תהליך דיוני מוכר הוא שהנתבע מבקש מבית המשפט לדחות על הסף את התביעה שהוגשה נגדו או למחוק חלק מהסעדים הנתבעים, וגם להעביר את הדיון מערכאה אחת לאחרת. אם הנתבע מצליח בכך, הוא "מקצץ בכנפי התביעה" ומצמצם את היקף התביעה נגדו, ואף מעכב ודוחה את בירורה.

טרנד של הטחת טענות. כפר המכבי, צילום: אביב לשם

יורשי חברים שהלכו לעולמם מקיבוץ כפר מכבי, הגישו באמצעות עו"ד הראל טיקטין לבית המשפט המחוזי בחיפה תביעה כנגד הקיבוץ.

לטענתם, לפני עשור ויותר החליט הקיבוץ שבתי המגורים בקיבוץ ישויכו לחברים, ובהמשך גם שינה את מתווה השיוך (לפי החלטות רשות מקרקעי ישראל).

לשיטתם, הקיבוץ מעכב את שיוך הדירות ממניעים זרים, ובכך מונע מהיורשים לשייך אליהם את הדירות. "הקיבוץ משכיר את דירות המנוחים ומסרב להעביר להם את דמי השכירות שהוא גובה", הלינו היורשים, "ובכך מעשיר את קופתו, ואין לו עניין להשלים את תהליך השיוך".

הקיבוץ, באמצעות עו"ד יצחק פינק (לאמעי, סידר, רהט, צידון, פינק, עורכי דין), מחה על הטרנד שלפיו יורשים מטיחים טענות בקיבוץ, והסביר על המהלך המורכב של שיוך בכפר מכבי - ובכלל זה קיום התנאי להשלמת השיוך ביצירת מקורות פנסיוניים לחברים (קיים גירעון אקטוארי של כשלושים מיליון שקלים).

עוד טען הקיבוץ, שאם נתבע ממנו פיצוי כספי בגין הנזק שהתובעים טוענים שנגרם להם משינוי מתווה השיוך (מעבר מהחלטה 751 של מועצת מקרקעי ישראל להחלטה בדבר "חלופת השיוך הישיר"), אזי על התובעים לנקוב בגובה הפיצוי הנתבע ולשלם את אגרת המשפט המתחייבת מכך.

זה ההבדל בין טענה "להצהיר שמגיע פיצוי" (מבלי לנקוב בסכום, שעליו משלמים אגרה נמוכה ביותר), לבין טענה "מגיע לי פיצוי בשיעור מסוים" (שבגינו משלמים אגרה גבוהה, לפי גובה הסכום הנתבע).

השופט איל באומגרט השתכנע, והורה ליורשים להודיע מהו הפיצוי הנתבע ולשלם את האגרה הגבוהה המתחייבת ("קרבות ירושה", ידיעות הקיבוץ, אוגוסט 2018).

משכך הודיעו התובעים שהם מוותרים על סעד הפיצוי, אך ביקשו להותיר את הסעד המורה לקיבוץ למסור את השימוש והחזקה בדירות הנפטרים ליורשים, וכן להצהיר כי היורש זכאי לקבל את תקבולי השכירות בעד הדירה המיועדת לשיוך.

"לא כך", טען עו"ד פינק בשם הקיבוץ. "אם מבקשים לתבוע מסירת החזקה בדירה, כי אז התביעה אינה עוד בסמכות המחוזי אלא בסמכות השלום, ולא ניתן לתבוע סעד של דמי שכירות לעתיד לבוא. בכתב תביעה", הוא אמר, "יש לתבוע סעד שהזכאות לקבלו כבר התגבשה במועד הגשת התביעה, בייחוד כאשר בתקופה העתידית שעליה מדבר הסעד העתידי יכולים לחול שינויים רבים הנוגעים להחלטות השיוך".

עו"ד טיקטין ביקש שלא לדחות את התביעה כולה על הסף, כבקשת הקיבוץ, אלא להעביר את הסעדים הנתבעים לדיון בבית המשפט השלום.

"אכן מדובר בסעד כספי צופה פני עתיד שאותו לא ניתן לתבוע", הסכים השופט איל באומגרט. "לסעד זה אין משמעות מבחינת היורשים, שכן גם אם ייעתר בית המשפט וייתן את הסעד המבוקש, עדיין יהא על התובעים להגיש תביעה נגד הקיבוץ ולהוכיח במסגרתה את גובה דמי השימוש הראויים המגיעים להם (כפי שאף הודיעו שבכוונתם לעשות בעתיד). זהו סעד שאינו מקדם את עניינם של היורשים ודינו להימחק", פסק השופט.

סוף דבר, השופט הורה להעביר את המשך הדיון בתביעה לבית משפט השלום, והסעד היחיד שנותר בה מהתביעה המקורית, הוא תביעת היורשים לחייב את הקיבוץ למסור להם את החזקה ואת השימוש בדירות המורישים.