בשנת 2010 תבעה חברה קבלנית בבית המשפט המחוזי בתל אביב פיצוי של 15 מיליון שקלים מקיבוץ ניצנים, בטענה שהקיבוץ הפר הסכמים שהתקשר בהם עימה לביצוע פרויקט הרחבה קהילתית בקיבוץ ולשיפור התשתיות בקיבוץ.

פרויקט בנייה. הצדדים נטלו סיכון שהתממש, צילום: דוד (דדה) עינב

בחלוף כשנתיים שבהן פעלה התובעת לקידומו של הפרויקט, הודיע לה הקיבוץ על סיום ההתקשרות, ונימק זאת בשינויים שחלו בהוראות המינהל, שינויים שהביאו להרעה ניכרת בכדאיות הכלכלית של הקיבוץ בעסקה.

בבסיס ההתקשרות בין הצדדים, הסביר הקיבוץ בבית המשפט, עמדה התכלית הכלכלית: ציפייתו של הקיבוץ לקבל בעד המגרשים תמורה בשווי של מיליוני שקלים, שבאמצעותה יוכל הקיבוץ לשדרג את התשתיות הישנות בקיבוץ.

נטען שם שהיתה אי־ודאות בנוגע למדיניות מינהל מקרקעי ישראל באשר לגביית כספים אלה, שבעת ההיא זכו לכינוי "כספים אסורים".

"הצדדים סברו", אמר בית המשפט בפסק דין חלקי שנתן לפני כשנה ("בנו עליהם", ידיעות הקיבוץ 22.12.2017), "שהם היו רשאים להסכים שהתובעת תשלם לקיבוץ תמורה, בין בכסף ובין בביצוען של עבודות לשיפור תשתיות, תמורת הזכות לבצע את פרויקט ההרחבה, ככל שאין אלה סכומים שניתן להוכיח שהם מגולגלים אל המשתכנים".

לא כך, קבע שם בית המשפט. "האיסור לקבלת כספים נבע מכך שהיישוב החקלאי אינו אמור להפיק רווחים שמקורם במקרקעי המדינה. זו פעולה שהיתה אסורה בשעתה בהתאם לנוהלי מינהל מקרקעי ישראל.

"משכך, זהו חוזה פסול, שכן תכליתו היא בלתי חוקית, ולכן הוא בטל. הצדדים היו מודעים לאיסור שבגביית כספים אסורים, ונטלו סיכון שהתממש. יש להרתיע צדדים מלהתקשר בחוזים פסולים", הוסיף בית המשפט ופסק שהתובעת תהיה זכאית רק לשיפוי בעד ההוצאות שהוציאה לצורך הוצאתו לפועל של פרויקט ההרחבה, ולא בגין אובדן רווחים כפי שתבעה.

לאחרונה סיימה השופטת שרה דותן את הדיון בשאלת גובה השיפוי בעד הוצאות התובעת.

"הגם שהפרויקט נוהל על ידי התובעת כזרוע יזמית וחברה נוספת הקשורה אליה כזרוע מבצעת", אמרה השופטת, "אין חשיבות מהותית לשאלה מי מהן הוציאה את ההוצאות, כי התברר שהקיבוץ פעל מול שתי חברות אלו כגוף אחד, וידע על הקשר ביניהן בזמן אמת".

השופטת פסקה לתובעת החזר הוצאות בגין רכישת ציוד ותשלום לספקים חיצוניים, וכן שכר ותקורה בגין העסקת עובדים, בסך מצטבר של 1.3 מיליוני שקלים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

עוד חייבה השופטת את הקיבוץ לשלם לתובעת שכר טרחת עורכי דין בשיעור של 17.5 אחוזים מהסכום שנפסק.

מעניין לציין כי בית המשפט דחה את התביעה הנוגעת לשני נתבעים נוספים שנתבעו באופן אישי. השניים שימשו מנהלים בעסקי הקיבוץ והיו מעורבים בפרויקט מטעמו. בית המשפט לא מצא כי השניים פעלו בחוסר תום לב המצדיק להשית עליהם אחריות אישית, וחייב את התובעת לשלם להם הוצאות משפט בסך 60 אלף שקלים.

התובעת יוצגה בידי עורכי הדין רן שפרינצק וחן נאמן, ואילו הנתבעים בידי עורכות הדין דניאלה יעקובי וכרמית דורון.