הסכם גירושין. שיעור המזונות סביר | צילום המחשה: שאטסטוק

"המבקש להפחית את שיעור סכום המזונות שבו הוא חייב, צריך להוכיח שינוי נסיבות מהותי, שאותן לא יכול היה לצפות בעת חתימת הסכם הגירושין", כך פסק בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע בעניינו של חבר קיבוץ, שתבע להפחית את סכום המזונות שהוא משלם לילדיו הקטינים.


בהסכם הגירושין, שלו הסכימו בני הזוג שנפרדו, נקבע שהילדים יהיו במשמורת משותפת וכי האב ישלם למזונות ילדיו 3,850 שקלים לחודש, בתוספת מחצית מהוצאות שונות.


האב, באמצעות עורכי הדין מלכיאלי ופנקס, טען שבעת החתימה על הסכם הגירושין הוא השתכר כ־11 אלף שקלים בחודש, ואילו כעת, לאחר שפוטר (עקב סגירת החברה), הוא משתכר פחות מ־5,000 שקלים לחודש. "זהו שינוי נסיבות מהותי", טען האב, "המצדיק את הפחתת המזונות. תחושת הצדק זועקת להתערבות בית המשפט נוכח פערי ההכנסות בין הצדדים", הוסיף, ותיאר שהכנסותיה של האם (כולל דמי המזונות וקצבת הילדים) הן 18,500 שקלים בחודש, בעוד הוא נשאר עם הכנסה פנויה של 1,200 שקלים (לאחר ניכוי דמי המזונות).


עוד הוא מבקש שינוי בחלוקת נטל ההוצאות לחינוך ולבריאות, כך שהוא יישא רק ב־25 אחוזים מהן, והאם ביתרת הסכומים.


האם, באמצעות עו"ד שלי, התנגדה להפחתה וביקשה שלא לקבל את גרסת האב בדבר יכולתו הכלכלית הנוכחית, שכן אין הוא ממצה במתכוון את כושר ההשתכרות שלו. "הירידה בהכנסותיו היא זמנית כצעד טקטי לצורכי התביעה", טענה האם, וציינה כי גובה דמי המזונות בהסכם הגירושין נקבע לאחר חישוב צורכי הקטינים, לרבות הוצאות חינוך בבית ספר פרטי.


השופט אלון גביזון הסביר שאכן מזונות שנקבעו בפסק דין ניתנים לשינוי, אולם התנאי הוא שעל העותר לשינוי המזונות להוכיח שינוי נסיבות מהותי, בין המועד שבו ניתן פסק הדין למזונות לבין המועד שבו מבוקשת ההפחתה. "פסק דין למזונות, מטבעו צופה פני עתיד ורק שינוי מהותי - שבעל הדין לא יכול היה לצפות מראש - מצדיק התערבות ובחינה חוזרת של בית המשפט", אמר השופט. "שינוי מזונות שנקבעו בהסכם גירושין כולל, כפי המקרה הנוכחי, ייעשה רק במקרים בולטים, שכן יש בו משום פגיעה בציפייה הלגיטימית של ההורים עת אושר ההסכם, כי כל ענייניהם - ענייני רכוש ועניינים אחרים - הוסדרו כמקשה אחת, ולכן ההתערבות השיפוטית צריכה להיעשות בזהירות.


"התובע לא הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו, ולא הוכיח שינוי נסיבות מהותי שלא יכול היה לצפות", פסק השופט. הוא הסביר בין השאר כי האב התובע החליף במהלך השנים מספר מקומות עבודה, בכל שנה עד שנתיים, ומעולם לא היה ברצף תעסוקתי ממושך.


"משכך", המשיך השופט, "פיטוריו של האב מעבודתו והקיטון בהכנסתו מהווים שינוי נסיבות שהוא כן יכול היה לצפות מראש. לתובע השכלה וניסיון מקצועי רב בעבודות בתחומים שונים, ומכאן שיש לו יכולת וכושר השתכרות שאותם בחר לא לממש".
השופט הביע תמיהה כיצד האם עובדת במספר עבודות לצורך הגדלת הכנסתה, ואילו האב אינו פועל להגדלת הכנסתו ולמיצוי כושר השתכרותו. "לתובע, כחבר קיבוץ", הדגיש השופט, "אין הוצאות שכירות או משכנתה, והוא מתגורר בקיבוץ בבית שרכש בכספים שקיבל מהוריו.


"אין מדובר בשיעור מזונות מופרז ולא סביר", אמר השופט. הסכם הגירושין, וסכום המזונות שנקבע בסופו של הליך גישור, הם תוצאה של שיקולים וחישובים מגוונים, ובכלל זה ויתור אישי שעשתה האם, לדבריה, בכך שנותרה להתגורר בקיבוץ כדי לאפשר את הסדר המשמורת המשותפת והמגורים בקרבת האב. היא גם ציינה שאילו עברה להתגורר באזור אחר בארץ, בקרבת בני משפחה, גם הוצאות החינוך של הילדים היו נמוכות יותר.


סוף דבר, השופט דחה את התביעה וחייב את האב התובע לשלם לאם הנתבעת 5,000 שקלים הוצאות המשפט.