הם רואים את עצמם כשקופים לחלוטין וכנפגעים העיקריים מהמצב המעורער במערב הנגב. חמש שנים אחרי צוק איתן, כשהם סופגים פגיעה מתמשכת ומשמעותית גם "במערכה שבין המערכות", כהגדרתם – יצאנו לשמוע מהעסקים הפועלים ביישובים ובקיבוצים בעוטף עזה: איך מצליחים לשרוד לא רק כלכלית, אלא גם פיזית.

כיום מתמודדת התעשייה הישראלית כולה עם מצוקות ועם אתגרים משמעותיים, ביניהם נטל רגולטורי וביורוקרטי, שערי חליפין והתחזקות השקל, פריון נמוך בהשוואה למדינות העולם, היעדר עובדים טכנולוגיים, עלויות מוניציפאליות, קושי בהתמודדות מול היבוא בסביבה המקומית וחיסרון תחרותי בסביבה הבינלאומית.

בנוסף לכל אלה, מתמודדת התעשייה הדרומית עם האיום הביטחוני המתמיד, המביא עמו פגיעה נוספת בפריון העבודה, הפסקות ייצור, קושי להסביר ללקוחות בחו"ל את העיכובים הנובעים מסבבי הלחימה, והחשוב ביותר – צורך לתת מענה רצוף למצוקות העובדים וילדיהם.

המפעל בארז. חייבים להיות מוכנים בכל רגע למה שעלול לקרות מחר (צילום: שמוליק קרייצר)

התעשייה בעוטף היא מקור גאווה לתעשייה ולחדשנות הישראלית כולה. כלולים בה מפעלים חיוניים המייצרים טקסטיל לתעשיות הצבאיות, מזון ופלסטיק. רוב החברות המרכזיות והבולטות במשק בישראל מייצרות במפעלים שנמצאים באזור העוטף.

בסך הכול פועלות בעוטף כמאה חברות תעשייה, חלק לא מבוטל מהן ממוקמות בקיבוצים צמודי הגדר.

המצב היום מבלבל מאוד: מצד אחד הוא לא מוגדר כמצב חירום ולכן מפעלים אינם מקבלים את כל התנאים המיטיבים, ומצד שני הוא גם לא מורגש כמו שגרה, שכן הדי הפיצוצים נשמעים לאורך הלילות. ראיה לכך היא שהתעשיינים מדווחים על פגיעה תמידית בתפוקות ופריון נמוך יותר של העובדים, שצריכים לעבור לילות ללא שינה ולהתמודד עם שחיקה מנטאלית.

מפעל "אקסודוס" בקיבוץ סופה
מנכ"ל – יצחק אופנהיים

מפעל "אקסודוס", המעסיק כעשרה עובדים, נמצא בקיבוץ סופה כחמש שנים. הוא הועבר ממרכז הארץ לעוטף בעקבות ההטבות שמעניקה המדינה למפעלים היושבים שם. המפעל מייצר טקסטיל לתעשיות הביטחוניות, ולאחרונה התחיל לייצר גם ציוד רפואי. כל העובדים הם תושבי העוטף, רובם מקיבוצים.

אקסודוס. נאלצים להגיע לעבודה אחרי לילות ללא שינה בגלל הפיצוצים (צילום: נופר אוסלק)

יצחק אופנהיים, המנכ"ל והבעלים, עלה מארצות הברית בגיל 18, היישר אל עוטף עזה. אחרי השירות הצבאי עבד בתחום ההי-טק. בגיל שלושים שמע מחבר על מפעל שנתון בסכנת סגירה והחליט לרכוש אותו. היום הוא אב לשמונה, ומתגורר בבני נצרים שבמועצה האזורית אשכול.

"ישנן תקופות קשות מאוד, בייחוד לעובדים שגרים בקיבוצים כרם שלום וסופה, שחווים את ההפרעות מול הגדר בכל שעות היממה", מספר אופנהיים. "לאחרונה זה עיקר הקושי, כי הם נאלצים להגיע לעבודה אחרי לילות ללא שינה בגלל הפיצוצים, ולא פעם קורה שאינם מצליחים לתפקד באופן מלא, עד כדי פגיעה בתפוקה שלהם. זה משבש את הייצור ופוגע ביכולת שלנו לעמוד בהזמנות הקיימות. אנחנו גם במצב לא נעים מול הלקוחות, כי יש קושי לספק את הסחורה".

מהן התחושות?
"כשיש הסלמה רצינית אנחנו מרגישים את הגיבוי של המדינה, אבל בשאר הזמן – המצב הכמעט תמידי פה הוא שגרת חירום. העובדים שלי מרגישים שהעם נטש אותם, שלממשלה לא אכפת. לשם המחשה, העשן מההפגנות על הגדר כבד עד כדי כך שנציגי המשרד להגנת הסביבה המגיעים לאזור צריכים לחבוש מסכת אב"כ. אבל מה עם האנשים שכאן? אנחנו חיים כך יומיום".

ישנם רעיונות לשינוי?
"הלוואי שהיו לי פתרונות למצב. אני חושב שמה שחסר לעובדים הוא בעיקר תמיכה נפשית וגם גיבוי מהאנשים בשאר חלקי המדינה – על הגבורה והאומץ לעמוד מול האתגרים האלה".

"נגב אקולוגיה" – מפעל "נגב מחזור" בקיבוץ סופה ומפעל "רימון" בקיבוץ רוחמה

חברת "נגב אקולוגיה" נמנית עם המובילות בתחום המִחזור והטיפול בפסולת. היא עוסקת בפיתוח וביישום פתרונות לשימור ולשיפור איכות הסביבה על ידי הקטנת נפח הפסולת המופנית להטמנה והגדלת הכמויות המופנות למחזור.

החברה מתמחה בתפעול אתרי הטמנה ומפעלי מחזור, וכן בייעוץ ובהתאמה של כלי אצירה לפינוי ולטיפול בפסולת מסוגים שונים. לחברה עשרה מפעלים למחזור פסולת בתחומים שונים הנמצאים בכל רחבי הנגב, לרבות עוטף עזה. יש לה לקוחות פרטיים, חקלאים, מוסדיים, ורשויות מקומיות. נכון להיום מועסקים בה כמאתיים עובדים.

נגב מחזור. הנטל בעוטף הוא משמעותי ביחס למפעלים אחרים" (צילום: דני ששון)

מפעל "נגב מחזור", הנמצא בקיבוץ סופה ומעסיק כעשרה עובדים, משותק בעת סבבי לחימה. ערן שמרלק, מנכ"ל נגב אקולוגיה, מספר על המצב הלא-פשוט: "כל המתקנים שלנו נמצאים באזור לחימה, וכשיש הסלמה עובדים בנוהל חירום. בסבב האחרון אף נדרשנו להשבית את המפעל בסופה לשלושה ימים. בזמן 'טפטופים' המפעל עובד כי יש בו מיגוניות, אבל אחת הבעיות העיקריות היא שלא שומעים את האזעקה בגלל המכונות המרעישות ומשום שהעובדים צריכים להשתמש באטמי אוזניים. אנחנו מנסים לסדר פתרון לזה".

מה צריך להשתנות מבחינתך?
"אני חושב שצריך לבקש מהממשלה עזרה לתעשייה בעוטף עזה – חבילת סיוע, הקמת עוד מפעלים בקיבוצים ומתן תמריצים לעובדים, כי הנטל בעוטף הוא משמעותי ביחס למפעלים אחרים".

נגב אקולוגיה מתפעלת את אתר דודאים לסילוק פסולת שבאזור באר שבע. מדובר באתר פתוח, ולדברי שמרלק, בסבב האחרון היו שם נפילות – דבר שגרם לעובדים לחשוש להגיע לעבודה. "זה שירות חיוני והיינו צריכים להמשיך להפעיל את האתר למרות הכול", הוא מסביר.

"ארז מוצרים תרמופלסטיים" – קיבוץ ארז

"ארז מוצרים תרמופלסטיים" היא חברה תעשייתית שהוקמה לפני 35 שנה בקיבוץ ונמצאת בבעלותו. המפעל מייצר בעיקר לתעשייה של שוק ההצלה – חומרים לחליפות הצלה ולסירות מתנפחות, מוצרים לאיכות הסביבה וגם כיסויים פשוטים. כ-70% מהתוצרת מיועדת לייצוא.

החברה נחשבת מאוד בעולם והיא הגדולה ביותר שעוסקת בתחום ומייצרת בתקנים בינלאומיים, בין היתר לארצות הברית ולאוסטרליה. בנוסף למפעל בארץ ישנו אתר ייצור בדרום אפריקה.

המפעל בארז. 700 מטר בקו אווירי מהגדר - והחיים בהתאפ (צילום: שמולק קרייצר)

אשר נעים, מנכ"ל המפעל ותושב קיבוץ ארז, מספר שבמפעל בארז מועסקים כשבעים עובדים, כ-40% מביניהם תושבי הקיבוץ והשאר תושבי עוטף עזה והערים באזור. נעים החל את דרכו במפעל לפני כעשרים שנה בקווי הייצור, התקדם להיות סמנכ"ל ובארבע השנים האחרונות הוא עומד, כאמור, בראש החברה. "אנחנו היישוב השני הכי קרוב לגדר, 700 מטרים מאיתנו בקו אווירי – והחיים בהתאם. חוסר הוודאות, שנמשך כבר שנים רבות מאוד, גורם לנו להתנהג 'לא בשגרה' גם בזמן שמוגדר כ'שגרה', כיוון שאנחנו חייבים להיות מוכנים בכל רגע למה שעלול לקרות מחר. אם למפעל יצרני רגיל ישנן הדאגות הרגילות מבחינת לקוחות, חומרי אספקה וחומרי גלם – לנו מתווספות עוד דאגות, כי בכל רגע יכולה התוכנית להשתבש בגלל הסלמה".

איך אתם עומדים בזה?
"אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו מצב שלא נצליח לספק סחורה בזמן ללקוח. גם בתקופות הכי קשות ובעימותים הכי ארוכים הצלחנו לעמוד ביעדים, משום שאנחנו מכניסים למערכת ההחלטות והשיקולים את השיקול הביטחוני שמעכב אותנו. רוב העובדים באים מהסביבה, אז אני לא יכול להגיד שהם פוחדים להגיע – האנשים כאן הסתגלו למשהו לחלוטין לא הגיוני – אבל עם זאת, בארבעת הסבבים בשנה האחרונה היו כמה שלא הגיעו לעבודה בגלל המצב הביטחוני. זה כמובן מאוד מפריע לסדר, זה עולה לנו הרבה כסף, והכי מדאיג: זה עלול להרחיק לקוחות שיזהו שהמפעל נמצא במיקום בעייתי עבורם".

אתה חושב שלא מבינים מה אתם עוברים?
"לאורך כל התקופה, כשעובד לא הגיע לעבודה בגלל המצב הביטחוני, העברנו לו משכורת מלאה. לכן קיים פער גדול בין הפיצוי שקיבלנו מהמדינה לעומת מה שזה עולה לנו כתעשיינים. הסדר הפיצויים עדיין לא הוכיח את עצמו, אבל אני מעריך שנקבל כסף במסגרת העזרה מהתאחדות התעשיינים. בפועל, הממשלה מתנהגת כאילו אין פה בעיה אמיתית".

תאר את קשיי היום-יום.
"לדוגמה, אנחנו לא שומעים 'צבע אדום' במפעל. אז אני, בתור מפעל, צריך לשלם כסף לגורם פרטי בכדי שהעובדים ישמעו את האזעקה. המדינה מצדה אומרת: 'זה מה יש'. לצערי הרב, בסבב הלחימה הקודם נהרג עובד שלנו מטיל נ"ט שפגע לו ישירות ברכב. אז למה אני מצפה מהמדינה? אני מצפה שייתנו לי לעבוד בתנאים שמאפשרים מקומות אחרים במרכז הארץ. לא מחפש מעבר לזה שום דבר".

מדיניות חירום חדשה למפעלי העוטף והדרום 

אביב חצבני, מנהל התאחדות התעשיינים מרחב דרום

במרחב דרום פועלים כ-400 מפעלי תעשייה, מתוכם למעלה מ-150 באזורי התעשייה בעוטף עזה, בשדרות ובאזור התעשייה הדרומי באשקלון. מפעלים אלה מצויים כבר שנים בשגרת חירום אבסורדית הפוגעת בוודאות העסקית, ביזמות, בפיתוח הכלכלה ובצמיחה.

בשנים האחרונות עבר המונח "שגרת חירום" התפתחות אבולוציונית נוספת בעוטף עזה – הפגנות יום שישי, בלוני תבערה וסבבי לחימה עוצמתיים. העפיפונים המרחפים מעל ראשינו לא רק שרפו כל חלקה טובה, אלא גם כרסמו בשארית השקט הנפשי שעוד נותר לנו.

אביב חצבני. הפיצוי אינו מגלם את הפגיעה המתמשכת בפעילות העסקית (צילום: יח"צ)

קרן הפיצויים ברשות המסים, בהובלתו של אמיר דהן, עושה כמיטב יכולתה כדי לסייע לחברות התעשייה במתן פיצויים בגין נזק עקיף, אך יחד עם זאת, כתעשיינים – היינו מוותרים בשמחה על "זכותנו" לקבל פיצוי ומחליפים זאת בשגרת חיים ובוודאות עסקית מלאה שאינה מתפוצצת יחד עם הרקטות בסבבי הלחימה. כל מה שאנחנו רוצים זה לשמוח על עוד עסקה שנחתמה והושלמה, ולא על עסקה שנשרפה יחד עם בלוני התבערה.

בסיכום מבצע צוק איתן שילמה קרן הפיצויים יותר ממיליארד וחצי שקלים כפיצוי לעסקים ולתעשיינים שפעילותם נפגעה. על פניו נראה כי מדובר בסכום פיצוי משמעותי, אך הוא כגרגיר בהשוואה לנזק שספגו העסקים והתעשיינים תוך כדי המבצע ולאחריו.

בשנתיים האחרונות מתמודדים התעשיינים עם מצב ביטחוני מורכב המוגדר לכל היותר כ"התחממות", שבגינו קיים קושי אמיתי לקבוע מהי הפגיעה הספציפית בפעילות העסקית שלהם.

בסבבי הלחימה בשנה האחרונה נקבע מסלול פיצוי בגין שכר העובדים שנעדרו ממקומות עבודתם לאור ההתחממות הביטחונית שלוותה בהנחיות התגוננות מצד פיקוד העורף. פיצוי שכר העובדים מהותי וחשוב מאין כמוהו, שכן אצל המעסיקים קיימת הדאגה, בראש ובראשונה, לרווחת העובדים ולהבטחת שכרם. אך פיצוי זה אינו מגלם בתוכו את הפגיעה המתמשכת בפעילות העסקית של החברות.

עולה השאלה האם סבב לחימה של 24 שעות מביא לפגיעה אמיתית בייצור, במכירות ובאובדן לקוחות קיימים ופוטנציאליים. ואני עונה: לחלוטין כן. האם ניתן למדוד זאת באופן שיאפשר פיצוי הולם? לא בהכרח; אך האם ניתן למדוד את הפגיעה המתמשכת בעסקים ובתעשייה? בוודאי.

בכל התחממות אנו פותחים חדר מצב, הנותן מענה של 24 שעות ביממה לתעשייני הדרום כדי לעזור להם לעבור את תקופת הלחימה ולתפקד באופן מיטבי על-פי ההנחיות הביטחוניות של פיקוד העורף. חדר המצב גם מהווה מוקד לאיסוף נתונים על מצב האמת על התעשייה בדרום בכל רגע ורגע, ומעניק עדכון שוטף בנושאים שונים: מפעלים שהקפיאו את עבודתם בשל מצב החירום, מפעלים שנפגעו מטילים, מספר העובדים שעבודתם הושבתה, ועוד.

בהתחממות האחרונה, בחודש מאי, רק כ-55% מהעובדים הגיעו לעבודה בחברות התעשייה בעוטף – בגלל כמות הטילים שנורו, הדאגה לילדים, סגירת מוסדות החינוך והלילות ללא שינה. וכן, גם לאור השחיקה המתמשכת בחוסן. צריך לומר: עובדי התעשייה ראויים להערצה על עבודתם המסורה תחת אש.

מה שנדרש הוא שקט תעשייתי ארוך ככל שניתן, שיביא עמו ודאות עסקית וצמיחה כלכלית. את האופן שבו ניתן להשיגו נשאיר לקובעי המדיניות. בהיעדר שקט – יש לקבוע, יחד עם הרשויות המקומיות והממשלה, החלטה על מדיניות לתעשייה הדרומית, שתכלול:
1. הגדרה של אזור התעשייה הדרומי באשקלון כיישוב ספר.
2. מסלולי פיצוי בגין נזק עקיף לפגיעה במחזורים ולפיצוי בגין שכר העובדים כתקנות קבועות, הנכנסות לתוקפן אוטומטית בהתאם לאורך סבב הלחימה, ולא כהוראות שעה מוגבלות בזמן.
3. דחייה אוטומטית של תשלומים למוסדות המדינה בפרק הזמן שהתקיימה הלחימה (ביניהם: מע"מ, רשות המסים והרשויות המקומיות).
4. הגדלת אשראי במצבי חירום.
5. הכרה בבונוסים לעובדים המגיעים לעבודה ובתשלומים לעובדים הנעדרים כסכום הזכאי להחזר במסגרת פיצוי.
6. מתן מימון לרכישת אמצעי מיגון ומיגוניות בחברות תעשייה, זאת לאור הרחבת טווח האש ועוצמתה.