טיפול ברפלקסולוגיה בקיבוץ לביא (השיתופי) הסתיים בתאונה. השופטת ברכה לכמן מבית משפט השלום בטבריה עשתה סדר בשאלת זכותה של החברה לפיצויים ובשאלת זכותו העתידית של הקיבוץ להיפרע מחברת הביטוח עקב כך שנשא בהוצאות השיקום של החברה.

התובעת, חברת הקיבוץ כבת 90, הגיעה לטיפול במרפאה שמנהל הקיבוץ. "בעת שעלתה למיטת הטיפולים, התקפלה המיטה והתובעת נפלה". היא נחבלה, נגרם לה שבר בצוואר הירך של רגל ימין ואחרי כן נקבעו לה אחוזי נכות בהתאם.

רפלקסולוגיה במרפאה. חדר הטיפולים נמצא באחריות הקיבוץ. צילום: שאטרסטוק

באמצעות עו"ד שבח ילון תבעה התובעת מהקיבוץ (המבוטח בפוליסת אחריות כלפי צד שלישי) פיצוי בעבור נזקי הגוף שנגרמו לה בעקבות התאונה.

באמצעות עו"ד גיורא אלוני טענו הקיבוץ וביטוח חקלאי כי לא התרשלו, וכי על התובעת היה להוכיח שהיה פגם במיטה.

"הפוך הדבר", אמרה השופטת. "מיטת טיפולים אינה אמורה להתקפל בעת שמתיישבים עליה. גם אם הקיבוץ אינו יודע מה גרם למיטה להתקפל, עדיין מדובר במיטה הנמצאת בשליטה מלאה של הקיבוץ ובחדר טיפולים שנמצא בחזקת ובאחריות הקיבוץ. בהיעדר הוכחה אחרת שהקיבוץ נהג בזהירות ראויה", הסבירה השופטת, "נסיבות התאונה מתיישבות יותר עם המסקנה שהקיבוץ לא נהג בזהירות סבירה למניעת הנזק".

ומה באשר לכיסוי הביטוחי? הקיבוץ הוא "המזיק" (שגרם לתאונה), אך הוא גם "המיטיב", כלומר זה שנשא בהוצאות עבורה בעקבות הנזק שנגרם לה, אם בתיקון נזקי הגוף שנגרמו לה, ואם כדי להקל עליה ולתמוך בה.

"לקיבוץ", הסבירה השופטת, "הזכות מכוח חוק הטבת נזקי גוף לתבוע מחברת הביטוח פיצויים בגין תמיכתו בחברה, ובגין הוצאותיו כמיטיב".

השופטת עיינה בהסכם שבין החברה לקיבוץ לעניין התביעה. נקבע בו שהתובעת תעביר לקיבוץ פיצויים שתקבל בעד הוצאות רפואיות, שהות בבית הסיעודי בקיבוץ, הוצאות נסיעה, עזרת צד שלישי והפסדי השתכרות.

"התוצאה היא", פירטה השופטת, "שנוצרה הסכמה שהקיבוץ היטיב עם התובעת בכלל נזקיה בעקבות התאונה, למעט כאב וסבל. הזכות לתביעה בגין הוצאות שבהן נשא הקיבוץ כמיטיב קיימת רק לקיבוץ מכוח הדין, ואין התובעת יכולה לבוא בנעליו ולתבוע מחברת הביטוח גם סכומים אלה.

"זכותה של החברה היא לפיצוי ברכיב של כאב וסבל בלבד", סיכמה השופטת, ופסקה לזכותה פיצוי בסך 80 אלף שקלים, שכר טרחת עו"ד בסך 15 אלף שקלים ועוד הוצאות משפט בסך 9,000 שקלים.