משבר הבנייה בקיבוצים תלוי בגורמים שונים ובנסיבות אובייקטיביות של זמן ומקום. הסיפור של עין החורש, שעלה לקרקע ב-1931, מצליח לתמצת את מה שעובר על הקיבוצים הוותיקים שמצבם הכלכלי לא פשוט, ועל אף מיקומם הגיאוגרפי (מזרחית לחדרה) מוגדרים כקיבוצי מרכז שאדמתם יקרה.

קשה להפוך את הדירות לגדולות יותר. עין החורש, צילום: אביב לשם

ובכל זאת, למרות הדברים האלה, חוזרים בנים רבים לקיבוץ מבלי שיוכלו לממש את האפשרות לבנות את ביתם הפרטי שם. בעין החורש יכולים רק החברים הוותיקים לקבל היתר בנייה ולהגדיל את הדירות הצרות מלהכיל, בעוד הבנים הצעירים נאלצים להתגורר בדירות ישנות וקטנות.

עלות אחזקת הקהילה גבוהה, והיא מוטלת על מספר קטן של נושאים בנטל מאלה של הגמלאים. ליאור פרץ, המנהל העסקי של עין החורש, מספר שכבר תקופה ארוכה לא מקבלים בקיבוץ היתרים לבנייה מסיבות הקשורות ברשות מקרקעי ישראל וגם בקיבוץ עצמו.

"התחלנו לפני שנה וחצי לקלוט צעירים, רובם ככולם בני קיבוץ שהחליטו לבנות כאן את ביתם. גם היום יש לנו רשימה גדולה של בנים ובני/בנות זוג המבקשים להיקלט ולבנות בית קבע", מספר פרץ.

"המצב הכלכלי הקשה של עין החורש מקשה עליו לקבל חלופה שתשחרר אותו מהמצב התקוע, וכך נוצר מצב שרק הוותיקים מקבלים היתרי בנייה לטובת הגדלת שטח ביתם  במודל של פינוי בינוי.

"צריך להבין, עד לפני שנה וקצת עמד הגיל הממוצע בעין החורש על 64 . חצי מהחברים היו פנסיונרים, וזה יצר מעמסה כלכלית אדירה על הצעירים שביקשו לנכס להם מגרש או דירה להרחבה. לאורך הזמן קלטנו 40 צעירים ועוד 30 ממתינים להיקלט.

"מרבית הדירות שבהן מתגוררים הצעירים ונבנו בשנות השישים, הן בגודל ממוצע של 24 או 32 מ"ר וקשה בגלל מבנה הרכבת שלהן להפוך אותן לגדולות יותר. יש צורך דחוף בהפשרת קרקעות לבנייה, אבל סביר להניח שלא נצליח לרצות את כל הדרישות וחלק מהבנים יצטרכו לוותר על החלום לבנות פה בית".

כמה מגרשים מוקצים לבנים החוזרים?

"אנחנו עובדים על תוכנית של 58 יחידות דיור וכרגע מצויים בשלב תכנון התשתיות (מים, ביוב, חשמל), ולאחר מכן תוכנית הבינוי המלאה. את התוכנית נעביר בוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ורק לאחר מכן לרשות מקרקעי ישראל. ההערכה היא שהדרישה מגיעה ל-480 מגרשים, דבר שלא יוכל להתממש".

הדרישה מגיעה ל-480 מגרשים. פרץ, צילום: אלבום משפחתי

מה תוקע מבחינת הרשות את הבנייה בעין החורש?

"הסדרת השימושים של העסקים המצויים במבנים בקיבוץ. לא ברור מה צריך להסדיר וכיצד. הפעילות העסקית בעין החורש מצומצמת מאוד, ובטח לא מניבה רווחים שיוכלו לעמוד בדרישות התשלום של הרשות.

"עם רצון טוב ניתן לפתור את הבעיה, אבל אין כזה. פרט לכך אין לנו חלופה שתתאים למצבנו הכלכלי והחברתי. החלופה של האגודה אמורה לעלות לקיבוץ קרוב ל 140 מיליון שקלים, והכסף הזה לא מצוי בידינו.

"החלופה הקניינית אמורה לעלות לקיבוץ קרוב ל-300 מיליון שקלים, ולחבר הצעיר כמיליון שקלים ל-400 מ"ר. המצב ממש לא מעודד ורק ימים יגידו כיצד נפתור את משבר הבנייה הנוכחי".