מדי יום ביומו, כשאני צועדת בשדות בית השיטה, אני מלקטת בשולי הדרכים מיני עשבים טובים, כמו גדילן מצוי, חלמית וחמציץ. למדתי את מלאכת הליקוט לפני שנתיים בטיול לאי היווני איקריה - האי שבו מסרבים האנשים למות, או ליתר דיוק, מגיעים לגיל מאה פלוס בבריאות טובה ובמחשבה צלולה. סוד אריכות הימים באי הזה מבוסס בין השאר על תזונה של מזון לא מעובד ועל ליקוט עשבים וצמחים היישר מן האדמה. המזון המגיע לצלחתם אינו עובר תהליכי עיבוד, הוא טרי וחי, ללא חומרים משמרים או ריסוסים.

ד"ר אורי מאיר־צ'יזיק. האוכל שלנו רחוק מלהיות אוכל. צילום: אפרת שלם


אגב, חוקרים מצאו שיש בעולם חמישה אזורים כאלה (של אנשים המאריכים חיים בצורה קיצונית), והם קראו להם אזורים כחולים. איקריה נכנסה למשבצת הכחולה עם האי אוקינאווה ביפן, לומו־לינדה שבקליפורניה, אי בקוסטה ריקה, וחלק מסרדיניה (איטליה). מובן שלא רק התזונה משפיעה על תוחלת החיים. יש שם רכיבים נוספים, כמו חיים צנועים, מינימום תקשורת, חיי קהילה ועזרה הדדית. ועדיין, נראה שלא מעט טמון גם בקיבה.


בריאות קהילתית
יום אחד מצאתי בתיבת הדואר שלי גלויית פרסומת ועליה כתוב: בריאות קהילתית, אורח חיים בר־קיימא ומסלול לימודים בניהולו של ד"ר אורי מאיר־צ'יזיק. מי זה אורי מאיר־צ'יזיק? איך לא שמעתי את שמו עד כה? איך לא נחשפתי לפעילותו הכה קרובה לליבי? החלטתי להיפגש עימו בקיבוצו נווה איתן שבעמק המעיינות.


תיאמנו פגישה, והגעתי למרכז הלימודי שלו בקיבוץ. בגינה לא מסודרת במכוון (כך התרשמתי לפי המבנה) עבדו שתי נשים בליקוט עשבים. הן נראו שמחות מעצם הפעילות הפשוטה הזאת בטבע. בפתח הבית עמד ד"ר מאיר־צ'יזיק, גבר־גבר עטור זקן ומאיר פנים. הוא הוביל אותי בין חדרי הבית, שהיה בעברו מטבח הקיבוץ. באחד החדרים ישבו שני סטודנטים ועיינו בספרים מתוך ספרייה גדולה שצבר מאיר־צ'יזיק. "יש פה כל הזמן תלמידים", הוא אומר, "ואני מנחה אותם בהכנת עבודות לאוניברסיטה". החדר השני הוסב למטבח משוכלל עבור סדנאות בישול והתנסויות אישיות.


מאיר־צ'יזיק (41), נשוי לבת הקיבוץ ולהם שתי בנות. בעבר עבד במכללת אורנים וניהל תוכנית חינוכית לנוער בסיכון. לאחר מכן נסע עם אשתו לארצות הברית לשנתיים, ולפני תשע שנים חזרו לנווה איתן והתקבלו לחברות. מאיר־צ'יזיק החל להתעניין בתחום המזון, ובאופן ספציפי בהיסטוריה של התזונה.


את הדוקטורט שלו עשה באוניברסיטת חיפה על ההיסטוריה של הרפואה והתזונה. לפני חמש שנים פנה לקיבוץ בבקשה לאפשר לו לשפץ את המטבח (300 מ"ר) ולהקים בו את המיזם שנקרא "המרכז להנהגת הבריאות". מטרת המרכז, לדבריו, היא להנגיש לציבור מידע בנושאי בריאות קהילתית. בעידן ההפרטה, כל יוזמה שמביאה פרנסה - מתקבלת, גם אם למישהו היא נראית מוזרה משהו.


"הבנתי שאנחנו הולכים ומתרחקים מהאוכל", אומר מאיר־צ'יזיק, "ומעמידים בסכנה את הבריאות שלנו, את הסביבה שלנו, ואת הקהילה שלנו. האוכל שאנו אוכלים עובר עיבודים שונים והוא רחוק מהמקור, רחוק מלהיות אוכל".

ליקוט צמחי בר. לעבור שינוי אישי | צילום: באדיבות המרכז להנהגת הבריאותבמשך השנים העמיק את הידע על ההיסטוריה של התזונה, על כלכלה מקומית ועל רפואה עתיקה, והוא מלווה פרויקטים שונים בארץ ובחו"ל. "כדי ליצור מהלכי שינוי שיתרמו לבריאות הקהילה בתחומים הכלכליים, החקלאיים והתזונתיים, יש להבין מהי קהילה, כיצד היא פועלת, וללמוד על המהלכים היסטוריים שהתרחשו בה", הוא אומר.

הוא מפיץ את משנתו גם באמצעות מסלול לימודים שנתי שפתח לסטודנטים: יום בשבוע, לאורך שנה, הוא מעביר סיורים לימודיים, מלמד על ליקוט צמחי בר למאכל, ומנחה סדנאות בישול. אז מה לומדים הסטודנטים במרכז להנהגת הבריאות? לומדים על תזונה, על קהילה, על בריאות ועל החיבורים שבין השלושה. לדבריו, משתתפי התוכנית עוברים שינוי אישי משמעותי בנושאים אלו, והם יוצאים עם רצון להפיץ את הידע גם בקהילות שלהם. "לתוכנית מוזמנים להצטרף כל מי שרוצים להכיר את תחום התזונה הבריאה והבריאות הקהילתית, ומעוניינים בשינוי בריאותי־תזונתי", הוא מסביר.


מיהם התלמידים המגיעים למרכז?
"החתך מגוון מאוד: צעירים, מבוגרים, חקלאים, קוסמטיקאיות, טבחים וסתם אנשים שרוצים לעשות שינוי תזונתי".


אתה מטיף לאוכל לא מעובד. מה התפריט שלך?
"אני אוכל הרבה ירקות ופירות אורגניים, אגוזים וזרעים, דגנים וקטניות, לחם מחמצת, אורז מלא ובשר אדום. אני שוחה בסחנה שלוש פעמים בשבוע. אם את שואלת על תוספי מזון - אני לא מתנגד להם, אבל מי שאוכל מזון נכון ובריא, אינו צריך אותם".


רמזתי כאן שגם אני שייכת לציבור הזה שמשתדל לחיות בריא, אך כשאני צועדת בשדות בית השיטה, אני לא פוגשת שם המונים כפי שראיתי באיקריה. להשפיע על קהילה שלמה לקיים אורח חיים בריא - זו כנראה משימה של שינוי תודעתי ציבורי, העשוי להתאפשר על ידי רתימת גופים כמו המועצות האזוריות. אך כמו כל דבר גדול שמתחיל בצעד קטן, כך מתחיל מאיר־צ'יזיק בחלקת אלוהים הקטנה שלו, במטרה שיום אחד יתרחבו המעגלים ובשׂורתו על אודות המזון הבריא תהיה נחלת הכלל.


ד"ר אורי מאיר־צ'יזיק הוציא שני ספרים: "צמחי בר למאכל", ו"דברים שאוכלים מכאן". כמו כן הוא הפיק כתב עת בשם "הנהגת בריאות". הוא קשור לחוקרים בעולם, מרצה במסגרות שונות בחו"ל, ומחובר למשרד הבריאות בנושאים הקשורים לבריאות הציבור.