קיבוץ עין חרוד איחוד ושתי מזכירות הקיבוץ ישלמו לחבר הקיבוץ לשעבר (התובע) 50 אלף שקלים פיצוי על פרסום לשון הרע בגין שני פרסומים ב"יומן הקיבוץ", שהציגו אותו כמי שמיוחסת לו גניבת כספים מהקיבוץ.

מהפרסום משתמע שהתובע גנב כספים בסכומים גדולים. צילום המחשה: שאטרסטוק

יותר משלושים שנה היה התובע חבר בקיבוץ, ובהן שימש בתפקידים ציבוריים בתחומי הספורט, החברה והכלכלה, והיה אף הגזבר ומזכיר הקיבוץ. לימים עבד מחוץ לקיבוץ בתפקידים בכירים בתחום החקלאות. לאחר זמן הוא ביקש להפסיק להיות חבר הקיבוץ, אך נשאר להתגורר בו.

"לאחר הפסקת חברותו של התובע", תיאר השופט ויסאם חיר מבית משפט השלום בעפולה, "דרש הקיבוץ שהתובע יעביר לו זכויות שצבר בתקופה שבה עבד מחוץ לקיבוץ בהיותו חבר בו" (פנסיה, פיצויי פיטורין וקרנות השתלמות)".

בבית משפט השלום בעפולה תבע הקיבוץ מהחבר לשעבר 1.5 מיליון שקלים. מנגד דרש התובע מהקיבוץ תשלום דמי עזיבה ופנסיה, ועתר לבית המשפט המחוזי בנצרת כדי לחייב את הקיבוץ לדון בתביעה זו בהליך בוררות.

בית המשפט נעתר, ופסק כי אם הבורר יקבע שהקיבוץ חייב כספים לתובע - יעוכב התשלום לתובע עד לתום הדיון בתביעת הקיבוץ (שעדיין מתנהלת בבית משפט השלום).

על אודות ההליכים האלה דיווחה המזכירות לחברים ב"יומן הקיבוץ". על תביעת הקיבוץ נכתב שם כי מדובר בכספים שצבר התובע ושאותם היה עליו להעביר לקיבוץ כחלק ממשכורתו, והוא החזיקם אצל צדדים שלישיים.

באשר לבוררות, פורסם שאם ייקבע בה שהקיבוץ חייב כספים לתובע, כספים אלו יעוכבו, עד לפסק דין של בית משפט השלום בעפולה, שם מתנהל ההליך של גניבת הכספים. ועוד נכתב שם: "השופט התרשם שטענות הקיבוץ כלפי התובע חמורות ובעלות יסוד", וכן ש"התובע לא קיבל הוצאות משפט".

אחרי כן, בפרסום אחר, הבהירו מזכירוֹת הקיבוץ את חובתן לדווח על החלטות רשמיות של בית המשפט, ועוד כתבו: "אנו מצטערות שהחברים נחשפו לניסוח בוטה שנכתב בלשון משפטית על ידי מי שעוסק בכך מטעמנו". הן טענו שנשמטה המילה "לכאורה" מסוף המשפט שעניינו ההליך בבית משפט השלום בעפולה, והתנצלו על כך.

באמצעות עו"ד רן סיוון טען התובע כי הפרסום ב"יומן" הוא לשון הרע כלפיו. מנגד טען הקיבוץ, באמצעות עו"ד דורית ניסנבאום, שאלה דברי אמת שאינם בגדר לשון הרע.

בית המשפט עסק אחד לאחד בביטויים שבנוגע אליהם נטען שהם כוללים לשון הרע.

מהכיתוב "והוא החזיקם אצל צדדים שלישיים", מתרשם הקורא הסביר שהתובע "מחביא" מיליון וחצי שקלים השייכים לקיבוץ אצל גורם חיצוני, "אך עד כה", אמר השופט, "לא נפסק שאכן כך הם פני הדברים. הביטוי 'מתנהל הליך של גניבת הכספים' מייחס לתובע מעשה גניבה, ויש בכך משום השפלה או ביזוי, באשר לא נקבע בערכאה שיפוטית שהתובע גנב כספים".

גניבה היא עבירה פלילית, וייחוס תכונה של גנב לאדם, או תיאור מעשיו כגניבה, מאירים אותו באור שלילי.

השופט דחה את טענת הקיבוץ שלפיה הם לא אמרו במפורש שהתובע גנב, אלא רק אמרו שמתברר הליך גניבת הכספים. "כאשר כותבים כי הליך הגניבה מתברר", הדגיש השופט, "הקורא מבין כי גניבת הכספים מיוחסת לתובע. זו עברית פשוטה.

"האמירה ב'יומן', שלפיה התרשם בית המשפט שטענות הקיבוץ חמורות ובעלות יסוד", המשיך השופט, "אינה מדויקת ומגמתית, שכן כל שאמר בית המשפט המחוזי, הוא שאין מדובר בטענות חסרות משקל, ודומה כי מן הראוי לדון בהן".

גם הביטוי שהתובע לא קיבל הוצאות משפט הוא חלקי. "אומנם אין בכך השפלה או ביזוי של התובע", הוסיף השופט.

"אך היה מקום לכתוב שלא נפסקו הוצאות לאף אחד מהצדדים. ציון העובדה כי התובע לא קיבל הוצאות משפט, נועד לכרסם בעוצמת ההישג של התובע, וליצור את הרושם אצל הקורא כי אף שהקיבוץ הפסיד במשפט, מצא בית המשפט כי אין מקום לפסוק הוצאות לתובע.

"עיון בפרסומים", פסק השופט, "מביא למסקנה כי אדם מן היישוב, שאינו מעמיק בקריאת פסקי דין, אשר מעיין בתוכן הפרסום הראשון - מקבל את הרושם כי התובע מעל וגנב את כספי הקיבוץ, וכי אף שהתקבלה בקשתו לקיים הליך בוררות מול הקיבוץ, טענותיו אינן חזקות מול טענות הקיבוץ.

"מהפרסום משתמע שהתובע גנב מהקיבוץ כספים בסכומים גדולים מאוד תוך כדי שהוא מחזיקם אצל צד שלישי.

עו"ד רן סיוון. צילום: גלעד וולפין

"דברים אלה, לצד תיאור חד־צדדי ולא מדויק של ההליכים המשפטיים המתנהלים בין הצדדים, עלול להשפיל את התובע בעיני חברי הקיבוץ, שבו התובע ממשיך להתגורר עם בת־זוגו, או לעשותו מטרה לשנאה או לבוז בשל המעשים שכביכול מיוחסים לו".

השופט דחה את טענות ההגנה של הקיבוץ בדבר אמת בפרסום. תיאור ההליך כנוגע לגניבת כספים הוא קביעה או דעה של המפרסם, ודיווח לא הוגן על אודות מה שהתרחש בדיון בבית משפט.

הוא גם דחה את טענת הקיבוץ שמאחר "והעברית שבה נכתבים פסקי דין אינה העברית שאנו משתמשים בה ביום־יום, היה התיאור בפרסום בשפה ברורה ופשוטה". "לא זו בלבד שבפרסום השני נרשם שהדברים נכתבו בלשון משפטית", העיר השופט.

"אלא גם לא ברור מה ביקשו לפשט באמצעות המילים 'גניבת הכספים'. מאחר שדיווחי המזכירות מוחזקים כאמת מוחלטת בעיני חברי הקיבוץ, היה על הנתבעות לנקוט משנה זהירות ולדייק את שביקשו להביא לידיעת חברי הקיבוץ", הדגיש השופט.

"כשכוללים ב'יומן' ידיעה הנוגעת למי שאינו חבר, ההיגיון מחייב לפנות אליו לקבלת תגובה, בדומה לנהוּג בקיבוץ באשר לחברים. אך גם בהיעדר חובה כזו - שכן עורכת היומן ראתה בכך דיווח מהמזכירות על הליך משפטי - היה מקום להיענות לפניית התובע לתיקון הפרסום", אמר השופט, ולא ראה בפרסום השני משום התנצלות לפרסום הראשון.

אגב, העורכת כן מצאה לנכון להתנצל ב"יומן" על פרסום "ביטוי חריף", ואמרה שהיא לא היתה די ערה לתוכנו.

סוף דבר בית המשפט חייב את הקיבוץ ואת המזכירות לפרסם התנצלות ב"יומן הקיבוץ", לפצות את התובע בסך 50 אלף שקלים ועוד 3,500 שקלים הוצאות משפט, ושכר טרחת עו"ד בסך 5,000 שקלים.