כשנעשה המשפט חלק מהתודעה של חברי הקיבוצים, וכאשר השיח הציבורי הפך זה מכבר משיח של ערכים לדיון על זכויות וקניין, שחקני המפתח בזירה המשפטית הם "הפרקליטים הקיבוציים", אלה השותפים לתקדימים המשפטיים בסוף הדרך, בין שהם מייצגים את החבר במאבקו הצודק ובין שהם מייצגים את הקיבוץ המגן על חבריו.

בשנים הראשונות של המאה הנוכחית הייתה הזירה המשפטית מאובקת ומאופיינת במאבקים פנימיים על שינוי אורחות החיים בקיבוץ ובמהלכים הראויים לשינוי התקנון. בעשר השנים האחרונות הגיעו לפרקן פסיקות הנוגעות לאירועים מכוננים כדרך שינוי התקנון והמועד הקובע לשיוכים, אך גם הופיעו סוגיות אחרות, כגון המשתכנים בהרחבות, היורשים, שיוך דירות, יחסי עבודה או נושאי משרה בקיבוצים.

המשפט נעשה חלק מהתודעה של חברי הקיבוצים | צילום: שאול גולן (למצולמים אין קשר לנאמר בכתבה)

מאות סיפורי משפט גדשו את דפי מדור "משפט חברים", וכעת נסקור חלק מהבולטים שבתקדימים הקיבוציים שניתנו בבית המשפט המחוזי או העליון, שם נחתם הסכסוך המשפטי. הליכה בעקבות פסיקה זו היא גם צעידה בנתיב עיצוב ההחלטות המשפטיות של הקיבוץ המתחדש.

שינוי תקנון - רק לפי הספר

איילת השחר - בשנת 2010 הגיע לסיומו פרק משפטי בן שבע שנים, ובית המשפט העליון הניח על מדף תקדימי השינוי בקיבוץ המתחדש אחד נוסף, שקבע את שכולם ידעו, אך לא תמיד נהגו לפיו: שינוי אורחות חיים מחייב שינוי תקנון, ולא די בהחלטת האסיפה לאישור תוכנית שינוי.

בעניין זה קיבל בית המשפט את טענותיו של שמואל אלף (באמצעות פרקליטיו גל פלג והראל טיקטין) באשר לפגמים שנפלו בהחלטות שלפיהן התקבלה תוכנית השינוי באיילת השחר. "מדובר", אמרה אז השופטת איילה פרוקצ'יה, "בשאלות ליבה הנוגעות לתשתית הרעיונית של הקיבוץ בהוויה הישראלית, לדרכים לשינויה ולעוצמת זכותו של הפרט המתנגד לשינוי למנוע את התרחשותו".

עם זאת, בחלוף שנים כה רבות שבהן נוצרה מציאות חדשה בקיבוץ, הסכימו השופטים עם עמדת הקיבוץ (באמצעות פרקליטותיו כרמית דורון ואורלי אחאי־אבידור), והשאירו בתוקפן את ההחלטות הפגומות שנגעו לשכר הדיפרנציאלי, שכן ביטולן, וחיוב הקיבוץ להתחשבנות רטרואקטיבית עם חבריו, היו יכולים להביא לתוהו ובוהו של ממש.

"היום הקובע" בהליכי השיוך - מה הוא קובע?

שדות ים - בתום מאה שנות התיישבות של התנועה הקיבוצית, הגיע תורו של בית המשפט העליון ליצור תקדים חדש בתחום שיוך הדירות - בעניינה של יורשת בעיזבון אימה המנוחה, שהייתה חברת הקיבוץ. היורשת (באמצעות עו"ד שלמה טופז) ביקשה - כיורשים רבים בקיבוצים אחרים - את הזכות להמשיך ולהחזיק בדירת המנוחה גם בתקופה שעד לסיום הליך שיוך הדירות, בניגוד לדרישת הקיבוץ לפינוי הדירה.

"הקיבוץ הוא מיצירותיהם המפוארות של היישוב היהודי בארץ", אמר השופט אליקים רובינשטיין בעניין שיוך הדירות, "ורשם דפים מרכזיים בתולדות העם והמדינה. זו אחת הסוגיות המורכבות שעימן מתמודדים הקיבוצים בשנים האחרונות במסגרת הפרטתם". הוא פסק כעמדת הקיבוץ (באמצעות עורכי הדין עומר כהן וגיל דגן), שלפי החלטות הקיבוץ - ועד להשלמת הליכי השיוך - אין בקביעת "היום הקובע" כשלעצמו כדי להקנות ליורשים זכויות קנייניות בדירה, וכי בתקופה זו הקיבוץ ממשיך להיות הבעלים של הזכויות בדירה.

מענית - בשנת 2011 פסק בית המשפט העליון הלכה תקדימית ומכוננת, בדיון שגם היועץ המשפטי לממשלה, רשם האגודות השיתופיות והתנועה הקיבוצית היו שותפים לו, בשאלה מהו המועד הקובע לזכאות להשתתף בהליכי שיוך בקיבוצים. 58 צאצאים ויורשים של חברי הקיבוץ (ובהם חברים מדור המייסדים), שנפטרו לפני המועד הקובע, ביקשו (באמצעות עו"ד בועז שגב) לבטל או לשנות את מהלכי שיוך הנכסים היצרניים שעשה הקיבוץ, ותבעו לעצמם זכות לשיוך בנכסי הקיבוץ (גילוי נאות: כותב שורות אלו היה מעורב במהלכי השינוי שהתרחשו במענית, ובהליכים בבתי המשפט, בליווי ובייעוץ, ברמה הארגונית והמשפטית).

נפסק כי המועד הקובע להשתתפות בהליך שיוך בקיבוץ הוא המועד שבו התקבלה באסיפה הכללית של הקיבוץ - ברוב מיוחד הדרוש לכך - ההחלטה לבצע שיוך (ולא מועדים של דיונים או הליכים קודמים שהתרחשו בקיבוץ), ותנאי לכך הוא שתקנון הקיבוץ מאפשר לקבל החלטה כזו.

עוד נקבע שאין בהכרח מועד קובע אחד סטטי בקיבוץ. קיבוץ רשאי לקבוע על כל הליך שיוך שלגביו מתקבלת החלטה באסיפה הכללית מועד קובע ונפרד. בית המשפט קיבל את טענות הקיבוץ (באמצעות עורכי הדין ליעד סידר, יצחק פינק וכותב שורות אלו), ואישר את החלטות קיבוץ מענית בדבר שני מועדים קובעים שונים: הראשון, הנוגע לשיוך אמצעי הייצור; והשני, לשיוך דירות. עוד אישר בית המשפט את מפתח החלוקה (מתכונת חלוקת הנכסים המשויכים בין החברים במועד הקובע), ופסק שאינו מתערב בהחלטות האסיפה, אלא במקרים קיצוניים וחריגים. לחברי הקיבוץ אפוא הכוח המשפטי לקבוע מתי יתבצע השיוך, מה ישויך, מי זכאי להשתתף בשיוך ואיך יחולקו הנכסים.

שחקני המפתח בזירה המשפטית הם "הפרקליטים הקיבוציים", אך לא רק. (בתמונות: אליקים רובינשטיין, הראל טיקטין וגיל דגן. צילומים: אלכס קולומויסקי, אפרת טיקטין ושחר תמיר)

יפים דבריו של השופט אליקים רובינשטיין: "גם אם חברי הקיבוץ הוותיקים לא מצאו את מפתח השיוך כמפתח אופטימלי מבחינתם, אין בכך כדי להצביע על קיפוחם בידי חברי הקיבוץ הצעירים. כדי לגבש החלטה אחת שרובם הגדול של חברי הקיבוץ יסכימו לה, יש להגיע למעין פשרה, שאינה אידיאלית לכל אחד מחברי הקיבוץ, אולם במכלול שיקוליהם של כלל החברים יש בה כדי לאזן ולשקלל את ההטבות".

שיוך דירה ודמי עזיבה

גבעת חיים איחוד - מיהם בני זוג נשואים (לצורך החלה של החלטה 751 של מועצת מקרקעי ישראל)? כך נשאל בית המשפט העליון בערעור שהובא לפניו בידי שני זוגות שנפרדו בפועל לפני המועד הקובע לשיוך דירות בקיבוץ.

השופטת עדנה ארבל פסקה לטובת החברים, וקבעה כי יש לבחון את השאלה מיהם בני זוג לפי מבחן מהותי (כטענת פרקליט החברים עו"ד הראל טיקטין), תוך כדי בחינת היחסים השוררים בין בני הזוג ובהתבסס על מצב הדברים בפועל, ולא באמצעות מבחן נוקשה המתעניין רק בסטטוס האישי הפורמלי שלהם (כעמדת הקיבוץ, באמצעות עורכי הדין איל טלמון ומלי דגני). "מבחן מהותי יאפשר הכרה בפרודים כיחידים, ולא כבני זוג", הדגישה השופטת, "בהתאם לאמות מידה מסוימות שיהיה עליהם להוכיח".

עוד אישר בית המשפט את חוקיות הוראת התקנון בקיבוץ, שלפיה זכאי הקיבוץ לעצור את צבירת דמי העזיבה לחברי הקיבוץ במסגרת הליך שיוך הדירות, והסביר כי בבסיס הזכות לדמי עזיבה עמדה ההנחה שחברי הקיבוץ מעבירים את הכנסותיהם לקיבוץ ואינם צוברים קניין פרטי. משהשתנתה המציאות, הכשיר בית המשפט את מהלך עצירת הצבירה.

יחסי עבודה

תל יוסף - בשנת 2016 הותיר בג"ץ על כנה את ההלכה הקיימת בדבר היעדר יחסי עובד־מעסיק בין החבר לקיבוצו. הוא ערך התבוננות כוללת במערכת היחסים שבין הקיבוץ המתחדש לבין חבריו באספקלריה של משפט העבודה, ודחה את עתירתו של מנהל המדגה של תל יוסף (באמצעות עו"ד יואב אבן), שתבע לאחר פיטוריו להכיר בקיומם של יחסי עובד־מעסיק בינו לבין קיבוצו.

בג"ץ קיבל את טענות תל יוסף (באמצעות פרקליטיו עומר כהן, נעמי אשחר וגיל דגן), ופסק שאין בעצם המעבר לתצורת הקיבוץ המתחדש (שינוי אורחות חיים ושכר דיפרנציאלי) כדי לשנות את ההלכה הקיימת בדבר היעדר יחסי עובד־מעסיק בין הקיבוץ לבין החבר.

בג"ץ הכיר בכך שתקנות הערבות ההדדית משמשות מערכת נורמטיבית ייחודית, שבמסגרתה מוסדרות זכויות חברי הקיבוץ המתחדש, לרבות אלה העובדים בענפי הקיבוץ השונים (ובכלל זה זכאות החבר לפנסיה וחובתו של הקיבוץ לספק את צרכיהם המיוחדים של חברים הזקוקים לכך בתחום הבריאות הסיעוד והחינוך).
בג"ץ הכיר בכך שמערכת היחסים המיוחדת בין הקיבוץ לחבר, המבוססת גם על תקנות הערבות ההדדית, נשמרת גם בקיבוץ המתחדש, והיא אינה עולה בקנה אחד עם מערכת יחסים של עובד־מעסיק.

משכך, נפסק שאין להכיר לעת הזאת ביחסי עובד־מעסיק בקיבוץ המתחדש, הגם שהמצב הקיים אינו משביע רצון. הנושא דינמי וטעון חשיבה ופעולה, נאמר בפסיקה. בג"ץ הנחה את בתי הדין לעבודה לבחון לגופו כל מקרה שיובא בפניהם. "בכל פתרון יש לעשות מאמץ לשמר את יסודותיה של היצירה המופלאה של הקיבוץ, תרומה ייחודית ישראלית שרוחה לא פגה".