חבר קיבוץ שעבד ב"אמבר מכון לתערובת" (למזון לבעלי חיים) ופוטר, עתר בשנת 2012 לבית הדין לעבודה בחיפה וביקש להחזירו לתפקידו מנהל מחלקה. הוא טען שפוטר שלא כדין, ותבע מ"אמבר" 3.6 מיליון שקלים בעבור זכויות המגיעות לו בגין תקופת עבודתו ופיצויים בגין פיטוריו. לאחרונה ניתן פסק הדין, המשרטט קווים בסוגיית יחסי עבודה.

"אמבר" מאוגדת כאגודה שיתופית שהחברים בה הם קיבוצים מ"גרנות" (ארגון משקים אזורי), והתובע הוא חבר באחד מקיבוצים אלו.

מפעל אמבר. העובד בחר שלא להתייצב לישיבת השימוע. צילום ארכיון: יח"צ
"המחלוקת העיקרית נסובה על נסיבות סיום העבודה", אמרה השופטת איריס רש מבית הדין לעבודה. התובע פוטר לאחר שהורה לאחד הכפיפים שלו להחתים את כרטיס הנוכחות שלו, כשהוא עצמו לא שהה במפעל. אלא שלטענתו, לא היה פסול בהתנהלותו, שהיתה לדבריו נהוגה במפעל ולא היה בכך צידוק לפיטוריו.

"לא היה זה אירוע חד־פעמי", תיאר בית הדין, "אלא מספר פעמים במשך תקופה. לעיתים הוחתם הכרטיס אף שעתיים לפני שהגיע התובע למפעל. כאשר כפיף של התובע נתפש מחתים כרטיס נוכחות באופן זה, המשמעות היא דיווח כוזב וזיוף של כרטיס הנוכחות. בנסיבות אלו נוצר אי־אמון בין התובע להנהלת המפעל, והוא לא אִפשר את המשך עבודת התובע.

משבר אמון הוא עילה מספקת לפיטורים, ביחוד כשמדובר בעובד בכיר שרמת האמון הנדרשת ממנו גבוהה, ונדרש ממנו לתת דוגמה אישית לעובדי המפעל", הסביר בית הדין.

התובע טען שלא נערך לו שימוע כדין, אך בית הדין מצא שהתובע בחר שלא להתייצב לישיבת השימוע. "במועד שבו זומן התובע לשימוע, טרם התקבלה החלטה בנוגע לפיטוריו", אמר בית הדין, "ואולם התובע לא ביקש לדחות את מועד הישיבה, ולא נתן הסבר להיעדרותו ממנה, הגם שהובהר לו כי אי־התייצבותו תהיה ויתור על זכות השימוע. כנגד חובת המעביד לערוך לעובד שימוע טרם פיטוריו ניצבת חובתו של העובד להופיע להליך השימוע", הסביר בית הדין. "ובד שבחר במודע שלא להתייצב לישיבת השימוע, רואים בו כמי שוויתר על זכות השימוע, והוא לא יוכל להשתמש בטענה כי לא ניתנה לו זכות השימוע, או כי נפל פגם בהליך הפיטורים בשל היעדר שימוע".

בית הדין לא מצא פסול בכך ש"אמבר" קיימה עם התובע שיחות בירור טרם שזומן לשימוע, שיחות שבהן העלה התובע את טענותיו ואמר כי הוא עובד גלובלי, שלא השיג דבר מהחתמת הכרטיס, שעבד שעות ארוכות בבית, שלא נדרש להחתים את הכרטיס, ושהוא רשאי להשלים את הדיווח בדיעבד.

בית הדין דחה טענות אלה לגופן. "החלטת הפיטורים", מצא בית הדין, "היתה סבירה והתקבלה משיקולים ענייניים, לאחר שניתנו לתובע הזדמנויות להצגת גרסתו. משכך לא התקיימו אותן נסיבות חריגות המצדיקות התערבות בהחלטת הפיטורין. התובע פוטר כדין", פסק בית הדין, ודחה את התביעה להחזרה לעבודה, להפסדי השתכרות ולפיצוי בגין פיטורים שלא כדין.

כן נדחתה טענת התובע שלפיה חלו על יחסי הצדדים צווי ההרחבה בענף החקלאות, שמכוחם הוא תבע זכויות כספיות. "אמבר" אינה חברה בארגוני מעסיקים בתחום החקלאות ואינה עוסקת בחקלאות, ולכן ההסכמים הקיבוציים הכלליים בענף החקלאות אינם חלים עליה.

"אומנם 'אמבר' מחזיקה בתאגידים נפרדים שעיסוקם בענפי החקלאות, כגון לולים, וחבריה הם יישובים חקלאיים - קיבוצים ומושבים שיתופיים, אך אין בכך כדי להעיד שעיקר עיסוקה הוא בחקלאות, כפי שלא ניתן לומר", הדגים בית הדין, "שמפעלי התעשייה הקיבוצית - ללא קשר לתחום עיקר עיסוקם - משויכים לענפי החקלאות רק משום כך שבעליהם עוסקים בחקלאות".

עוד נדחתה התביעה לבונוס שנתי כפי שקיבלו העובדים האחרים. "הבונוס הוא כלי ניהולי שנועד לעודד עובדים להישגים מקצועיים", אמר בית הדין. "בהיעדר הסכם מחייב לחלוקת בונוס, ל'אמבר' שיקול הדעת אם לחלק בונוס לעובד מסוים, והיא הפעילה שיקול דעת סביר ומידתי בכך שמנעה מהתובע בונוס בנסיבות הפסקת העבודה".

עם זאת, נמצא שהתובע זכאי לקבל מ"אמבר" גמול עבודה בשעות נוספות ותשלום בעד ימי חג שעבד בהם בסך 19 אלף שקלים.
סוף דבר, משעה ש"אמבר" לא ביקשה לשלול מהתובע פיצויי פיטורים, הורה בית הדין לשחרר לתובע את מלוא הפיצויים שנצברו לזכותו, אך לנוכח ההיקף הכספי של התביעה שמתוכה זכה התובע בחלקה המזערי, חויב התובע לשאת בשכר טרחת עו"ד "אמבר" בסך 25 אלף שקלים.