בהחלטה חדשנית, חריגה (ואפשר שגם ראשונית מסוגה), הורה בית המשפט לענייני משפחה בחדרה לזוג הורים לחסן את בנם הפעוט, בן שנה, נגד חיידק הטטנוס על אף סירובם לעשות זאת. תחילתו של האירוע במסיבה שחגגו בני הזוג באחד הקיבוצים. למחרת דרך בנם על רמץ של מדורה כבויה ונגרמה לו בכף רגלו כווייה בדרגה 2.

הפעוט טופל בידי חובש שהיה במקום. משם ניגשו ההורים עם הבן למרפאה של רופא פרטי שטיפל בו, ולפי המלצתו פנו אל רופא ילדים בסניף קופת החולים – שהמליץ להם כי בנם יקבל חיסון נגד מחלת הטטנוס עקב הפגיעה, משנמצא שהוא לא היה מחוסן בחיסון זה.

כוויה ממדורה. טובתו של קטין היא השיקול הראשון במעלה (צילום: שאטרסטוק)

משסירבו ההורים לתת את החיסון לבנם, מיהר משרד הרווחה והשירותים החברתיים להגיש לבית המשפט, באמצעות נציגת היועץ המשפטי לממשלה, בקשה בהתאם להוראות "חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות" – לחייב את ההורים לתת לבנם חיסון סביל נגד טטנוס.

השופט טל פפרני שמע מפי הרופא (שהיה הראשון שטיפל בפעוט) שהפגיעה קרתה "בשטח קיבוץ, ועל אדמה חקלאית" וכי "אין ספק שהאדמה בשטח חקלאי מזוהמת בנבגים של טטנוס". למרות זאת, הוא סבר שאין צורך בחיסון כי "הכווייה נגרמה במדורה, שעה שהנבגים שהיו מצויים במקום היו שרופים, ולפיכך הסיכוי להיפגע מאותם נבגים היה אפס".

ההורים הסבירו כי הסיבה לסירובם למתן חיסון "קשורה לאופי הפצע והקרקע שהייתה במקום", ולהנחיות שקיבלו מהרופא הפרטי מטעמם.

נציגי משרד הרווחה טענו להכרח במתן חיסון, לנוכח החשש שפצע הכווייה יזדהם בחיידק הטטנוס. לדבריהם, נבגי החיידק, המצויים בכל מקום, עלולים להיכנס לגוף דרך פצעים מזוהמים או דרך נזק לרקמות, כולל כווייה. החשש הוא שחיידק הטטנוס יפעיל רעלן הגורם לכיווץ קשה וכואב של השרירים עד כדי סכנת מוות עקב שיתוק שרירי הנשימה.

לא קיים סיכון משמעותי מקבלת חיסון נגד חיידק הטטנוס, אמרו נציגי המשרד, ואין חלופות טיפוליות אחרות. יש לתת את החיסון הסביל בהקדם, שכן יעילותו פוחתת עם חלוף הזמן מאז הפציעה.

רופאת הנפה ממשרד הבריאות הדגישה כי למרות הזמן שחלף עדיין נכון לחסן את הקטין, שכן זמן הדגירה המרבי הוא 21 יום. לדעתה, אין להמתין עשרה ימים נוספים רק כדי לראות אם יחלה הפעוט במחלה שגורם החיידק. "חיסון סביל מכיל נוגדנים מוכנים המגנים על הגוף מיידית כנגד המחלה", הסבירה הרופאה והוסיפה כי היא "מכבדת את החלטת ההורים שאינם מעוניינים במתן חיסון" וכי עמדתה אינה קשורה בשאלה של "מתן חיסוני שגרה", או לא.

השופט התרשם שאין מדובר בפציעה קלה אלא ב"כווייה קשה". הוא העדיף את עמדת לשכת הבריאות על זו של הרופא מטעם המשפחה שהתמחותו אינה אפידמיולוגיה (אלא כירורגיה וגסטרואנטרולוגיה), והוסיף שנדמה כי הוא הציג "עמדה אישית יותר מאשר עמדה מקצועית שנתמכת בסִפרוּת".

"איני מתעלם מעמדתם של ההורים ומזכותם לקבל החלטות הנוגעות לבנם הקטין", הדגיש השופט ואמר כי צודקת פרקליטת ההורים שמדובר "בזכות חוקתית הנוגעת גם לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. התרשמתי כי מדובר בזוג הורים טובים ומיטיבים אשר דואגים לבנם הקטין ופעולותיהם, לפי ראות עיניהם, נועדו לטובתו ולרווחתו. עם זאת, יש לזכור כי טובתו של קטין היא השיקול הראשון במעלה", ו"שעה ששוכנעתי כי במקרה זה הרווח ממתן החיסון גדול משמעותית מהסיכונים הטמונים בו – לא ניתן להשלים עם עמדת ההורים ועל בית המשפט לעשות שימוש בסמכותו ובשיקול הדעת המוקנה לו".

משפסק השופט כי על ההורים לחסן את בנם (שאחרת יהיו רשאים לעשות זאת גורמי הרווחה בסיוע משטרת ישראל) – חוסן הפעוט.