם חברי הקיבוץ מרוצים מהעבודה ומהחברה שלהם".

ג'ונדרי פון אסבייכן / עין חרוד איחוד

ג'ונדרי פון אסבייכן (25), הגיע כמתנדב מדרום אפריקה, ועובד בגד"ש של עין חרוד איחוד. "החלטתי כאדם צעיר להכיר קצת את העולם, לפני שאני מתמסד וקונה בית", הוא מספר. "עניין אותי להכיר ארצות שונות ותרבויות אחרות. סרקתי באינטרנט אפשרויות שונות לטייל לזמן ארוך יחסית ובעלות לא גבוהה. חשבתי מייד על שילוב של טיול ועבודה. ראיתי הצעות מעמותות בארצות הברית ובאוסטרליה, אבל כשראיתי את האפשרות להתנדב - לעבוד בקיבוץ בישראל - החלטתי ללכת על זה. כנוצרי, האפשרות לטייל בארץ שממנה הגיעה הנצרות ושבה חי ישו היתה המושלמת והמתאימה ביותר".

גונדרי פון אסבייכן. זו חוויה ששינתה את חיי

על העבודה בגד"ש ועל הצוות יש לו רק מילים טובות. "זו עבודה קשה", הוא אומר, "אבל אני אוהב את העבודה הזו, ונהנה להכיר את חברי הצוות ואנשים נוספים. החיים בעין חרוד איחוד נהדרים. חברי הקיבוץ מקבלים אותנו יפה, ומקנים לנו מהרגע הראשון תחושה שאנחנו רצויים ואהודים".

מישהו ניסה להניא אותך בדרום אפריקה מהכוונה לבוא לישראל?
"כן. הרבה חברים ובני משפחה שאלו אותי אם אני בטוח שאני רוצה לבוא דווקא לישראל, כי הדיווחים בתקשורת על המלחמות פה משפיעים על דעת הקהל בעולם. אמרתי להם שאחרי שחקרתי על ישראל, אני יודע שזו לא המדינה הרעה וההרסנית שמציירים בתקשורת העולמית, אלא מדינה נדיבה וסובלנית, למשל ביחס לקהילה הלהט"בית ולקהילות אחרות".

כשתחזור, האם תרצה להיות מעין שגריר של ישראל בדרום אפריקה?
"בהחלט. קודם כל אמליץ לאנשים לבוא להתנדב בקיבוץ בישראל. בשבילי זו חוויה ששינתה את חיי. הכרתי פה את החברה שלי מדנמרק. אביה ישראלי, ואימה היתה מתנדבת בקיבוץ שהתגיירה. מכאן אני מתכוון לעבור איתה לדנמרק. זו בהחלט נקודת מפנה בחיי".