אסון הנשרים בגולן, שבו הורעלו למוות שמונה נשרים מאכילת נבלת תן או זאב, העציב וטלטל רבים. למרות המאמצים להרבות את העופות הדורסים, נותרו ברמה כ־14 פרטים בלבד (לעומת כמאה שנספרו שם לפני עשור). הווטרינר ד"ר ניר אלפרט (49), בן קיבוץ אפיקים ותושב הרחבת קיבוץ דגניה ב', יודע דבר או שניים על חיות במצוקה ועל והטיפול בהן. "הייתי מזועזע כמו כולם מהסיפור. ההיגיון אומר שהיתה הרעלה מכוונת של תנים כדי להגן על עדר פרות". שוב האדם מול הטבע, ושוב הטבע סובל. רק בימים האחרונים פורסם דוח מטריד ביותר של האו"ם שלפיו האנושות מסכנת את המשך החיים על פני כדור הארץ. המחקר משתרע על פני 1,500 עמודים, ומראה כי מיליון מיני צמחים ובעלי חיים נמצאים בסכנת הכחדה.

ד"ר ניר אלפרט עם קליינט. את חיות הבית הוא פוגש במרפאה

אל מול האיומים האלה ניצבים אנשים טובים - גם אם אין הם רבים – העושים לילות כימים לטובת בעלי החיים והישרדותם פה. אחד מהם הוא כאמור ד"ר אלפרט. הוא עצמו עוסק יותר בטיפול ביונקים (דוגמת צבועים, יעלים וחתולי ביצות), וכן בחיות הבית, בהן חיות המחמד. בשעות הבוקר הוא מטפל בפרות ברמת הגולן ובעמק הירדן בואכה עמק המעיינות מטעם חברת "החקלאית", ובשעות הערב בשתי מרפאות - האחת באפיקים והשנייה בחפציבה עם שותפו.

אֵילו בעלי חיים, בדומה לנשרים, נמצאים בסכנת הכחדה?
"בישראל ישנם בעלי חיים רבים המצויים בסכנה כזו, ולא רק בגלל הרעלות. בנייה של כבישים ובניינים פוגעת באזורי המחייה של חיות הבר וביכולת שלהן להגיע למזון. חתולי הבר למשל ניזונים מדגה, וכאשר הגישה שלהם לבריכות הדגים או לכינרת נחסמת - הם מתים מתשישות ומרעב".

בינואר השנה היה לו מבצע חילוץ של חתול ביצות כזה, שנלכד ברשת של אחת מבריכות הדגים ברצותו לצוד. לדברי אלפרט, גם אחד מהסימנים הכי ישראליים שיש, הצבאים הארץ־ישראליים, סובלים מהמצב, ומספרם יורד בצורה דרסטית. כך גם מספר הצבועים והזאבים, שאוכלים נבלות. "תנים, לעומתם, שורדים יותר, הן משום שהם ממליטים צאצאים רבים, והן משום שהם אוכלים אשפה ביתית שאנשים מותירים אחריהם, ולאו דווקא נבלות", הוא מסביר.

מטפל בחתול ביצות שחילץ. נלכד ברשת של בריכת דגים. צילום: עידן בן שלום

מי הקליינטים שלך?
"למרפאות שלי מגיעים בעיקר כלבים, חתולים, ארנבות ושרקנים. אבל יוצא שאני נדרש לתת טיפול וטרינרי גם לקופים פצועים או חולים החיים בגן החיות "ג'ונגל כיף" של בית זרע. אני מעניק עזרה ראשונה לחסידוֹת, לשקנאים ולעופות דורסים פצועים. בצד אלו יש לי את הפרות בגולן ובעמקים, ורק על חוקי הכשרות שנכפים עלינו בבואנו לטפל בפרות אפשר לכתוב כתבה שלמה".

לבלות עם זאבים
לצד העיסוק האינטנסיבי בבעלי חיים מתחזק ד"ר אלפרט גם משפחה תוססת. הוא נשוי לשרון - בובנאית ומאיירת ספרי ילדים - ואב לחמישה. הוא בנו של צלם הטבע המיתולוגי משה אלפרט, המסיים בימים אלו סרט על החי והצומח בכינרת. בסטוק שלו גם סרט נפלא שיצר על זאבי הגולן. אפשר להבין אפוא מהיכן הוא ינק את אהבתו לעולם החי.
נוסף על עיסוקו הרפואי, אלפרט הוא יו"ר האגודה הקהילתית של דגניה ב', רץ מרתון, מרחף בשמיים במצנח, שותף עם אחותו גלית בחווה ובסדנת השוקולד גליתא בדגניה ב' ועוד היד נטויה. היממה שלו, כך נדמה, שונה מזו של רוב בני האדם, ואינה נגמרת אחרי 24 שעות. אחרת איך אפשר להספיק הכל?
כל חייו הוא זוכר את עצמו מוקף בבעלי חיים, גם בכאלה בלתי שגרתיים בנוף המיושב. כך קרה פעם בילדותו שבילה עם זאבים שהציל אביו מהטבע. פינת החי והרפת היו לו למפלט אהוב כבר בימיו הצעירים.
אחרי ששירת כקצין בצנחנים, טייל עם שרון באפריקה במשך כחצי שנה ולמד וטרינריה בבלגיה. מאז, כבר עשרים שנה בקירוב, הוא לוחש לחיות ומטפל בהן ("אני מדבר, והן לא משיבות לי") וגם מצלם מהאוויר את נופי העמק והגולן - כל המקומות שמהם מגיעות אליו החיות לטיפול.

עזרה ראשונה לכל חיה שזקוקה לכך. "אני מדבר והן לא משיבות לי"

יש לך סיפור יוצא דופן על חיה בהכחדה שנזעקת להציל?
"היה לי סיפור מיוחד עם צבועה בנחל מיצר שבגולן, שלצערי הסתיימה במפח נפש. זו חיה שקשה עד בלתי אפשרי למצוא אותה כיום בטבע. אותה צבועה נמצאה שרועה ללא תזוזה, תשושה ומיובשת לגמרי. הבאנו אותה מייד למרפאה ונתנו לה טיפול תרופתי ועירוי. היו לה סממנים עצביים קשים, ולא היתה לנו ברירה אלא להסיע אותה לבית החולים הווטרינרי בספארי, שם מתמחים בחיות בר. בשלב מסוים עלה חשש שהיא חלתה בכלבת, ולכן הוחלט להרדימה. בדיקת דם התגלתה כשלילית, אבל זה היה כבר מאוחר מדי".

מה השתנה מאז שהתחלת לטפל בחיות? האם מצבן כיום טוב מאשר בעבר?
"ישנו שוני גדול. המודעות לטיפול ולהזנה של בעלי חיים השתפרה מאוד, וישנה מודעות גוברת לרווחתם. בצד פרוצדורות רפואיות שהשתכללו - ניתוחים מתקדמים, אורתופדיה, טיפולי עיניים מורכבים, בדיקות דם ואולטרסאונד - יש גם אוכל בריא ומזין הרבה יותר. מה קרה כשהיינו ילדים? לקחנו לכלבים ולחתולים שאריות בשר מחדר האוכל שלא תמיד תרמו לבריאות ולהתפתחות התקינה שלהם. אנשים משקיעים כיום מאות שקלים בחודש בבעל החיים שלהם, ובשל כך הם מגיעים לגיל מתקדם הרבה יותר. וכאן יש לנו תחום חדש - של מחלות זִקנה".
ומה באשר לתופעת נטישת כלבים וחיות אחרות שהיתה בכותרות?
"זה קיים, אבל הרבה פחות מבעבר".
בניגוד לרבים אחרים שעיסוקם בטיפול ובריפוי חיות מסתיים בקליניקה, הפך לא פעם ביתו של ד"ר אלפרט למקלט זמני לחיות המתאוששות. בין השאר עברו שם, לצד הכלבים, גם שועלה ואפילו תן. הילדים, שגדלו בספארי הביתי, מסייעים כיום לאביהם במרפאה שבאפיקים. על השאלה אם הם ילכו בעקבותיו, הוא מתקשה להשיב. "אני לא הפכתי לצלם כמו אבא, והתרומה שלי לעניין זה היא רק דרך הנייד שלי. כל אחד יבחר בדרך המתאימה לו".