בוקר בשטח. לעבודה עם סוס יש סיכון רגיל שניתן לצפות אותו | צילום ארכיון: לע"מ

תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע, בעת שעבד ברעִיית עדר בקר של עמיעד, התבררה לפני השופט סאמר ח'טיב מבית משפט השלום בטבריה, והדגישה פעם נוספת את הכלל שלפיו "המוציא מחברו - עליו הראיה". על התובע להוכיח תחילה את גרסתו באשר לנסיבות פציעתו, ולאחר מכן את חבות הנתבע לפצות אותו בגין נזקיו.


באמצעות עו"ד דוד דרעי סיפר התובע כי באחד הבקרים הוא רכב על סוסו סמוך למטע האבוקדו של עמיעד בדרכו אל המרעה. לדבריו, זרוע קטפת שבה השתמשו עובדי מטע האבוקדו, הסמוך לדרך הכורכר שבה רכב, התרוממה מעבר לגדר המטע והבהילה את הסוס. התובע נפל ונחבל. הביטוח הלאומי הכיר באירוע כתאונת עבודה וקבע לתובע נכות רפואית צמיתה בשיעור של 19 אחוזים. לטענת התובע, הקיבוץ והאגודה השיתופית "בקר עמיעד" (שהעסיקה אותו) אחראים לתאונה, שכן היא אירעה בשל רשלנותם בניהול העבודה במטע, ובכך שלא הדריכו אותו באשר לסיכון שיש בדרך שבה הוא רכב.


באמצעות עו"ד שאדי אלמאדי הכחיש עמיעד שהתאונה אירעה בנסיבות שתיאר התובע, ואמר שאינו אחראי לנזק שנגרם. בית המשפט מצא שתיאור התובע בדבר נסיבות התאונה היה לא אחיד ולא עקיב. בעוד שלאחר התאונה סיפר התובע שעוד לפני יציאתו מהמכלאה השתולל הסוס והעיף אותו, רק בכתב התביעה שהגיש, שמונה שנים לאחר התאונה, הוא פירט את גרסתו המורחבת והמאוחרת. "זו גרסה בלתי מהימנה", אמר השופט, והסביר שמצא סתירות בגרסת התובע והעדים מטעמו. התובע אכן נפגע עקב נפילה מסוס במהלך עבודתו אצל "בקר עמיעד", אך הוא לא הוכיח שנזקיו נגרמו בנסיבות שתוארו בתביעתו.


מעניינת אפוא התייחסות השופט לשאלת האחריות של עמיעד, בהנחה שגרסתו של התובע כן היתה מוכחת. השימוש שנעשה בקטפת לא היה נדיר או מיוחד, אלא שגרתי במשך שנים. "התובע", אמר השופט, "הוא רוכב ומאלף סוסים מנוסה. הוא רכב על סוס בעל מזג טוב, מאולף לרכיבה ולעבודה עם בקר. התובע רכב על סוס זה מדי יום ביומו. חיי היום־יום מלאים סיכונים אשר לעיתים מתממשים וגורמים נזקים, מבלי שיוצרי הסיכונים יישאו באחריות בנזיקין", ציטט השופט את המדיניות המשפטית. "מי שיורד במדרגות עלול לעיתים למעוד, המְשחק עם כלב עלול להישרט, והרוכב על סוס עלול ליפול ממנו. מדובר ביצורים בעלי אינסטינקטים טבעיים. אין הם ניתנים לאילוף מוחלט, ועל כן המגע עימם טומן בחובו סיכון מסוים שאותו לא ניתן למנוע.


"נפילת רוכב מסוס היא בגדר סיכון רגיל, שניתן לצפות אותו, המתלווה לפעילות הרכיבה, ואין מוטלת חובה לנקוט אמצעי זהירות מפניו. זאת בשונה ממקרה שבו נילווה לרכיבה סיכון שאינו רגיל.


"היה על התובע, העוסק כבוקר זה שנים רבות, להביא בחשבון שהרכיבה טומנת בחובה סיכון טבעי, שלא ניתן למנוע, של נפילה מהסוס. גם לו היתה מתקבלת גרסת התובע, עדיין לא הוכח כי על עמיעד היה לצפות את קרות התאונה, ולנקוט אמצעים כנגד כך", קבע השופט.


סוף דבר: השופט דחה את התביעה, אך לנוכח הנסיבות לא חייב את התובע בהוצאות משפט של הקיבוץ.