כלל הוא לפי תקנות הערבות ההדדית, כי קיבוץ מתחדש המשלם סכום גמלה פנסיונית לחבריו רשאי לפי תקנות הערבות ההדדית לנכות מסכום הגמלה כל תשלום בעל אופי פנסיוני שהחבר מקבל.

החבר לא הביא ראיות שהקצבה כוללת פיצוי. צילום המחשה: שאטרסטוק

אך מה הדין כאשר טוען חבר קיבוץ, שהתשלום שהוא מקבל מגרמניה אינו מורכב כולו מכספי פנסיה, אלא מכיל גם רכיב שמקורו בפיצוי בגין סבלו בתקופת השואה? שהרי אז לא ניתן לנכותו מסכום הגמלה הפנסיונית שמשלם הקיבוץ. השאלה היא על מי הנטל להוכיח שבתקבול הפנסיוני קיים, אם אכן כך הדבר, יש רכיב שאינו ניתן לניכוי, כמו למשל פיצוי בגין כאב וסבל.

זה תקופה ארוכה שחבר כפר הנשיא (92), ממייסדי הקיבוץ, מתדיין מול קיבוצו בערכאות המשפטיות. הוא הלין כי הקיבוץ ניכה שלא כדין קצבת פיצויים שלטענתו הוא מקבל מגרמניה עוד משנות השישים בגין היותו ניצול השואה.

הקיבוץ הסביר שהסכום שניכה אינו פיצוי או רנטה שקיבל החבר בהיותו ניצול השואה, אלא שזו זכאות לפנסיה שרכש הקיבוץ בשנות השמונים לחבריו, שחלקם נעדרי כל קשר לשואה. הדבר נעשה במסגרת תוכנית ביטוח סוציאלי שהציע הביטוח הלאומי הגרמני ליוצאי גרמניה, כפי שעשו גם קיבוצים אחרים, ולכן הקיבוץ זכאי לנכות סכום זה מהגמלה שהוא משלם לחבר.

חמישה סיבובים משפטיים, שהאחרון בהם הסתיים לאחרונה בבית המשפט העליון, נדרשו כדי לפסוק בשאלה זו.

החבר, באמצעות בנו (שאינו פרקליט), ביקש לערער על החלטת בית המשפט המחוזי מנצרת, שאישר את הניכוי. "הקביעה שהקיבוץ היה רשאי לנכות את הכספים שהוא מקבל", טען החבר בבית המשפט העליון, "היא הרת גורל מבחינתם של ניצולי שואה אחרים החיים בקיבוצים ונהנים מתשלומים דומים".

הקיבוץ, באמצעות עו"ד עומר כהן (שלמה כהן ושות'), הבהיר שהתקבול מהביטוח הפנסיוני הגרמני הוא כספי פנסיה לכל דבר ועניין, וכי מדובר במקור כספי של הקיבוץ לתשלום הקצבה המשתלמת לחברים בגיל פרישה. הקיבוץ הדגיש כי במצב שבו ניתנים לחבר קיבוץ פיצויים מגרמניה, הקיבוץ אינו מנכה אותם מגובה התשלום המוענק לאותו חבר, אך אין זה המקרה כאן.

השופטת דפנה ברק־ארז מבית המשפט העליון סקרה את הגלגולים המשפטיים של המקרה, שהסתיימו בפסק הדין של בית המשפט המחוזי בנצרת.

"משהוכיח הקיבוץ שמשתלמת למבקש פנסיה שניתן לנכותה מהתשלום החודשי", נקבע במחוזי, "הנטל להוכיח כי היא כוללת רכיב שאינו בר־ניכוי (כלומר, קצבת פיצויים) מוטל דווקא על החבר. מאחר שהחבר לא הרים את הנטל האמור, כך נקבע, לא היה מקום לקבל את תביעתו".

עומר כהן. צילום: שחר תמיר

השופטת דחתה את בקשת החבר לערער על החלטת בית המשפט המחוזי, ובכך אושרה הלכה למעשה הפסיקה של בית המשפט המחוזי.

מאחר שאין זכות אוטומטית לערעור בגלגול שלישי (הראשון בשלום; השני - ערעור במחוזי; השלישי - ערעור בעליון), יש לבקש רשות לכך מבית המשפט העליון, ועל הבקשה לעמוד באמות מידה מסוימות שלא התקיימו כאן.

השופטת ציינה שאינה סבורה שהקביעות בפסק הדין מעלות שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים (כפר הנשיא והחבר), או כי מתן רשות הערעור נדרש כדי למנוע עיוות דין לחבר.

"עניינו של החבר", פסקה השופטת, "נבחן על ידי בתי המשפט במספר הזדמנויות שונות, ומבלי שאני מקילה ראש בתחושותיו, אין בשלב זה הצדקה להתדיינות נוספת בינו לבין הקיבוץ".