קבר של לוחם אלמוני מתש"ח. ממשיכים לחפש בנחישות אחר מי שלא זכו להנצחה | צילום ארכיון: אבי אוחיון, לע"מ

לפני כשבוע (14.3), כשלוח השנה העברי עמד על ז' באדר ב', צוין בארץ יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל שמקום קבורתם לא נודע. מדוע נקבע דווקא תאריך זה? מתברר שביום הזה ממש, כך על פי המסורת היהודית, נפטר משה רבנו שעליו נאמר: "לא ידע איש את קבורתו" (דברים, ל"ד, 6).


מאז מלחמת השחרור ועד היום חולקת המדינה כבוד ל־176 חללי צה"ל שלא ידוע היכן נטמנו, חלקם הגדול נפלו בקרבות תש"ח.


הרב שלמה גורן ז"ל, שהיה הרב הצבאי הראשון, היה זה שהתגייס לטובת חיפוש הנעדרים במלחמת השחרור. מה שדרבן אותו אז היה בעיקר חוסר השלמתו עם העובדה שייוותרו בישראל נשים עגונות שלא יוכלו להינשא מחדש רק משום שבעליהן לא זכו לקבר בישראל. מערך אית"ן (איתור נעדרים) הוקם לאחר מלחמת יום הכיפורים ביוזמת שלמה בן־אלקנה, שהיה קצין בממשל הצבאי בעזה ובעל ניסיון באיתור נעדרים. היחידה מבוססת בעיקר על קצינים במילואים. אית"ן מתחקה כבר שנים רבות אחר גורלם ומקום קבורתם של נעדרים, או מי שהוכרזו אלמונים, ורק בעשור האחרון הביאו לאיתור מקום קבורתם של 26 חללים, לרבות של נשים לוחמות פלמ"ח. בתחילה היתה היחידה שייכת לחיל האוויר, ולאחר מכן הפכה לכלל־צה"לית.


סא"ל במיל' אבנר (נרי) אראלי (71), בן קיבוץ גבעת ברנר וכיום חבר קיבוץ עין גדי, הוא היסטוריון בהשכלתו. הוא שירת בנח"ל ונפצע במלחמת ששת הימים. את קריירת איתור הנעדרים שלו התחיל בוואדיות של מדבר יהודה, בחיפוש אחר אזרחים שנקלעו למצוקה עקב שיטפונות או נפילה מצוקים. ב־1982, ימי מלחמת לבנון הראשונה, התנדב אראלי לשרת באית"ן, ובמסגרת היחידה יצא לקורס קצינים. "עם כניסתי ליחידה במסגרת שירות המילואים, אחרי שנים שעשיתי בחטיבה להגנה מרחבית, התברר לי שלא מטפלים בטייסים נעדרים שנפלו במלחמת העצמאות. זה עצבן אותי מאוד, כי הבנתי שהטיפול הוא רק באיתורו של הטייס ערן כהן ז"ל מדגניה א', שהופל עם מטוסו במצרים והובא לקבורה בקיבוצו 21 שנה לאחר מותו. עם בחור נחמד בשם ירח פארן מקיבוץ האון, התחלתי לעסוק בנעדרי חיל האוויר ממלחמת העצמאות. מאוחר יותר התברר לנו ששאר נופלי תש"ח גם אינם זוכים לטיפול דומה לנעדרי המלחמות האחרות, ומאז אני מתמקד רק בהם. בעבר הייתי גם ראש ענף תש"ח ביחידה".


גופה נוספת בקבר


סיפורים רבים אצורים בראשו ובליבו של ההיסטוריון מעין גדי, וניכר כי הפרטים והשתלשלות העניינים זכורים לו היטב. סיפור אחד שהוא בוחר לנדב קשור לטייס שעלה מדרום אפריקה במסגרת מח"ל (מתנדבי חוץ לארץ) בשם ליונל בלוך. הוא התגייס לחיל האוויר ונלחם במבצע חירם באזור משמר הירדן. מטוסו הופל בתאריך 9 באוקטובר 1948 על ידי מטוסי האויב. מחקירת היחידה לאיתור נעדרים התברר כי בלוך נפל בסוריה, באזור קוניטרה, ונקבר בבית קברות יהודי בדמשק. גופתו הוחזרה לישראל לאחר שנה, ומאחר שהסורים צירפו אליה מסמכים לא מדויקים שנשאו שם שונה, הובא בלוך למנוחת עולמים בבית העלמין נחלת יצחק בשורת קברים של חללי קרב אחר שנקברו באותו יום. כאשר נקבעו מצבות קבע בשנת 1994, צוין כי מדובר בחלל אלמוני מקרב בית עפיה.

נרי אראלי (ימין) ויעוז ריבנזון. לא מרפים מהמשימה 

"מה שהעלינו לאחר חקירה שנמשכה שנים אחדות", מספר אראלי, "הוא העובדה שבחיל האוויר נתנו לו את השם דניאל גודמן, שהיה שם קוד, ולמעשה היה שייך למישהו אחר שבלוך הכיר בדרום אפריקה. ישנם לא מעט חללים שהוגדרו נעדרים בגלל רישום שלישותי מוטעה. לאחר עבודה מאומצת נותרו לנו 75 נעדרים מתש"ח, ואנחנו לא מרפים מהמשימה. כדי להבין את ההישגים של אית"ן במשך השנים, צריך לציין שבמלחמה ההיא נהרגו 6,500 איש, ש־4,500 מהם היו לוחמים. באפריל 49' היו כאלף נעדרים, והרב גורן איתר בסיוע היחידה 750 מהם. היה מקרה שטיפלתי בו, ולאחר זמן התברר שהנעדר שלנו חי וקיים".


יש סיפור נוסף שזכור לך כיוצא דופן?
"חיפשנו נעדר בשם מרדכי פרנקו, עולה מטורקיה. על פי העדויות שהיו בידי צה"ל הוא נהרג בפריצה להר ציון ונקבר בירושלים, אך ללא ציון מקום ומצבה. בחקירה שערכנו הגענו למסקנה שהוא צריך להיות קבור דווקא בקריית ענבים, נוסף על שבעה חללים אחרים שנקברו בקבר אחים ולכולם הותקנו מצבות עם שמם. אבל שמו נעדר מהקבוצה. רק לאחר בדיקה חודרת קרקע, בעזרת בעל מקצוע מיומן, גילינו שיש גופה שמינית שלא זכתה להנצחה. הבנו שמדובר באותו פרנקו. המשכנו להתחקות אחר נסיבות הטעות, ואז הגענו למסקנה שבחורף הקשה של 51-50 נסחף השלט של פרנקו, שהיה הקיצוני בשורה, ונעלם בבוץ. לכן הוא לא זכה לאזכור ולהנצחה. מובן שהעוול תוקן, וגם הוא זכה למצבה".


פרשיית בני הדודים


סרן במיל' יעוז ריבנזון (62), יליד טבעון ותושב גבעת אלה, שירת ביחידה של הגנה אווירית והחל לשרת באית"ן בשנת 2000. גם ריבנזון, בדומה לאראלי, עובד על תיקים של נעדרי תש"ח ובאלו שנפלו לאחר המלחמה, שחלקם עדיין אינם מותרים לפרסום. "התחלתי ביחידה לאיתור נעדרים של חיל האוויר, ולפני כעשר שנים עברתי ליחידה הכלל־צה"לית הואיל וזו של חיל האוויר נסגרה".


יעוז מספר על שני בני דודים, הארווי כהן ואדוארד לוקאץ', שהגיעו מקנדה בתחילת 1948 והתגייסו לפלמ"ח.

"בתחילת התחקיר על אודות היעדרם נאמר לי שהם הלכו לאיבוד בחודש יולי של אותה שנה באזור סרפנד (צריפין) והשתייכו לגדוד 1. מכאן החל עבורי מסע מרתק שבסופו נפתרה הפרשייה, וכרית על שמם נקבעה בקבר אחים במעוז חיים. קראתי אין־ספור חומרים על הגדוד שבו שירתו, ושוחחתי עם אנשים רבים מאותה תקופה, לרבות עם האלוף יצחק חופי (חקה), שהיה המפקד שלהם אבל לא זכר אותם. למדתי לעומק את קרבות הגדוד, ואז הגעתי למסקנה ששני הנעדרים לא נפגעו בהפצצות על סרפנד, וגם לא השתתפו בקרבות לטרון ולוד, אלא נפלו עוד קודם לכן, בקרבות של הגדוד בצפון. במהלך החיפושים מצאתי תמונה אחרונה של השניים על רקע הרי צפת. לאחר מכן איתרנו מכתב שכתב לוקאץ' בראש פינה לאמו. הכל כיוון אותנו לגזרה הצפונית ולגליל העליון".


ואז?
"הכל הוביל לקרבות מלכיה, שבהם היו הרוגים ונעדרים רבים. לאחר שצמצמתי את האפשרויות, הגעתי למסקנה שהשניים היו מקלענים באחת משתי מחלקות בודדים שהורכבה מחיילים של מח"ל. חלקם כבר היו מנוסים בקרבות מלחמת העולם השנייה. משך שנים לא מעטות שחזרתי את קרבות מלכיה, כך שידעתי היכן היה ממוקם כל כוח וכל חייל. במהלך התחקיר הגעתי ללוחם שזכר אותם בהתארגנות לקרב, וקיבלתי עדות על מקלען שהחליף אחר שנהרג והיה ממוצא קנדי. כל הראיות היו נסיבתיות. לאחר שנים כה רבות ממילא לא נשתייר משהו פורנזי בשטח או מתחת לאדמה. היות ששרידי גופות מהקרב הובאו לקבר אחים במעוז חיים, הגענו למסקנה שהשניים אכן טמונים שם, וגם שמם מוזכר בקבר האחים".


ליום הזיכרון לנעדרי צה"ל שמקום קבורתם לא נודע התלוו טקסים ואזכורים רבים, אבל נרי, יעוז וחבריהם ליחידה אינם נחים על זרי הדפנה, אלא ממשיכים לחפש בנחישות אחר מי שלא זכו להנצחה ולהגעה לקבר בישראל.