מעשה בשישה תאגידים (חמש אגודות שיתופיות וחברה אחת) מקיבוץ הסוללים. האגודה הראשונה היא סוללית אגש"ח בע"מ, שעסקה בשיווק עופות ובגידול פרגיות ללהקות רבייה, עד שהפסיקה את פעילותה בסוף שנת 2010. האגודה השנייה, "סול-כנף", היא אגודת אחזקות שאינה פעילה בעצמה, אך מחזיקה בארבעה תאגידים נוספים (שניים מהם הפסיקו את פעילותם, והשניים האחרים עוסקים בתחום גידול עופות ואפרוחים).

כנגד "סוללית" קיים פסק דין חלוט לטובת התובע, בעל חווה לגידול תרנגולות מטילות, לפיו חויבה סוללית לשלם לו 640 אלף ש"ח לאחר שנמצא כי הפרה הסכם שבו התחייבה לספק לו להקת אפרוחים. התובע החל לנקוט כנגדה הליכי הוצאה לפועל כדי לגבות את החוב, וביקש מבית משפט השלום בנצרת לקבוע שגם חמשת התאגידים האחרים אחראים לפירעון החוב של סוללית כלפיו – כך תיאר השופט אלעד טל מבית משפט השלום בנצרת את נושא "סוללת התאגידים" שהונח לפניו. לדבריו, כדי שבית המשפט ייעתר לבקשה הזו, על התובע לשכנעו שיש הצדקה "להרים את מסך ההתאגדות" בין החברות.

לולים. הוויכוח בין מגדלי התרנגולות גלש לבית המשפט (צילום שאטרסטוק)

הסבר קצר: לחברה בע"מ, או לאגודה שיתופית בע"מ, יש ישוּת (אישיות) משפטית נפרדת, כלומר הזהות המשפטית של התאגיד שונה מזו של בעלי המניות שלו, באופן שהתאגיד הוא גוף משפטי נפרד מזה של בעלי מניותיו. בין התאגיד בע"מ לבין בעלי מניותיו (יחידים או תאגידים אחרים) חוצץ "מסך התאגדות", המפריד בין הזכויות והחובות של התאגיד לבין אלה של בעלי מניותיו. אם האגודה, למשל, חייבת כספים – זהו חוב שהאגודה חייבת לפרוע אותו, ולא חברי האגודה. קיימות נסיבות חריגות בהן רשאי בית המשפט לבצע "הרמת מסך" ולייחס חוב של החברה לבעלי המניות, כך שניתן להיפרע גם מהם. אלה הם מקרים שבהם נעשה שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של החברה כדי להונות או לקפח נושה, או כדי להימלט מהחובה לשלם חוב.

באמצעות עו"ד נרקיס לביא סיפר התובע כי הוא בירר ומצא כי סוללית העבירה את פעילותה העסקית אל התאגידים האחרים, "שעוסקים באותו תחום, תחת אותם מנהלים", וגם מיזגה את פעילותה עם "סול כנף", וכי בנוסף "ישנה זהות של חברי ועד ההנהלה בתאגידים. לכולם אותו מנכ"ל, משרד משותף, ששימש גם את סוללית, והם חולקים אותו מספר טלפון".

באמצעות עו"ד מיטל תורג'מן-כהן טענו סוללית והתאגידים האחרים כי סול-כנף היא תאגיד החזקות שבבעלותו מספר תאגידים שמענם בקיבוץ הסוללים, אך היא אינה שולטת בעסקי התאגידים האחרים, המתנהלים כישויות משפטיות עצמאיות ונפרדות, וכי אין בטענות התובע, או בכך שהם מיוצגים בידי אותו משרד רו"ח או שהכתובת של כולם היא קיבוץ הסוללים, כדי להוות עילה להרמת מסך, מאחר שיש הפרדה בין נכסיהם ופעילותם, וכל אחד מהם פועל כאישיות משפטית בפני עצמה.

הרמת מסך והתעלמות מהאישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד כדי לקבוע שבעלי המניות חייבים בחובות החברה – מוצדקות במקרה שבו בעלי המניות פועלים במרמה, כמו, למשל, אם חברה אחת מבריחה את נכסיה לחברה אחרת כדי לחמוק מתשלום חובותיה, הסביר השופט. הרמת מסך יכולה להתבצע גם בין חברות הקשורות או שלובות זו בזו אם הן נמנות עם אותו אשכול חברות, כאשר הקמת החברות, או העברת חלק מפעילותן לחברות אחרות, נעשו כדי להתחמק מתשלום חובות. "מי שפועל שלא בתום לב ומקים אשכול חברות במטרה להתחמק מנושים או להבריח נכסים, לא יוכל להסתתר מאחורי הפרגוד של אותן חברות", סיכם השופט.

כדי להרים מסך יש להציג תשתית טיעונים מלאה ומסכת ראיות רחבה ובעלת משקל שכנוע רב, אמר השופט, אך התובע לא עשה זאת. הוא לא הוכיח שקיימת זהות בין חברי ועד ההנהלה בתאגידים השונים, שלכולם אותו מנכ"ל כפי שטען, שההפרדה ביניהם מלאכותית והם מהווים "ישות כלכלית אחת" שסול-כנף שולטת בה "עד כדי שלילת הרצון העצמי של כל אחד מהם", או שסוללית (שחייבת לתובע את החוב) ממשיכה את פעילותה העסקית באמצעות התאגידים האחרים כדי להתחמק מתשלום חובות לנושיה, באופן המצדיק הרמת מסך וחיוב אותם תאגידים בחוב שנפסק כנגד סוללית.

השופט דחה את בקשת התובע להרמת המסך, וחייב אותו בהוצאות המשפט בסך 25 אלף ש"ח.
דוקטרינה זו של "הרמת מסך" מקורה ב"דיני החברות", אך לנוכח הדמיון הקיים בבסיס המשפטי בין אגודות שיתופיות לחברות, שהן בעלות אישיות משפטית נפרדת ועצמאית – נוהגים בתי המשפט לדון בענייני אגודות שיתופיות על דרך ההיקש מדיני החברות, וכך הם עושים גם בפוסקם במקרים של הרמת מסך בין אגודה שיתופית בע"מ לבין בעליה, או בין אגודות או חברות במקרה של קבוצת תאגידים הקשורים ביניהם.