ריבוי שתילונים של בננות - האם זו פעילות בתחום החקלאות או התעשייה? בית הדין האזורי לעבודה בחיפה התחבט בסוגיה זו, בתביעה שהגישו 12 עובדות שהועסקו בחברת "תרביות ראש הנקרה".

תעשייה או חקלאות? חלל העבודה המרכזי הוא במעבדה (צילום המחשה: שאטרסטוק)

באמצעות עו"ד שי קרבצקי טענו העובדות שחלים על החברה צווי ההרחבה בענף החקלאות, ומשכך הם מבקשים לחייב את הנתבעת לשלם להן רכיבי שכר שמקורם בצווי ההרחבה בענף החקלאות: תוספת ותק, דמי כלכלה, מענק, תוספת משפחה, והפרשה לקרן השתלמות.

צו הרחבה, כאן המקום לומר, מחיל נורמות קיבוציות שהצדדים המאורגנים בשוק העבודה קיבלו עליהם בהסכמים קיבוציים על כל הגורמים הדומים להם שאינם מאורגנים. משמעותו של צו ההרחבה בענף החקלאות, היא שהוראות הסכמים קיבוציים בין התאחדות האיכרים לבין הסתדרות העובדים מורחבות באשר לכלל העובדים בענפי החקלאות. בצו ההרחבה נקבע כי הוא יחול על "משק". אם תסֻווג פעילות הנתבעת כמשק, כי אז יחולו עליה ההוראות שבצווי ההרחבה, והתובעות יהיו זכאיות לזכויות שכר ואחרות כפי שקיימים באותם צווים.

בית הדין הסביר שהמבחן לשאלה אם חל על מעסיק צו הרחבה הוא בדיקה אם עיסוקו, או עיקר עיסוקו, הוא בענף שבו חל צו ההרחבה.
עיסוקה העיקרי של הנתבעת הוא ריבוי רקמה צמחית, המבוסס על ידע מתקדם בתחום הביוטכנולוגיה. לנתבעת צוות מחקר ופיתוח וכן מעבדת ייצור שבה מיישמים את ממצאי המחקר והפיתוח ומייצרים שתילונים ברקמה צמחית. בשיטה זו ניתן לשכפל כמות עצומה בזמן קצר של שתילונים זהים לצמח המקור, לעומת שיטות מסורתיות, כמו ריבוי באמצעות ייחורים.

הנתבעת עוסקת בעיקר בריבוי רקמה צמחית של צמח הבננה, והיא נחשבת ליצרנית הגדולה בעולם לשתילונים מסוג זה.

לצד פעילותה העיקרית בריבוי הרקמה הצמחית, מפעילה הנתבעת גם משתלה רגילה לצורכי מחקר, וכן למכירת שתילי עצי פרי. פעילותה העיקרית של הנתבעת מבוצעת במעבדת הייצור הנמצאת במבנה משרדים. חלל העבודה במעבדה הוא סטרילי, מואר וממוזג.

התובעות, בעת שהועסקו אצל הנתבעת, ישבו אל מול שולחן עבודה אישי, מואר ונקי, וטיפלו בתרבית הצמחית. בכל שלבי הריבוי לא נעשה שימוש באדמה, אלא במצעי גידול שפיתחה הנתבעת. התהליך כולו טכני, מדויק ביותר, דורש מיומנות, יסודיות וכן הקפדה על הניקיון ועל הוראות התקן. פעילות המעבדה מחזיקה כ־98% מהיקף הפעילות הכלכלית של הנתבעת, בעוד שחלקה של המשתלה ממכירת שתילי עצים הוא כ־2% בלבד.

לטענת התובעות, הנתבעת היא "משק", כהגדרתו בצו ההרחבה ("כל משק או מקום עבודה בענפי החקלאות לכל סוגיה"). לטענתן, הנתבעת עוסקת בענפי החקלאות לכל סוגיה, משום שהמוצר הסופי העיקרי שהיא מייצרת ומוכרת הוא מוצר חקלאי.

באמצעות עו"ד נעמה שבתאי טענה הנתבעת שצווי ההרחבה בענף החקלאות אינם חלים עליה. הנתבעת הסבירה כי אין היא עוסקת בחקלאות. אומנם היא מייצרת בשיטות תעשייתיות מתקדמות מוצר שצורכים חקלאים, אך בכך אין היא שונה מכל תעשייה המספקת מוצרים לחקלאות. לטענתה, סביבת העבודה של התובעות היא מעבדה תעשייתית, והיא אף חברה בהתאחדות התעשייה הקיבוצית, המשתייכת להתאחדות התעשיינים.

הנתבעת טענה שכוונת הצדדים להסכמים הקיבוציים שהורחבו בצווים הללו הייתה לשפר את תנאי השכר בענף החקלאות, שבו קשה לגייס עובדים, בשונה ממפעלים כמו של הנתבעת, שבו תנאי עבודה נוחים שאינם דומים לתנאי העבודה בתחומי החקלאות.

מותב בית הדין - השופט בועז גולדברג ונציגי הציבור שלמה ליב ואפרים וינשטוק - קבעו שעיסוקה של הנתבעת אינו בחקלאות, והיא גם אינה נכללת בהגדרת "משק" כתיאורו בצווי ההרחבה. גם אין מדובר במשתלה כפי שנטען, שכן בחינת מכלול פעילותה הכלכלית מלמד כי לפעילות זו יש מכנה משותף רחב ביותר עם ענף התעשייה: תשומות דומות, סוג כוח האדם הנדרש והרכבו דומים, האנרגיה המושקעת, סביבת העבודה ותהליכי הייצור. המותב ציין שהוא בחן את התמונה הרחבה, ואף הביא בחשבון את העובדה שהנתבעת חברה בהתאחדות התעשייה הקיבוצית.

משכך דחה בית הדין את התביעה, פסק שצווי ההרחבה בענף החקלאות אינם חלים על הנתבעת, וחייב כל אחת מהתובעות לשלם לנתבעת 1,500 שקלים בעד שכר טרחת עו"ד.