באמצעות עו"ד רוני מועלם, עתר החבר התובע לבית הדין האזורי לעבודה בנצרת, להכיר שהתקיימו בינו ל"פיתוח שאן" (הנתבעת) יחסי עובד ומעסיקה משך כל תקופת העסקתו אצלה, שבה היה עובד שלה וכפוף למנהליה.

תבנית העסקה לא פשוטה. צילום: מארק ניימן, לע"מ

הוא סיפר שהיה מנהל ביצועי של מיזם "התארגנות לגירוש ציפורים" שהוקם ופעל במסגרת הנתבעת. "פעילות ההתארגנות", תיאר בית הדין, "הייתה משותפת למספר משקים, ופעלה תקופה ממושכת. הקיבוץ היה אחד מבעלי המניות בנתבעת ונעזר בשירותי ההתארגנות".

הנתבעת, באמצעות עו"ד אילן גולדשמיט, אמרה שהתובע סיפק לה במשך שנים כקבלן עצמאי שירותי גירוש ציפורים, אחזקת כלי ירייה ושירותים נלווים - תחילה באמצעות ניר דוד ובהמשך בעצמו, כעוסק מורשה, כנגד חשבוניות שהוציא לה. לפיכך, היא טענה שלא התקיימו יחסי עובד־מעסיקה בינה לבין התובע, ויש לדחות את תביעתו.

"מעמדו של אדם כעובד", הסביר השופט מירון שוורץ, "אינו נקבע לפי התיאור שנתנו לו הצדדים. כדי להכריע בשאלת היות אדם עובד, יש לבדוק את מהות היחסים שנוצרו בפועל ובנסיבות המיוחדות לפי מבחנים משפטיים, כגון המבחן המעורב, שבבסיסו מבחן ההשתלבות. אם הצדדים התנהלו באופן שאין ביניהם יחסי עבודה - הנטל להוכיח אחרת מוטל על הטוען כך".

במקרה הזה, לפי בית הדין, תבנית ההעסקה אינה פשוטה לאבחון, והיא מורכבת מאוד. לכן הוחלט לחלק את תקופת העבודה של התובע לשתי תקופות.

"בתקופת עבודתו הראשונה, כ־16 שנים", תיאר השופט, "היה התובע עובד מושאל, במסגרת סידור עבודתו, מהקיבוץ לנתבעת, והתמורה לעבודתו הועברה לקיבוצו. בתקופה זו לא התקיימו יחסי עובד־מעסיק בין הצדדים, והתובע אינו זכאי לפיצויי פיטורים.

"בתקופת העבודה השנייה, כארבע שנים, בעקבות תהליך ההפרטה בקיבוץ - כפי שתיאר התובע - דרשה ממנו הנתבעת שימסור חשבוניות חודשיות לצורך תשלום שכרו ישירות אליו. המשמעות: העסקה ישירה שלו בידי הנתבעת.

"פעילותו, גם בתקופה זו, המשיכה כפי שהיתה קודם לכן. גם מבנה הניהול נותר באופן שהנתבעת שימשה כמעסיקה של עובדיה ומעורבת בניהול ההתארגנות. אומנם זו היתה מתכונת של מתן שירותים מאת קבלן ולא של עובד ומעסיק", תיאר בית הדין, "אך לא נמצא שפעילותו של התובע בפועל היתה במתכונת של קבלן עצמאי, אלא הוא היה אחד ממנהליה של ההתארגנות.

"התמונה הכללית מכריעה את הכף לטובת התוצאה המכירה ביחסי עובד־מעסיקה בין התובע לנתבעת, לצורך הבטחת זכויותיו הסוציאליות של התובע", אמר בית הדין. "בתקופה השנייה, שבה שולם התשלום החודשי הקבוע כנגד עבודת התובע בנתבעת ישירות לתובע - יש לראות בו עובד של הנתבעת, ובעד תקופה זו הוא זכאי לפיצויי פיטורים, לפדיון חופשה, לדמי הבראה ולהפרשי פנסיה".

בית הדין דחה את טענות הנתבעת שלפיהן גם אם ייקבע שהתובע זכאי לפיצויי פיטורים, אין עליה החובה לשלם לו אותם, שכן התמורה הקבלנית ששילמה לתובע כנגד חשבונית וביחס לעובדים אחרים, עלתה באופן משמעותי על השכר שהיה מקבל כעובד שכיר.

לטענה זו יש משמעות כאשר התמורה למי שעובד כנגד חשבונית במתכונת של קבלן נותן שירותים גבוהה יותר משכרו של שכיר באותו תפקיד. "לא הוכח", אמר בית הדין, "שאילולא קיבל התובע את שכרו כנגד חשבונית, והיה מקבל אותו כעובד שכיר, היה מקבל שכר מופחת מהשכר שקיבל בפועל".

נוסף על כך חייב בית הדין את התובעת לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 7,500 שקלים.