"חובת הזהירות של מורה כלפי תלמידו, כמוה כחובת הזהירות של אב כלפי בנו", אמרה השופטת אורלי מור־אל מבית משפט השלום בתל אביב, כשפסקה בתביעת נזיקין שהגיש התובע, שנפגע בהיותו תלמיד בכיתה י"ב, בזמן משחק כדור באולם הספורט בבית הספר בקיבוץ יד מרדכי.

התובע, שנגרמו לו עשרה אחוזי נכות, תבע באמצעות עו"ד שי אשכנזי את בית הספר, את הקיבוץ, את המועצה האזורית ואת משרד החינוך. באמצעות עורכי הדין אורית בן־עטר, ליעד חורב ואלאמר ירושלמי, טענו הנתבעים שלא התרשלו ושלא היה כל מפגע באולם הספורט. לטענתם היה האירוע בגדר הסיכון הרגיל והטבעי לפעילות ספורטיבית.

שיעור ספורט. לכל הצדדים יש אחריות | צילום המחשה: שאטרסטוק

"התאונה", תיארה השופטת, "התרחשה במהלך שיעור חינוך גופני. בהתאם להוראות המורה, היו אמורים התלמידים לשחק משחק קט־רגל באולם הספורט, בלא שנשמרו קווי החוץ במגרש. על קיר האולם היה תלוי שֶלֶט גדול עשוי מיריעה שכיסתה את קיר הטיפוס מאחוריה. בינה לבין הקיר והרצפה היה מרווח, ובתחתיתה הושחל מוט ארוך שנועד למתוח אותה. הכדור התגלגל לעבר השלט. התובע הגיע כדי לחלץ את הכדור, אך רגלו נתפסה בין השלט לבין הקיר והרצפה, ובשל התנופה והניסיון לחלץ אותה הסתובבה הרגל, ונגרמו לו שלושה שברים בקרסול.

"מורה, רשות מקומיות ואלה האחראים על ניהולו של אולם ספורט, המשמש לצורך שיעורי חינוך גופני, צריכים לצפות התרחשות נזק לתלמידים המשתמשים באולם. קיומו של מפגע, אף אם ממדיו קטנים, אינו סיכון רגיל וסביר באולם המשמש לפעילות ספורטיבית, וכל מכשול עלול לגרום נזק לגוף.

"הנתבעים התרשלו, ובכך הביאו לפגיעתו של התובע", פסקה השופטת. "על כל אחד מהנתבעים היתה החובה לצפות שמוט המיטלטל בתחתית השלט עלול להוות סכנה באולם ספורט שבו מתנהלת פעילות אינטנסיבית לתלמידי בית הספר". היא חילקה את האחריות בין הנתבעים: למשרד החינוך, מעסיקו של המורה, קיימת אחריות עצמאית לפקח ולהנחות את העובדים תחתיו ואת בית הספר. המורה הוא הגורם הישיר והאחראי הנמצא בשטח ומונע הנזק הטוב ביותר. עליו היה לצפות את הסכנה הגלומה באותו שלט, ולתת הוראות מתאימות לתלמידים בזמן השיעור.

"העובדה שהמשחק נערך תוך כדי ביטול קווי החוץ", אמרה השופטת, "היתה גורם משמעותי שתרם להתרחשות התאונה. אחריות משרד החינוך היא בשיעור של שישים אחוזים, וזו של בית הספר ושל הקיבוץ, עומדת על שלושים אחוזים. הקיבוץ הוא בעל האולם והאחראי על המבנה ועל הרכיבים המצויים בו. אחריות המועצה האזורית עומדת על עשרה אחוזים. בעת התאונה היתה המועצה שותפה באחריות על תפקוד בית הספר מעצם מעורבותה בניהול הכספי של בית הספר. אחריותה טמונה בהיעדר פיקוח נאות על בית הספר ועל בטיחות אולם הספורט, בשים לב לכך שקיבלה עליה את החבויות הכספיות של בית הספר ואת תפעולו.

"גם לתובע היתה אחריות", סייגה השופטת. "מצופה מתלמיד בגילו שישקול את צעדיו במסגרת המשחק. הוא היה חייב לציית למורה, אך לא נדרש להיאבק עם השלט כדי לבעוט בכדור. התלהבותו במשחק מובנת, אך ניתן לצפות שינהג בזהירות בסיסית, בייחוד כשהאולם וקיומו של השלט מוכרים לו".

משכך קבעה השופטת שהיה לתובע אָשָׁם תורם בשיעור של עשרה אחוזים, שיעור שיופחת מהיקף הפיצוי שיחושב לו. היא חישבה בהתאם את נזקיו של התובע, ופסקה לו 297 אלף שקלים, ועוד שכר טרחת עו"ד בשיעור של 23.4 אחוזים מהסכום שנפסק.