הוא רק בן 30, אבל מאחוריו כבר רקורד עשיר בעשייה. עופר נוימן, בן עין השופט, הספיק להגיע כמעט הכי רחוק שאפשר בזירה הפוליטית. אבל כעת - בתום שנים בתפקיד דובר מפלגת העבודה, וכן פעילות צמודה לח"כ סתיו שפיר - הוא בוחר לפשוט את החליפה ולשנות כיוון. בראיון לידיעות הקיבוץ הוא מספר על המינוי הנחשק למנכ"ל איגי (ארגון הנוער הגאה בישראל), ומסביר מה גרם לו להתמקד כעת בעשייה למען קהילת הלהט"ב ומה זה חינוך להט"בי בעיניו. והוא גם מתוודה על מה שבכל זאת עשה לו את זה במהלך כל השנים במסדרונות הכנסת.

עופר נוימן. המאבק למען החברה הישראלית לא עזב אותי אף פעם | צילום: ערן אבן


נוימן נולד וגדל בקיבוץ עין השופט. שמוצניק אמיתי. "אני חושב שעין השופט הוא קיבוץ שטוב לגדול בו", הוא אומר גם כיום, אחרי שנים של מגורים בתל אביב. "באופן מודע או לא מודע השקיעו מאוד בחינוך הערכי שלנו, ביצירת תחושת אחריות גדולה על המציאות ובמבט תמידי על האחר".


מה למשל?
"בכל שנה היו מפנים שבוע שלם מאחת החופשות, ודואגים שנעבוד קשה כדי להכין תוצרים למכירה בבזאר מקומי. את ההכנסות ממנו היינו מעבירים לארגון חברתי. אלה דברים קטנים, מתודות חינוכיות, שמייצרים לך תודעה ברורה של עשייה למען אחרים".


זה סלל עבורך את הדרך לעשייה חברתית?
"לא חושב שידעתי אז שמה שאני עושה כיום יהיה חלק ברור מהחיים שלי, אבל ניסיתי להיות תמיד במרכז העשייה - הדרכה, ריכוז הפעילויות בחברת הנעורים שגדלתי בה, אחריות על חגים בקיבוץ ואפילו התנדבויות כאלה ואחרות. נראה לי שכיום הדברים האלה מתחברים מאוד".


הקפיצה הגדולה


מאז הימים ההם של הילד בקיבוץ, הוא עבר הרבה מאוד תחנות בחייו. הוא שירת במשרד הביטחון ובנח"ל; חי בקומונה של תנועת הבוגרים של השומר הצעיר עד גיל 23; ניהל עם שני שותפים קייטרינג קואופרטיבי מצליח לאירועים גדולים; ריכז קן והדריך גרעין.

עם ביל קלינטון. "החיים בתקשורת, בין עיתונאים וכותרות, עורכים ומפיקים, מלמדים אותך להיות כל הזמן בכוננות ספיגה" | צילום ארכיון: לואיז גרין


אז גם הגיעה הקפיצה הגדולה בקריירה, כשעבר לפרונט וקיבל עליו את המשימה הכמעט בלתי אפשרית כיום - להיות הקול עבור אחרים. בין השאר היה דובר השומר הצעיר; דובר התנועה הקיבוצית; דובר מפלגת העבודה; דובר יו"ר האופוזיציה הרצוג ודובר לחברת הכנסת סתיו שפיר. כל זה נוסף על העבודה במרכזי נוער בנהריה, ביקנעם, בחיפה, בכפר סבא, בהרצליה, בעפולה ובבאר שבע, והדרכת תוכניות חינוך באיגי. "נראה לי שאפשר להגיד שחוץ מטיול גדול לחו"ל ואקדמיה, דברים שמעולם לא יצא לי לעשות, הצלחתי להיות בהרבה מקומות וללמוד מהרבה אנשים טובים", הוא אומר בצניעות.


ועדיין, להיות בקו האש הפוליטית והתקשורתית זה להיות כל הזמן מושא לחיכוך ולביקורת.
"החיים בתקשורת, בין עיתונאים וכותרות, עורכים ומפיקים, מלמדים אותך להיות כל הזמן בכוננות ספיגה. אתה לומד על בשרך שההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה. בכל אחת מהזירות התקשורתיות שהייתי בהן, אם כדובר המפלגה ויו"ר האופוזיציה דאז בוז'י הרצוג, ואם כדובר התנועה ודוברה של סתיו שפיר, זיהיתי נושאים ותכנים שאני שלם איתם, שאני יכול להיאבק למענם ולהתעורר בבוקר בתחושה שאני קם לעשייה אמיתית. אני חושב שזה הכלי החשוב ביותר שהיה לי מול הקושי והביקורת. העבודה עם סתיו היתה אחרת ומרתקת מכל דבר אחר שעשיתי. היא לימדה אותי שיעור מדהים בביטחון עצמי, בתעוזה וביוזמה, וגם בכניסה בקירות שנראים לפעמים כאילו לא ניתן לעבור אותם".


בשנים האחרונות הוא הקפיד לשלב בין כל המשימות והיעדים שהגדיר לעצמו - מצד אחד הדוברות והפוליטיקה, ומצד שני החינוך. הוא לקח את האמונות שלו ואת הערכים שהוא בחר לחיות לפיהם, וניסה ליישם ולקשר ביניהם בכל זירה. וכך יצא שלאורך כל השנים שלו בפוליטיקה הוא המשיך לפעול למען הקהילה הגאה הצעירה ולרכז פעילויות בארגון איגי עבור נערים ונערות, הומואים ולסביות, בי וטרנס.


"התחושה שלי היא שחינוך הוא הזירה הכי חזקה לשינוי מציאות", הוא מסביר, "והמאבק למען החברה הישראלית לא עזב אותי אף פעם. בקיץ שעבר ראינו באופן הכי חזק ומרגש איך שכבה גדולה של צעירות וצעירים בקהילה הלהט"בית, שחלקים עצומים ממנה התחנכו והיו חלק באיגי לאורך השנים האחרונות, התייצבה כדי לדרוש שינוי ולמתוח קו ברור נגד אפליה, גזענות, להט"בופוביה ושוביניזם. חינוך, לצד יצירת מרחבים בטוחים לבנות ולבני נוער ולצעירות וצעירים להטב"ים בישראל, הוא כלי מדהים לבניית חברה שיש בה יותר ביטחון, יותר שוויון, וכן - כמה שזה קיטשי - יותר אהבה".


חזון מיוחד


איגי הוא כאמור ארגון הנוער הגאה בישראל. הקימו אותו יניב ויצמן (יו"ר העמותה עד היום) וגל אוחובסקי (נשיא העמותה כיום), שני הומואים שהבינו כבר אז - בסוף שנות התשעים, כשכל עניין הלהט"ב היה בשולי החברה - שצריך להתחיל בשינוי.
עם חזון מיוחד - שנולד לפני כמעט עשרים שנה ונראה אז רחוק, לא אפשרי וחסר קשר למציאות - הם התחילו מקבוצה קטנה של נערות ונערים, מעט מאוד כסף והמון התנגדויות, והקימו ארגון המשמש כיום בית ליותר מ־4,000 חניכות וחניכים בכל רחבי הארץ.

בכל מקום. שלא תהיה עיר ולא יהיה יישוב בארץ בלי פעילות של איגי | צילום: מיה ביידר
יש לאיגי קבוצות בערים וביישובים, קבוצות דתיות, קבוצות ערביות וקבוצות ליוצאי אתיופיה. פרט לקבוצות הפרושות מצפון ועד דרום, מפעיל הארגון מועדוני נוער, עורך פעילויות בשיתוף גופים חינוכיים אחרים, מְתפעל מרכז הדרכה ותוכן, ואחראי על מכון מחקר שכמעט ואין שני לו בעולם. יש גם פורומים למבוגרים, פעולה אינטנסיבית ברשתות החברתיות ומיזמים רבים אחרים, קטנים וגדולים, של עשייה חינוכית וקהילתית. "זה באמת הפך להיות משהו שקשה להכיל ולתפוס את הגודל שלו", אומר נוימן בגאווה.


מי שבתכלס מְתפעל את כל האופרציה המורכבת הזאת הם אנשי השטח: 300 מתנדבות ומתנדבים מעל גיל 23 ועוד יותר מ־40 עובדים שהחליטו להשקיע ולהדריך בכל שבוע בארגון, ולבנות ביחד קהילה גדולה וחזקה של להט"בים שגאים מאוד במי שהם ורוצים להיות חלק מהחיים זה של זה. "המטרה שלהם ושלנו היא לחנך ביחד, ליצור אירועים קהילתיים, להילחם כשצריך, לא לשכוח ליהנות, ולעזור למדינת ישראל להתקדם למקומות שהיא צריכה לנוע אליהם", אומר נוימן.


איך מונית למנכ"ל?
"כששמעתי שרן ליבל - המנכ"ל הנוכחי, מופת לניהול והובלה - החליט לסיים, רציתי לנסות לחזור לתחום הזה בכל הכוח כי אני מרגיש שיש פה איזו אמת חזקה, מפגש מלא כנות בין בני אדם והרבה פעילות ופעילים שעושים דברים מתוך אהבה ואמונה. זה משהו שהרגשתי, גם ברמה האישית וגם ברמה המקצועית, שצריך להפוך לחלק מהחיים שלי באופן יותר אינטנסיבי".


מה תרצה לקדם בכהונה שלך, ואיך זה מתחבר בכל זאת עם להט"בים בקיבוצים? למרות ההבטחות, איגי לא ממש חזקה בפריפריה כמו בערים.
"אני רוצה שלא תהיה עיר ולא יהיה יישוב בארץ בלי פעילות של איגי. קרו התפתחויות מדהימות לאורך השנים האחרונות, ואיגי פתחו קבוצות בערים ובשכונות שאיש לא האמין שזה יצליח לקרות בהן. יש לנו עוד הרבה עבודה בכל הארץ.


"ספציפית, אם אנחנו מדברים בהקשר הקיבוצי, אני מאמין שצריך לעבוד חזק כדי להכניס את איגי למרחב הכפרי – הקיבוצי והמושבי. זה מרחב שבו אין לנוער להט"בי פתרונות מספקים, ואני מאמין שעם מערכות החינוך הקיבוציות והמועצתיות, ועם אגף החינוך של התנועה הקיבוצית, אפשר בהחלט לשנות את זה.


"איגי כיום נמצא במצב מדהים של התפתחות וגדילה. אני מצטרף לצוות של נשים חזקות מאוד שמובילות את העשייה הארגונית והחינוכית, ואיתן יש לי אחריות גדולה להמשיך ולחזק את היכולת של הארגון לצמוח, לגייס משאבים, לבסס את העתיד שלו חינוכית, כלכלית וציבורית, ולדאוג שישראליות וישראלים יוכלו לחיות בבית, ברחוב, בבית הספר, בצבא, במקומות העבודה ובמרחבים הציבוריים בשוויון אמיתי עם יכולת לאהוב ולבנות משפחות בהתאם לרצון, לאמונה ולבחירות שלהם".