החום הכבד של חודש יולי בעמק המעיינות ידוע לכול, ואין דבר קשה יותר מאשר יום לימודים בלי מזגן, על כך יעידו התלמידים וגם המורים. המקרה שלפנינו מדגים כמה לא מובנת מאליה הפעולה הפשוטה של הפעלת מזגן, וכמה תלאות היא יכולה לגרום.

מורה בבית הספר המשותף בקיבוץ שדה אליהו נדרשה לטפס לגובה כדי להגיע אל מתג ההפעלה של המזגן שבכיתה. לשם כך עלתה על כיסא, ממנו טיפסה אל השולחן וצעדה עליו לעבר המתג הגבוה. בשובה – הסתובבה, ירדה רגל אחר רגל מהשולחן, איבדה את שיווי משקלה ונפלה מהכיסא. כתוצאה מהנפילה נחבלה, ונקבעה לה נכות צמיתה בגין שבר בשורש כף היד.

הנתבעים לא התרשלו. המורה בחרה בדרך המסוכנת ביותר (צילום: שאטרסטוק)

באמצעות עו"ד יונתן שוב תבעה המורה, בבית משפט השלום בירושלים, את בית הספר, את המועצה האזורית ואת משרד החינוך (ואת חברות הביטוח שלהם). היא דרשה פיצוי בעד הנזקים שנגרמו לה וטענה שהמתג היה בלתי נגיש בדרך אחרת וכי המעסיק שלה הפר את "חובות הזהירות המוגברות" כלפיה.

חמשת הנתבעים, באמצעות עורכי הדין שחר נוביק, נטע בן צור, מאיר עליאש, שמואל צור ורונן ורדי, טענו כי המורה נהגה "בחוסר זהירות בוטה".

השופט אמיר דהאן מצא שהמזגן הופעל באמצעות מפסק חיצוני המשלב שקע והשהיה, וכי לא ניתן היה להפעילו בשלט רחוק בלבד. המפסק הותקן לפי הנחיות משרד החינוך בגובה של 186 ס"מ, בפינת הכיתה, כדי להרחיקו מהתלמידים. בדרך בה סודרה הכיתה לא ניתן היה להגיע אליו מבלי להשתמש במקל, להזיז את השולחן או לטפס עליו.

"עלייה על שולחנות לצורך הפעלת המזגן הייתה נוהל בבית הספר", סיפרה המורה והעידה כי כך נהגה לאורך 15 שנים. גם במטאטא או במקל היו נוהגים להשתמש לצורך הפעלת המתג, אך זו הפעם היא בחרה לטפס על השולחן.

מנהלת בית הספר אישרה כי היא עצמה ואחרים היו מפעילים את המזגנים בעזרת מקל או מטאטא, וגם אמרה שמלבד העניין הקשור במזגנים, נהגו מורים ומורות לעלות על כיסאות, שולחנות או סולמות לצורך תליית חפצים על קירות הכיתות, ושלדעתה אין בכך פסול.

השופט הסביר כי פעולות פשוטות כגון עלייה על כיסא כדי להגיע אל חפץ אינן דורשות הדרכה מיוחדת מהמעסיק, ואין בכך שעובד נדרש להגיע אל חפצים המצויים מעבר להישג יד כדי להוות הפרת חובת הזהירות של המעסיק כלפי העובד.

מעסיק יכול להביא בחשבון בשיקוליו שהעובד יבחר בדרך המסוכנת פחות וינקוט זהירות בעת ביצוע פעולות רגילות. אין מקום "לאסור על צוות בית הספר לעלות על כסאות ושולחנות תקינים", אמר השופט, או לומר שאם הנהלת בית הספר אינה אוכפת איסור שכזה, הרי היא מתרשלת. זו "פעולה יום־יומית ומקובלת, שעליה להיעשות בזהירות סבירה בידי מי שמסוגל לכך מבחינת גילו, לבושו, משקלו ושיווי משקלו".

לדברי השופט, רשאי המעסיק של אנשי הצוות החינוכי, או הבעלים של בית הספר, להניח שעובד הוראה ינקוט זהירות בעלותו על רהיט לצורכי העבודה, אך גם אין לעשות זאת כשאפשר לבצע את המלאכה בצורה פשוטה ובטוחה יותר.

המורה נפלה מהכיסא ולא מהשולחן, הסיק השופט, לאחר שהפעילה את המזגן וירדה מהשולחן בכיוון הפוך לזה המתחייב בזהירות הרגילה, כשרגליה היו על הכיסא. כל אדם עלול לאבד את שיווי משקלו בעומדו על כיסא או על שולחן או בירידה משולחן אל כיסא.

מקלות ומטאטאים מצויים בשפע בבית הספר, הוסיף השופט, אלא שהתובעת לא חיפשה מקל או מטאטא כדי להדליק בעזרתו את המזגן, ובחרה בדרך המסוכנת יותר. משעשתה כן, אין מקום לקבוע שבית הספר או הנתבעים האחרים התרשלו כלפיה.

אכן, זו "מורה ותיקה, מקצועית ומסורה, שכל הורה היה מאחל לילדו", ומסירותה זו הביאה אותה לבצע "הכנות בבית הספר, 21 ימים אחרי תחילת החופש הגדול", אך עדיין אין להטיל אחריות על מי שלא היה עליו לצפות את הנזק, פסק השופט ודחה את התביעה.