בהחלטה תקדימית הורה בית משפט השלום בבית שאן לפעיל זכויות בעלי חיים, להמנע מלהטריד את עובדי בריכות הדגים של הקיבוצים ניר דוד ובית אלפא, לאיים עליהם או להיכנס לשטחי הקיבוצים או לבריכות הדגים שלהם.

איזון בין העניין הציבורי לבין זכותם של המגדלים לפרטיות. צילום: מועצת עמק המעיינות

"בבסיס התיק", הסביר השופט אדהם ספדי, "עומד הקונפליקט הקיים בין מגדלי דגים לבין השקנאים הנודדים. השקנאים הם חיית בר מוגנת שאסור להרוג, לצוד או לפגוע בה. מדי שנה, בעת עצירת השקנאים בישראל כתחנת ביניים במהלך נדידתם, נצפים שקנאים פגועים ואף מתים. ב-2017 תועדו 50 שקנאים פגועים, כשסיבת הפגיעה העיקרית היתה התנגשות בקווי מתח ורק בודדים תועדו כפצועי ירי".

הפעיל, תושב בית שאן, הפועל בהתנדבות למען הגנה על בעלי חיים, מנסה להוכיח לציבור הרחב כי מגדלי הדגים עדיין יורים בשקנאים, כך תיאר השופט. לצורך כך הוא נכנס אל שטחי בריכות הדגים של הקיבוצים במטרה לתפוס את עובדי המדגה "על חם בשעה שהם יורים בשקנאים". לעומתו, מגדלי הדגים אמרו שהם פועלים לפי חוק והיתרים הניתנים להם על ידי רשות הטבע והגנים. הם כפרו בתוקף בטענה כי הם יורים בשקנאים.

באמצעות עו"ד גיל עוז (עוז, כוחן, בטשא, לוטן, עינב, עורכי דין) ביקשו הקיבוצים ועובדי המדגים מבית המשפט להוציא צו מכוח חוק "מניעת הטרדה מאיימת" (שנועד להגן על אדם מפני פגיעה בשלוות חייו, בפרטיותו, בחירותו או בגופו, בידי אדם אחר שנקט נגדו הטרדה מאיימת או שפגע בגופו). הפעיל יוצג בידי הקליניקה המשפטית של אוניבסרטית תל אביב.

הפעיל, תאר השופט, זה תקופה, לפחות מאז 2016, "מבצע מעקבים אחר עובדי בריכות הדגים, מצלם אותם בסתר ובגלוי, יוצר עמם קשר בעל פה, מקניט ומבהיל אותם ומטיח בהם האשמות על ביצוע עבירות פליליות. הוא אף מתחקר אותם לגבי השימוש שהם עושים בכדורי הציד ועוד".

עו"ד גיל עוז. צילום: פרטי

בסרטונים שהוצגו לבית המשפט נראה כי עובדי בריכות הדגים "היו נתונים במתח, בחרדה וברוגז, וזאת בדיוק מה שהחוק בא למנוע" הסביר השופט ואמר שבכך התקיימה "הטרדה מאיימת" בבריכות הדגים.

הפעיל התבטא כי יעשה "הכל כדי לעצור את הירי ולהגן על השקנאים הנודדים", ואף הכריז שהוא "מודע שעלול יום אחד לחטוף קליע בהגנה על השקנאים הנודדים". הפעיל, הדגיש השופט, "מקדיש זמן ומשאבים, משום חיבתו לטבע ולערכי הטבע, ומבקש לעורר תשומת לב ותהודה ציבורית".

אכן קיים כאן "עניין ציבורי" כמשמעותו בחוק הגנת הפרטיות, הסביר השופט, "שכן זהו ערך טבע מוגן, שפגיעה בו מהווה פגיעה באינטרס ציבורי מובהק. הניסיון לעורר תודעת הציבור לקיומה של הבעיה עשוי לסייע בהקטנת ממדיה של התופעה.

"מגדלי הדגים בהיותם מודעים לאפשרות כי הפעיל מסתתר לו בין השיחים ומתעד התנהלותם, יקפידו לבל יפגעו בשקנאים ובכך יש כדי לתרום למניעת הפרת החוק".

פועלו של המשיב ראוי לשבח אמר השופט, אך "הבעיה היא שהוא הרחיק לכת באופן השגת המטרה. הוא הסיג גבול ונכנס לשטח פרטי ללא כל רשות (במקום קיים שלט עליו נכתב "שטח פרטי – הכניסה אסורה!"). מי שמבצע הסגת גבול ואף נוטל לידיו, הלכה למעשה, סמכויות של פקחי רשות הטבע והגנים, אינו יכול להנות מ'הגנת תום הלב' הקבועה בחוק הגנת הפרטיות".

השופט ביקש לאזן בין העניין הציבורי (הגנה על השקנאים כערך טבע מוגן), וחופש הביטוי של הפעיל (המבקש לפרסם ברבים את התיעוד שאסף על ידו מהנעשה בבריכות הדגים לגבי השקנאים), אל מול זכותם של מגדלי הדגים לפרטיות (שלא יוטרדו בידי הפעיל).

משכך, פסק שאסור לפעיל להטריד את הקיבוצים או מי מעובדי בריכות הדגים שלהם, לאיים עליהם, לפגוע בפרטיותם, לרבות ברשתות החברתיות או ליצור עימם כל קשר. הוא אסר עליו להיכנס לשטחי ניר דוד או בית אלפא או לשטחי בריכות הדגים שלהם או להימצא במרחק של פחות מ-50 מטר מהם.

השופט כן התיר לפעיל לתעד את הנעשה בבריכות הדגים לגבי השקנאים בלבד, רק כשהוא נמצא מחוץ לשטח הפרטי של בריכות הדגים, ולפרסם ברבים תיעוד שלדעתו יש בו הוכחה לפגיעה בשקנאים. לדעת השופט, העניין הציבורי שבהגנה על השקנאים מצדיק זאת.