ויכוח על התאריך. חבר הקיבוץ הסביר שאביו נקבר בקבורה אזרחית | צילום המחשה: שאטרסטוק

ביורוקרטיה לשמה, פורמליזם משפטי או הקפדה על דרישות מהותיות בתיקון פרטים במרשם האוכלוסין? השופט רון שפירא (בן דגניה א'), נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה, דן בעתירה מנהלית של חבר קיבוץ חניתה לתיקון במרשם האוכלוסין, כך שתאריך פטירתו של אביו המנוח יירשם שנה קודם לזה שמצוין בתעודת הפטירה שהנפיק משרד הפנים, הנסמכת על הודעת פטירה מטעם משרד הבריאות.

באמצעות עו"ד רפאל בן חיים (שלמה כהן ושות') טען העותר שאביו המנוח, שהיה חבר חניתה, נפטר ב־14 באוגוסט 1951, ונקבר באותו יום בקבורה אזרחית בבית הקברות בחניתה. בשל כך, אמר, אין למשפחתו מסמך המעיד על יום פטירתו מטעם ה"חברה קדישא".

העותר הציג למשרד הפנים ראיות המעידות, לטענתו, על מועד פטירתו הנכון של המנוח. העותר הראה שבהודעת הפטירה מטעם משרד הבריאות נרשמו פרטים שאינם ברורים, וכי הספרה שפקיד המרשם טוען שהיא "2" היא סימן שאלה ("?"), והדבר גרם לרישום המוטעה של השנה: 1952. עורך המסמך רשם סימן שאלה, סבר העותר, כי לא ידע בוודאות אם יום הפטירה מדויק (ולא שנת הפטירה).

כן נטען שתאריך החתימה על המסמך נדמה להיות 19.8.51, אך הספרה האחרונה של השנה ("1") הודפסה מאחורי קו ואינה ברורה. עוד הצביע העותר על כך שבמקום המיועד בתעודה לגיל ילדיו של המנוח ("גיל הבנים והבנות החיים כיום"), נרשם: "3" ו"5", דבר המלמד (בהתאמה לגיל הילדים באותה עת) כי המסמך הוצא בשנת 1951.

משרד הפנים, באמצעות עו"ד אילה פיילס־שרון מפרקליטות אזרחית ומִנהלית מחוז חיפה, הסביר כי לפי חוק מרשם האוכלוסין רישום שנעשה לפי תעודה ציבורית קיימת לא יתוקן, אלא על סמך תעודה ציבורית אחרת. מאחר שקיימת תעודה ציבורית בה תאריך הפטירה הרשום הוא 14.08.1952 – לא ניתן לתקן את המרשם, בהיעדר תעודה ציבורית אחרת העומדת בסתירה לאותו תאריך. לכן לא נפל פגם בשיקול הדעת המנהלי של פקיד המרשם ובהחלטתו לדחות את בקשת העותר. משרד הפנים הוסיף כי אין זה מתפקידו של בית המשפט המנהלי לבחון את הראיות שהציג העותר בפני פקיד המרשם ולקבוע אם לתקן את הרישום, והציע לעותר שבמקום לתקוף את שיקול הדעת המנהלי של פקיד המרשם בהליך מנהלי (שהוגש לבית המשפט בשבתו כבית משפט מנהלי), עליו לפנות בעתירה לסעד הצהרתי אל בית משפט אזרחי, להציג שם את ראיותיו ולקיים שם בירור עובדתי.

השופט אמר כי לא ניתן לשלול את טענות העותר שהפרטים המצוינים בתעודה הציבורית עליה הסתמך הרישום (הודעת הפטירה מטעם משרד הבריאות) אינם ברורים וגרמו לרישום השגוי. מסקנה זו מתחזקת, לדבריו, לאור פרטים נוספים המצויים בתעודה הציבורית הקיימת עצמה, כגון גיל הילדים של המנוח בעת פטירתו.

חוק המרשם נתן בידי פקיד הרישום את הסמכות להכריע בעניין נכונות הרישום ולבדוק אם הוא לקוי, קבע השופט שקיבל את העתירה. הוא הורה להחזיר את הבירור והבדיקה אל פקיד הרישום כדי שזה יבחן מחדש את הראיה שעליה מבוסס הרישום במרשם האוכלוסין ויכריע אם יש לתקנו, זאת לאחר שיישמעו טענות הצדדים וייבחנו הראיות שימציא העותר לפקיד הרישום.

האם ישתכנע פקיד הרישום מהבירור (המנהלי) המחודש שיתקיים בפניו, או שמא יידרש מהעותר לנקוט הליך (אזרחי) חדש בבית המשפט כדי שזה יצהיר על מועד הפטירה הנכון? המשך יבוא.