"החובה לשאת בתשלומים בעד שירותים שמספק קיבוץ לתושבי ההרחבה קיימת גם אם הקיבוץ לא הקים אגודה קהילתית", פסק השופט עמית כהן מבית המשפט המחוזי בבאר שבע בעתירה שהגישו בני זוג, שהתקשרו עם הקיבוץ בהסכם לרכישת קרקע לבניית בית בהרחבה הקהילתית בקיבוץ להב.

באמצעות עו"ד גיורא עפגין, הם טענו כנגד הקיבוץ על כך שהוא מחייב אותם בתשלומים שונים. בפועל הם שילמו רק בעד שירותים ישירים שרכשו מהקיבוץ - חדר אוכל, חשמל, מים, היטל ביוב ודואר.
באמצעות עו"ד גיל דגן (שלמה כהן ושות'), טען הקיבוץ כי התובעים הצטרפו לקהילה בלהב לאחר שהקיבוץ הציע להם ליהנות מחיי קהילה קיבוציים ברמה גבוהה תמורת התחייבותם להשתתף בנטל התשלומים באופן שווה ככל התושבים. כעת התובעים נוהגים כ"רוכבים חופשיים" בסירובם לשלם בעד השירותים הקהילתיים.

להב. התובעים ידעו מהו אופי היישוב . צילום ארכיון: אביב לשם


"לפי ההסכם", תיאר השופט, "סוכם לייסד אגודה קהילתית שבה יהיו חברים חברי הקיבוץ ומשתכנים בהרחבה. לימים החליטו חברי הקיבוץ והמשתכנים, ברוב גדול, לנהל את ענייני הקיבוץ וההרחבה באמצעות ועד קהילה במקום האגודה הקהילתית". ועד הקהילה הוא גוף לקבלת החלטות בקשר לניהול ענייני היישוב, ולכל אחד מחברי היישוב - חברי הקיבוץ והמשתכנים - יש זכות להעלות הצעות, להצביע ולהיבחר. "אין מניעה שחברי היישוב יחליטו לנהל את ענייניהם בצורה שונה מההסכמה המקורית", אמר השופט, "ואין זה משנה לשאלה שבמחלוקת אם ענייני היישוב מנוהלים באמצעות אגודה קהילתית או ועד קהילה.


"הכלל הוא שלא ניתן לחייב להצטרף לאגודה קהילתית, כך שממילא לא ניתן היה לחייב את התובעים או המשתכנים האחרים להיות חברים באגודה הקהילתית, אילו היתה מוקמת, הסביר השופט. "לכן אין באי־הקמת האגודה, או באי־הצטרפות לאגודה - אילו היתה מוקמת - משום הפרה של ההסכם, מה גם שאין טעם להקים אגודה אם רוב המשתכנים אינם מעוניינים בכך ואינם מתכוונים להיות חברים באגודה.
"ועד הקהילה אינו רשאי לגבות תשלום בעד שירותים מוניציפאליים בסיסיים", ציין השופט.

"אם ועד הקהילה גובה מס מוניציפלי המשמש לאספקת שירותים מוניציפליים בסיסיים שבאחריות המועצה או הוועד המקומי, עליו לחדול מכך, אך אין כל מניעה שוועד הקהילה יספק לתושבים שירותים משלימים ויגבה תשלום עבורם, וההלכה שנקבע בפסק הדין בעניין קיבוץ שריד - שעסק בחובת תשלום משתכנים בהרחבה - חלה גם במקרה זה. התובעים, ככל תושבי ההרחבה, מחויבים לשלם לוועד הקהילה בעד השירותים הנוספים שהוא מספק, בהם משק החי, בריכת השחייה, החזר הלוואות פיתוח, המועדון, אולם הכנסים וחדר הכושר.


"החיוב הכספי שבו נושאים התושבים אינו נובע ואינו תלוי בחברותם באגודה, אלא מהווה תמורה שמשלמים התושבים בעד שירותים קהילתיים המסופקים להם והם חייבים בכך - בין שהם חברים באגודה קהילתית ובין שהם פרשו ממנה. תשלום זה אינו מס אלא תשלום לפי חיוב חוזי", הבהיר השופט, "מכוח ההסכם שבינם לבין הקיבוץ.


"התנהלות התובעים", הדגיש השופט, "לא זו בלבד שהפרה את ההסכם, אלא שנעשתה בחוסר תום לב. התובעים רכשו מגרש בהרחבה בידיעה על אופי היישוב וחיי הקהילה הייחודיים שבו, הכוללים מתן שירותים קהילתיים רבים לכל התושבים. למתן שירותים רחבים יש עלויות. לא ניתן לחיות את חיי הקהילה שהוגדרו במסגרת ההתקשרות בין התובעים לקיבוץ ולספק את השירותים הרצויים לחברי היישוב, כאשר כל תושב יפעל על דעת עצמו ויחליט בעד אילו מהשירותים הוא ישלם, ואילו שירותים מיותרים בעיניו.
"אם רוצים התובעים להפחית את השירותים המסופקים לתושבי המקום, הם רשאים להשתתף בישיבות הקהילה, לשכנע תושבים אחרים לוותר על חלק מהשירותים, להוזיל אותם ואף להיבחר לוועד הקהילה, אך אינם יכולים להפסיק לשלם את התשלומים הדרושים למימון השירותים". השופט דחה את התביעה, וחייב את התובעים לשלם לקיבוץ 15 אלף שקלים הוצאות משפט.