"ככל שעבודות הבנייה בקיבוץ מבוצעות לפי היתר בנייה תקף, חזקה שהבנייה מבוצעת כדין, וחזקה שההיתר עבר גם את הסכמת כלל מנגנוני הקיבוץ, לרבות ועדת התכנון", פסקה השופטת רים נדאף מבית משפט השלום בנצרת.

הקיבוץ ביקש להעביר את הסכסוך לבוררות. כפר גלעדי, צילום: שירלי זינגר

בכך היא קיבלה את בקשתה של משפחת חברים מקיבוץ כפר גלעדי (להלן המבקשים) להוציא צו מניעה זמני כנגד הקיבוץ ומשפחה אחרת, שלא להפריע או לעכב את עבודות הקמת גשר גישה לדירת המבקשים.

המבקשים, חברי הקיבוץ, הם אנשים מבוגרים שהוכרו כנכים ומוגבלים בצורה משמעותית בניידותם. דירתם נמצאת בקומה השנייה במבנה בקיבוץ. השביל המוביל למבנה הוא תלול מאוד.

מקומם הפיזי של המבנה והדירה, הנמצאת במעלה 16 מדרגות, מאלצת אותם, סיפרו המבקשים, להישאר לעיתים בדירה מספר ימים. הם שוקלים בקפידה כל יציאה מהבית, וגם אז הם נזקקים לעזרת בני משפחתם.

"הפתרון שנמצא למצוקתם", תיארה השופטת, "הוא בניית גשר מרחבת החנייה הקרובה ועד לפתח דירתם בקומה השנייה". המבקשים פנו לקיבוץ לקדם תוכנית להקמת הגשר, ולאחר תלאות, עיכובים ודרישות מצד הקיבוץ, הוא הגיש בקשה להיתר בנייה.

לאחר שניתן ההיתר החלו המבקשים בעבודות הבנייה, אלא שאז הודיעה המשפחה האחרת שהיא מתנגדת לבנייה, ודרשה מהקיבוץ להפסיק את העבודות.

משהורה הקיבוץ לקבלן המבצע להפסיק את העבודה, פנו המבקשים, באמצעות עו"ד מנחם גדרון, לבית המשפט וביקשו לקבל צו שיאפשר את המשך העבודות.

הקיבוץ, באמצעות עו"ד מתן גל (קופרשמיט את גולדשטיין ושות') ביקש להעביר את הסכסוך לבוררות בהתאם למנגנון יישוב הסכסוכים בקיבוץ.

הקיבוץ אמר שאינו מתנגד להקמת הגשר, והסביר שהגשר עתיד להיות מוקם על חלק ממגרש משותף המיועד לשיוך למספר משפחות חברים, ובהם המשפחה המתנגדת.

הקיבוץ ביקש להתחשב בדעתם של החברים שהקרקע האמורה עתידה להיות משויכת להם. באמצעות עו"ד ציפי אוחנה, טענה המשפחה האחרת כי יש בהקמת הגשר כדי לפגוע בקניינה.

השופטת ראתה במנגנון יישוב הסכסוכים תהליך איטי ומורכב, ולא מתכונת מתאימה לבירור סכסוך שבו נדרשת הכרעה מהירה, בייחוד כשלקיבוץ אין התנגדות עקרונית להקמת הגשר.

היא מתחה ביקורת על הקיבוץ, הואיל והוא נקט עמדה בסכסוך בשעה שהוא חתום על הבקשה לקבלת היתר בנייה להקמת הגשר במקום המדויק שבו הוא תוכנן. עוד אמרה השופטת, שהתנהלותו בעת שהורה לקבלן להפסיק את העבודות גובלת בחוסר תום לב.

"התנהלות המשפחה האחרת אינה מובנת", אמרה השופטת. "אם רצתה המשפחה לטעון כנגד חוקיות הליך קבלת הסכמת הקיבוץ, או כנגד הליך קבלת היתר הבנייה, רשאית היתה לנקוט צעדים משפטיים, אך טרם עשתה כן.

"אם סברה המשפחה שנפגעו זכויותיה הקנייניות, היה עליה לפנות לוועדת התכנון והבנייה בבקשה לביטול ההיתר, או לפנות לבית המשפט בבקשה לעצור את העבודות.

"לא היה מקום להסתפק בפנייה לבעלי סמכות בקיבוץ כדי להפעילם ולגרום להם לבקש מהקבלן את הפסקת העבודה, כמו שלא היה מקום מצד הקיבוץ, החתום על הבקשה להיתר בנייה, להיענות לפניית המשפחה האחרת ולהורות לקבלן הביצוע להפסיק את העבודות".

משכך הורתה השופטת לקיבוץ ולמשפחה האחרת שלא להפריע ולא למנוע את ביצוע עבודות הקמת הגשר. נוסף על כך חייבה השופטת את הקיבוץ ואת המשפחה האחרת לשלם למבקשים 8,000 שקלים הוצאות משפט.

בעקבות החלטה זו הגיעו הצדדים להסכם פשרה, ועיקרו הסכמה בדבר השלמת עבודות הגשר, ומינוי שמאי מקרקעין שיעריך את הפגיעה בשווי הדירה שתשויך למשפחה האחרת (ככל שתהיה פגיעה כזו).

במקרה כזה הוסכם שהמבקשים ישלמו למשפחה האחרת מחצית מירידת הערך לפי חוות דעת השמאי.