מה הדין כאשר קיבוץ וחבר הקיבוץ הצהירו בבית המשפט כי יפעלו ליישב כל מחלוקת ברוח חברית וברוח הקיבוץ? האם זו סיבה מספקת לחבר שלא לְפנות את עסק התיירות שלו מקרקעות הקיבוץ לאחר שתקופת השימוש שניתנה לו הגיעה לסיומה ולא הושגה הסכמה עם הקיבוץ להארכתה?

דפנה. למרות דברי החבר, לא הוכח פגם בהתנהלות הקיבוץ | צילום: אבי אוחיון, לע"מ
השופטת רביע ג'באת מבית משפט השלום בצפת דנה בתביעה שהגיש הקיבוץ כנגד החבר לְפנות את עסק התיירות שלו שהקים על קרקע ששכר מהקיבוץ. בסופה של שורת הליכים משפטיים שנמשכה שנים ושקדמה לתביעת פינוי זו, נתן בית המשפט המחוזי בנצרת בסוף שנת 2013 תוקף של פסק דין להסכמה שאליה הגיעו הצדדים, ולפיה ימשיך החבר להחזיק במקרקעין למשך חמש שנים (עד 1 בינואר השנה), בתמורה לתשלום דמי שימוש שנתיים בסך מאה אלף שקלים.


באמצעות עו"ד ניצן טבנקין (קופרשמיט את גולדשטיין ושות') טען הקיבוץ כי משתמה תקופת השכירות, ומשלא הושגה הסכמה באשר להארכת התקופה, על החבר לְפנות את המקרקעין שבהם הוא מנהל את עסק התיירות שלו.


מנגד טען החבר, באמצעות עו"ד נועה צימרבליט־בוסתן (צימרבליט בוסתן ושות'), שלא נקבע מועד פינוי בפסק הדין, וכי עניין הפינוי הושאר ללא הכרעה בכוונה ובהתבסס על הסכמת הצדדים שכל המחלוקות ייפתרו ברוח טובה, כאמור. לטענתו, כבר רשות להחזיק במקרקעין, הוא זכאי לפיצויי השבחה כתנאי לפינויו מהשטח. החבר הוסיף שההחלטה לפנותו נוגדת את תקנון הקיבוץ, וכחבר קיבוץ הוא הסתמך על אורחות החיים בקיבוץ ועל חובתו של הקיבוץ לדאוג לו לכל מחסורו. הקיבוץ, הלין החבר, סיכל כל ניסיון לפיתוח עסק התיירות.


השופטת לא השתכנעה. "אין לפרש את פסק הדין כחוזה שכירות עד אין־קץ", כתבה. "המסקנה היחידה המתחייבת היא כי יחסי השכירות בין הצדדים הסתיימו עם תום תקופת השכירות הקצובה בפסק הדין. מאחר שהצדדים לא הצליחו במשך חמש שנים תמימות להגיע להסכמה באשר לעתיד, על החבר לְפנות את השטח ולהשיבו לקיבוץ".


לדברי השופטת, "ההצהרה של הקיבוץ ושל החבר, שלפיה הם ינסו לפתור את המחלוקות ברוח חברית, ביטאה את נכונות הצדדים באותה עת להגיע להסכמות, אך אין בהצהרה כללית זו להקנות לחבר זכות אפריורית להמשיך ולהשתמש במקרקעין מעבר לתקופת השכירות, ואין בה הוראה המחייבת את הקיבוץ להמשיך ולהשכיר את המקרקעין לחבר. החבר השאיר רושם שהוא מנסה למשוך ולהאריך את זמן החזקתו במקרקעין ככל שניתן כאמצעי מיקוח לקבלת פיצויים בעד הפינוי".

עו"ד ניצן טבנקין | צילום: באדיבות המצולם
השופטת דחתה את טענת החבר כי יש לו זכות להמשיך ולהחזיק במקרקעין, והוסיפה שגם מתקנון הקיבוץ לא ניתן לדלות קביעה כזו. "לא הוכח פגם בהתנהלות הקיבוץ", סיכמה השופטת. המשך השימוש החורג במקרקעין מצד החבר גם חושף את הקיבוץ לקנסות ואף לחילוט הערבות מצד רשות מקרקעי ישראל, ערבות שהוא נתן כחלק מהליכי הסדר של שימושים לא מוסדרים בשטחי המשבצת.


סוף דבר, השופטת פסקה כי על החבר לְפנות את המקרקעין ולהשיבו לקיבוץ בתוך חודש ימים, וכן לשלם לקיבוץ הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך עשרת אלפים שקלים.